לא מזמן ביקרתי עם אחיי בפאב בחיפה. אחותי הזהירה מראש שיש למקום חוקים משלו, אבל שנחמד לשבת שם. ומה החוקים? אין מלצרים ואין שרות לשולחנות (לבר יש שרות). זאת אומרת, שאתה צריך ללכת לבר להזמין לעצמך אוכל ובירה, לקחת את המנות ולקחת את השתיה. כשהברמן צריך להעביר לך משהו הוא מבקש מאלה שיושבים ליד הבר להעביר לך מפיות, סכו"ם, נשנושים. לא אסתטי, מוזר, אבל אפשרי. חוץ מעניין התפעול של אורחים אחרים בפאב, זה דומה למקומות שהייתי בהם באירלנד. בנוסף, שלט גדול תלוי מעל הבר: "אין שרות לשולחנות", כדי שלא תתבלבל ותעשה חס וחלילה סימן למלצר, סליחה, לכבוד הברמן.
אה, גם אין להם קטשופ. לא יודע למה, זו אחת מהשריטות שלהם. ביודענו זאת מראש, הבאנו שקיות קטנות של קטשופ בשביל הצ'יפס.
המקום קטן, אבל אפלולי והישיבה בשולחנות בר גבוהים. הברמן הלא נחמד ניקה את השולחן שסביבו התיישבנו והבהיר שזו הפעם האחרונה שהוא בא אלינו. ואכן, תיזזנו בתורות לבר וחזרה במהלך הערב. מוזר, כאמור, אבל לא נורא. ההרגשה שקיבלנו היתה לא שזה מקום עם אופי כאילו-אירי, אלא שעושים לך טובה שמרשים לך להכנס למועדון הסגור שלהם, ואם לא תתנהג בדיוק לפי הקוד שהמציאו לא יתייחסו אליך.
אין תפריטים על השולחן, אלא על לוח שתלוי על הקיר והמחירים, כך מסתבר, גבוהים ב-20% מהערכים האמיתיים. מתחכם. בכל ערב יש הנחה על חלק מהבירות ומחיריהן נמוכים ב-2/3 מהערך הנקוב בתפריט. לא משעמם.
חלק מהמנות נושאות שמות פנימיים שמכריחים אותך לשאול מה פירושם. ובאשר לבירות, לפרנציסקנר הם קוראים "נאצית כהה" ולארדינגר "נאצית בהירה". כששאלתי לפשר השמות, אמר לי הבחור שזו בדיחה פנימית שלהם. לא צחקתי.
שני הבחורים מאחורי הבר תפעלו את המקום, כשאחד מברמן ואחד מבשל. האוכל היה לא רע והבירה טובה ואפילו לא יקרה. אכן אין קטשופ, אלא מיונז עם שום או חרדל עם מייפל. כאמור, באנו מוכנים והצ'יפס היה טוב יותר עם הרוטב האסור.
בסוף הערב קמנו, שילמנו, אחרי שטעו פעמיים בחשבון המתחכם שלהם ותיקנו אחרי שהסבנו את תשומת לבם. וכמובן, לא השארנו טיפ, שהרי מי שנתן לנו את השרות היה אנחנו, בדיוק כמו בדוכן פלאפל. יצאנו והלכנו לכיוון האוטו. כשהתרחקנו כמה מאות מטרים מהמקום, באמצע רחוב אחר, החל לקרוא לנו מקצה הרחוב אותו ברמן א-ידידותי, שעקב אחרינו, כך מסתבר:
"חברים", הוא קרא לנו, "הייתם מרוצים מהשרות?"
"לא ממש", אמרתי.
"לא מעניין אותי מה שאתה אומר", הוא אמר לאחר מחשבה קלה, נראה מופתע מהתשובה, "נהוג להשאיר טיפ של 10%!", והוסיף: "וזה שהבאתם קטשופ, אין לכם סטייל! אני זוכר אותכם, אל תבואו!!".
מה תגידו על זה? אין לי ספק שנהגנו נכון, השלט והפרסונל הבהירו מכל לכל ספק שאין שרות לשולחנות. אין סיבה לשלם על משהו שאתה לא מקבל. הגם לא שרתת וגם דרשת טיפ? אתה רוצה גם לאכול את העוגה וגם להשאיר שתי ציפורים על העץ? לא יפה. הדבר היחיד שאני קצת מצטער עליו, הוא שלא נתנו טיפ קטן לבחור שישב ליד הבר עם חבריו ונאלץ להעביר לנו חלק מהדברים, אבל הוא יצא לפנינו. חבל שאין לי סטייל.
