הבוקר קראתי שקפה טעמון הירושלמי נמכר ממש לאחרונה. המקום היה קיים קצת יותר מ-70 שנים, מהן 53 בבעלות משפחת קופ, ובמשך תקופה ארוכה כל כך ראה הרבה מאד היסטוריה. בינואר 2011 עליתי ירושלימה ונפגשתי עם הבעלים, מרדכי קופ לשיחה, לצורך כתבה שהכנתי בנושא קונדיטוריות ותיקות.
"שלום, טעמון!", עונה מרדכי קופ לטלפון המצלצל. קופ נולד בירושלים העתיקה בשנת 1927, דור שישי בארץ. לאביו היתה מאפיית לחמים בשכונת מאה שערים, אשר בשנת 1948 הפכו אותה הוא ואחיו ל"מגדניית קופ". היה להם שותף הונגרי שבמשך כמה חודשים לימד אותם לאפות עוגות ומאפים מתוקים אחרים. הם רכשו רכב ומכרו את מאפיהם ברחבי העיר לבתי הקפה והקיוסקים. הרבה ציוד מכני לא היה להם ואת רוב העבודה עשו בידיים. בתקופת הצנע (1949-1959), הוא נזכר, היתה להם הקצבה של 1.5 טון קמח לחודש. הקיצוב לכל אזרח היה אז קצת פחות מ-2 ק"ג קמח לחודש. בלית ברירה, היו חומרי גלם, כמו סוכר למשל, שנאלצו לרכוש בשוק השחור.
בשנת 1960 רכשו קופ ורעייתו, יוכבד, את סניף קינג ג'ורג' של רשת "קפה טעמון" שנפתחה בשנת 1936. שני הסניפים האחרים נסגרו ובית הקפה הזה הפך ברבות השנים לאושיה ירושלמית. הוא נמצא בקרן הרחובות קינג ג'ורג' והלל, במיקום אסטרטגי טוב במיוחד, מול בית פרומין, אשר היה משכנה הראשון של כנסת ישראל. מיקומו המוצלח ליד הכנסת ולא רחוק מבית הספר לאמנויות בצלאל הביא לו לקוחות רבים, ביניהם פוליטיקאים, אמנים ועיתונאים.
את העוגות והמאפים השונים בטעמון ייצרה מגדניית קופ עד לשנת 1970. מאז מספקת להם את המאפים מאפיית "נאמן", ששניים מבעליה היו מתלמדים במגדניה של קופ. בבית הקפה מוגשים באמצע השבוע מרקים וארוחות בוקר עם סלטים שונים ובכל יום שישי (יעדר פראייטיק) גם צ'ולענט ודג מלוח בשמן ובצל. רוב המתכונים ממטבחה של יוכבד. אין פה דרישה ל"מאכלים מודרניים". היו נסיונות, אבל הם לא נמשכו זמן רב. "אפילו קוגל לא הלך", אומר לי קופ, "הרבה אנשים אוהבים את הישן", הוא מוסיף.
עוד אנחנו משוחחים, נכנס למקום לקוח וחבר ותיק ושואל את קופ "איך הבריאות?". קופ משיב "תודה לאל, אין לי טענות". למרדכי קופ ארבעה ילדים עסוקים שאין להם זמן לנהל גם בית קפה. שתיים מנכדותיו עבדו בטעמון לתקופה קצרה, אך פרשו ללימודים. "מתחילים ומפסיקים, כמו כל הצעירים", אומר קופ, "אין להם אורך רוח לחכות ולראות איך זה יתפתח".
"לְמה אתה מתגעגע?", אני שואל וקופ עונה "טוב לי ככה, אני שבע רצון מהמשפחה, אוהב אותם ומאחל לכולם משפחה כזו."
לפי הכתוב, הבעלים החדש מתכוון לשמר עד כמה שאפשר את צביונו של המקום, עם עדכון התפריט, אבל עם הרבה כבוד לעבר. יפה.
לקריאה נוספת
מרדכי קופ באתר עיריית ירושלים
מרגש. אין כמו המקומות האלו של פעם..
מרגש מרגש, אבל קפה שמסתמך כיום על אספקת מאפים ממאפיה תעשייתית לא יכול לעמוד בתחרות.
עד כמה שידוע לי, כבר שנים לא מעטות שהוא לא אותו מקום "רומנטי" של פעם.