לסיכום, לבקשת הדוד, לא נבוא.
אלכס, אתה יכול להחליט על איזה חוקים שאתה רוצה ולהגיש איזה אוכל שאתה רוצה, אבל אין לך זכות להחליט איך שאני אוכל את האוכל מהרגע שהגשת לי אותו. את המונח "אל תכנס לי לצלחת" אתה מכיר? אם לא, כדאי שתכיר. אתה לא יכול לקחת לאנשים את האוכל. זה פוגע בצנעת הפרט, כבוד האדם וחרותו, מהווה הטרדה ואולי אפילו גם תקיפה . תלוי לאן אתה לוקח את זה.
הפאב שלך הוא לא ממלכה ולא טריטוריה שלא קשורה לכלום. זה אפילו לא הבית שלך. בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה. זה שיש לך לקוחות טפשים שמרשים לך לקחת את האוכל אחרי שהגשת אותו זה לא מפתיע אותי. אתה מכוון בדיוק לאוכלוסיה הזו. אם זה היה קורה איתי אז כנראה שהיינו נפגשים בתביעות קטנות. לגבי שרות – אם נהג מונית למשל היה מדבר בדיוק כמוך, הוא כבר היה חוטף קנס של אלפי שקלים. במדינה שלנו יש מודעות צרכנית קטנה מאוד לצערי. קם אדם, יזם פאב וחושב שכל מי שנכנס אליו לא כפוף לחוקים בסיסיים. אין ספק שאתם מייצגים את מעט הרעה החולה בארצנו.
משה, יש לך איזה חוסר הבנה בסיסי, פאב (וגם הרבה עסקים אחרים) הוא לא מקום ציבורי. זה בית עסק פרטי, שבו אם לבעל העסק לא מתאים שיהיה אוכל מסויים או משקה מסויים הוא יכול להחליט שהוא לא מגיש את זה וגם לאסור על אנשים להכנס עם אותו משקה/אוכל. כמו למשל בכניסה למועדון או לבית קולנוע שכתוב "אין להכניס שתיה ואוכל", אם תגניב בקבוק בירה לתוך אולם קולנוע תשתה אותו שם ותשאיר אותו ריק, אף אחד לא יתפלא אם הסדרן יצא אחריך ויאשים אותך בעבירה על חוקי המקום. ולא תוכל גם לומר "אבל אם אני רוצה לשתות בירה עם הפופקורן שלי אף לא יגיד לי מה לעשות".
לאנשי הדאנק ומצדדי הפאב הזה, שנורא חשוב להם להדגיש את עניין הקטשופ ולא את עניין הרדיפה ברחוב אחרי טיפ על שירות טוב:
אני מציעה לכם להוסיף שלט, ליד השלט של האין שירות לשולחנות, שאומר שאסור לאכול שם קטשופ.
אבל כמובן, שכמו שאתם מצפים שלא יתייחסו לשלט של האין שירות, ושכן ישאירו לכם טיפ על שירות, כך ייתכן שלא יתייחסו גם לשלט על הקטשופ.
משה, צר לי לאכזב אותך. הדאנק זה בית להרבה אנשים.
אגב, היו כאן לפחות שתי תגובות לגבי זכות הבחירה של לקוחות אם להשאיר טיפ.
מתן, פאב הוא מקום שפתוח לציבור ומיועד לציבור הרחב. מהבחינה הזו זה מקום שהוא ברשות הציבור.
לגבי בית קולנוע, אתה טועה ומטעה. אני לא יודע באיזו שנה אתה חי, אבל כבר מזמן מותר להכניס איזה אוכל ושתיה שאתה רוצה לתוך בית הקולנוע, ואין לעסק הפרטי שנקרא "בית קולנוע" שום say בנושא, בדיוק בגלל אנשים כמוכם שחשבו שעסק פרטי זה גם שטח ששייך ל"מדינה אחרת".
"בתי הקולנוע, אולמי מופעים, מגרשי הספורט, בתי החולים ושאר מקומות סגורים, לא יוכלו עוד לאסור על הציבור הבא בשעריהם להביא אוכל ושתייה – כך על פי תיקון בחוק הגנת הצרכן שאושר היום (ג') בוועדה הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית וייכנס לתוקף ב-15 בינואר 2013. התיקון מבטל את האיסור שהפך את הצרכנים ללקוחות שבויים של בעלי האולמות והמתקנים, אשר אילצו אותם לרכוש את המזון במזנונים שלהם תמורת מחירים מופקעים."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4253755,00.html
אם אין לך מושג על מה שאני מדבר, אתה מוזמן לנסות ביס פלנט בלב המפרץ. דרך אגב, יכול להיות ספציפית שבירה אסור להכניס כי אין לי מושג מה אומר החוק לגבי אלכוהול (בכל זאת, יש שם גם קטינים), אבל אף אחד לא יחפש אוכל ושתיה בתיק שלך בכל מקרה.
בית עסק ספציפי שהוא לא אחד מאלה רשאי להחליט ש"אין להכניס שתיה ואוכל", אבל הדבר חייב להיות רשום במפורש, לפני הכניסה לפאב. במידה והוא בכ"ז נכנס ועקף את מנגנון ההגנה הקשוח שלכם, התיישב, קנה אוכל והוסיף את הקטשופ שלו – כאן פחות או יותר מסתיים היכולת שלכם "לטפל" בבעיה. במילים אחרות, כשאני כבר עם הצלחת, אני אוכל איך שבא לי והדבר היחיד שמותר לך במסגרת החוק זה לצקצק.
דורית, לא ברור לי איפה את "מאכזבת" אותי. נחמד שאת מדברת על בית כמטאפורה. זו תגובתך לכל מה שנכתב כאן? פאב זה לא "בית" של אף אחד. לכל היותר המקום "נותן הרגשה של בית". פאב זה מקום שמיועד לציבור הרחב. לא נראה לי שמישהו כאן מתנגד לרעיון הכללים. הרי כל פאב מתבטא ברעיון וכללים מעט שונים. כל אחד עם ה"כללים" שלו, אמנם, אבל יש כללים ברורים שהם מעבר לשליטתו של בעל הפאב.
לגבי הטיפים – היו תגובות על הטיפים, אכן, אבל נראה לי שבעלי האינטרס בפאב די תומכים עד מגבים את מהלך הרדיפה ההזוי של הברמן. אני לא מצפה מקהל האוהדים השבוי (שגם הוא בעל אינטרס באופן עקיף) לנהוג אחרת. וד"ל.
משה, לא ידעתי שהיה תיקון לחוק, נחמד לדעת שזה קיים (לא בציניות). בזמן שלי מספר חודשים זה קצת זמן (ולא "מזמן" כמו שכתבת כשניסית להבין באיזו שנה אני חי). עדיין, פאב הוא עסק פרטי ולא "מקום ברשות הציבור". בעל עסק יכול להחליט איך המקום שלו יתנהל. כל העליהום הזה על הקטשופ הוא ילדותי, זכותו של אלכס להחליט שהאוכל שלו יוגש בצורה מסויימת. עסק שמכבד את עצמו מכין תפריט שכל מנה בו נוצרה מתוך מחשבה ולא "סתם כי זה מוכר". למה, היית נכנס למסעדת יוקרה איטלקית עם בקבוק קטשופ מוחבא בתיק שלך כי הרוטב עגבניות שהם מגישים עם הפסטה הוא לא לרוחך? זכותו של בעל המקום להחליט שהמנות שלו הם ברמה הכי גבוהה ושהם יוגשו בצורה מסויימת. כותב הבלוג וחבריו החליטו לבדוק את הגבולות של המקום, הם הרי ידעו שלא מגישים קטשופ בדאנק והחליטו לעשות מעשה קטנוני שברור שהוא מתגרה.
מתן, אף אחד לא לקח את זכות בעל המקום להגיש את האוכל איך שהוא רוצה, ולהציע תוספות רלוונטיות. כל זה לא סותר את חופש ניהול המקום. אבל, וזה אבל גדול – יש הבדל בין ניהול המקום לבין ניהול *האנשים* שבאים למקום 🙂
ועם כל הכבוד (ללא ציניות) – אם אכנס למסעדת יוקרה כנראה שאצפה לאוכל בהתאם. אני מבטיח לך שלמרות הכל יהיה שם קטשופ, ואם תבקש אז לכל היותר יעקמו את הפרצוף, אבל העיקר שהלקוח יהיה מרוצה ויהיה להם קטשופ במקרר. בכל מקרה, כותב הפוסט נכנס לפאב. לא יותר ולא פחות. הוא ידע שלא יהיה קטשופ ורצה להוסיף את שלו.
בעל המקום לא חייב להכניס קטשופ, חו"ח, אבל כותב הפוסט (והמגיבים) לא תאר לעצמו שיהיה "איסור" להשתמש בקטשופ משלך. כל הדיון הזה הוא גם די תאורטי כי בסופו של דבר הברמן אמר שהוא ראה אותו עם קטשופ. למה הוא לא הוציא אותם באותו הרגע? נראה לי שגם הוא הבין בתת-מודע שזה לא משהו שראוי לעשות. בכל מקרה, אם אתם משווים את המקום שלכם למסעדת יוקרה איטלקית, יכול להיות שגם כדאי שתתנהגו בהתאם.
אני רק רוצה להוסיף שאני מעריך את כותב הבלוג, עודד, על אישור פירסום התגובה הקודמת שלי. זה לא מובן מאליו. תודה.
מספר דברים למען הסר ספק:
1. ידענו שאין קטשופ, לא ידענו שאסור להשתמש בקטשופ. לא היינו מביאים אם זה היה "חוק" ידוע. לא הבאנו כדי להתריס ולהרגיז, הבאנו כי זה טעים לנו עם צ'יפס ומכיוון שבמקרה היו לנו כמה שקיות. אם היינו רוצים "לעשות דווקא" היינו מביאים בקבוק גדול, אבל באנו ליהנות, לא להתבאס בכוונה.
2. לא היו לי תלונות על האוכל.
3. לא הייתי מעלה את הפוסט הזה בכלל אלמלא היחס המזלזל והמרדף ההזוי ברחוב. כפי שכתבתי, אנחנו מאד משתדלים שלא להעלות ביקורות שליליות. זו השניה בסך הכל בשלושת השנים שבהן קיים הבלוג.
תודה לכל המגיבים, נראה לי שהדיון בענין מוצה עד זרא.
משה, בוא לא ניצמד דווקא לקטשופ טוב? אם במלון חמישה כוכבים אין טחינה ואתה רגיל לאכול את הסטייק שלך עם טחינה אתה תבקש מהם שיארגנו לך טחינה? או שתביא טחינה במיוחד מראש?
אבל בעיקר אני לא מבין למה כ"כ לכעוס על מקום שמתנהל בצורה מסויימת כשאף אחד לא מכריח אותך ללכת לשם. יש המון פאבים שמתנהלים בצורה בזויה לדעתי ואני לא כועס עליהם שהם ככה, אני פשוט לא נכנס לשם. מצד שני אני רואה הרבה אנשים שנהנים לבלות שם, ואין לי שום בעיה עם זה.
משה, זה שקיים חוק סוציאליסטי שמאפשר לך להכניס אוכל לקולנוע לא קשור בשום צורה לנושא השיחה. עיקר השיחה הוא על הזכות שיש לעסקים פרטיים לשמור על כללים של מותר ואסור בתחומם. מקרה הקטשופ בהחלט מקביל לכך שאסור לדבר בקולנוע, שאסור להכניס בירה למסעדה מוסלמית, שאסור להכניס בייקון למקום כשר, שאסור לשחק באולינג בלי להחליף נעליים ושאסור לעשות על האש בסניף של הבנק. אם תפר את הכללים של העסק, יתכן שלא תקבל שירות, יוציאו אותך מהמקום ובחלק מהמקומות אפילו לא יחזירו לך את הכסף. אין אף לא חוק אחד שמתייחס לזכות הפיקטיבית שלך לאכול קטשופ בכל מקום שתרצה, ואני מציע שעל הפגיעה כביכול בזכויות אדם שלך תספר לפסיכולוג, כי כל שופט היה זורק אותך מהמדרגות (ועוד דורש ממך לשלם על זה, כך שאפילו השרות בדאנק מתעלה על זה)
הכי מצחיק שאתה מתלונן על הבנת הנקרא שלי, כשהתגובה שלך כוללת כשלים לוגים, הכנסות מילים לפה, ובעיות אי רלוונטיות רבות:
נתחיל מהכשל בהבנה הסמנטית של המשפט "אין שרות לשולחנות". משה, טיפה לוגיקה ברמה של תיכון, זה שאין שרות לשולחנות לא אומר שאין שרות בכלל. יש שרות לבר, לקוח שלא נמצא על הבר יכול לשלוח יד או ללכת מטר וחצי לבר, משמע – יש שירות ללקוח. נמשיך בזה שאתה בטוח ש-"הכנסנו את עצמנו לבוץ עם הפרסום הזה". אם לא שמת לב עדיין, צוות הדאנק רואה בפוסט החביב הזה תעודת כבוד. על מה ולמה הזכרת בכלל את חופש הביטוי, מישהו פה כתב רמז קלוש לכך שהוא נגד חופש הביטוי? ומתי בדיוק כתבתי שהדאנק סינן אותך? רשמתי שאתה חלק מהאוכלוסיה שהדאנק מסנן. הבנת הנקרא אה….
אה, ולגבי "הברמן אמר שהוא ראה אותו עם קטשופ". אז לא בדיוק, הוא ראה את הקטשופ רק כשהוא פינה אחריהם מהשולחן (*שיעול* שרות *שיעול*)
מתן, אני לא כועס על אף אחד. הדבר היחיד שמטריד אותי כאן זו האמרה "היינו לוקחים לכם את הצ'יפס", דבר שלא רק חוקיותו מוטלת בספק אלא שגם פוליטיקלי קורקט לא נכון.
ג'ינג'י, שוב אתה טועה, מטעה ובעל בעיות קלות בהבנת הנקרא. אני נאלץ לתקן אותך שוב.
"משה, זה שקיים חוק סוציאליסטי שמאפשר לך להכניס אוכל לקולנוע לא קשור בשום צורה לנושא השיחה." – זה כן קשור, כי לא אני נתתי את הדוגמא הכושלת הזו. לא היית נותן דוגמא כושלת – לא הייתי אומר לך למה אתה טועה.
"מקרה הקטשופ בהחלט מקביל לכך שאסור לדבר בקולנוע, שאסור להכניס בירה למסעדה מוסלמית, שאסור להכניס בייקון למקום כשר, שאסור לשחק באולינג בלי להחליף נעליים ושאסור לעשות על האש בסניף של הבנק." – שוב אתה טועה ומטעה. לדבר בקולנוע או לעשות על האש בבנק מפריע לסדר הציבורי במקום (קטשופ אינטימי לא) והאחרון אף מזהם את האויר ומהווה סכנה בטיחותית. בירה במסעדה מוסלמית ובייקון למקום כשר – זה מסיבות דתיות. דרך אגב, למקום כשר ובשרי, אין בעיה להכניס חלב אם אתה מכניס תינוק וזה מה שהוא שותה. כל הדוגמאות שתארת חוץ מזה שהן מעוגנות בחוקים כאלה ואחרים, מהוות טיזינג ותו לא. אתה לא מאשים את בעל הבלוג בטיזיניג, אני מקווה.
"אם תפר את הכללים של העסק, יתכן שלא תקבל שירות, יוציאו אותך מהמקום ובחלק מהמקומות אפילו לא יחזירו לך את הכסף." -שני הראשונים מעניינים. השני מעניין איך שהוא יבוצע אם אין שום עברה על חוקי המדינה. האחרון גם די משעשע כי זו סחיטה.
"אין אף לא חוק אחד שמתייחס לזכות הפיקטיבית שלך לאכול קטשופ בכל מקום שתרצה, ואני מציע שעל הפגיעה כביכול בזכויות אדם שלך תספר לפסיכולוג, כי כל שופט היה זורק אותך מהמדרגות (ועוד דורש ממך לשלם על זה, כך שאפילו השרות בדאנק מתעלה על זה)" – שוב, אני אשמח לאתגר אתכם בימים הקרובים. יכול להיות שאני אפילו אחזיר לך את הכסף שאזכה בו כדי לממן לך את הפסיכולוג שאתה תצטרך לאחר מכן.
"משה, טיפה לוגיקה ברמה של תיכון, זה שאין שרות לשולחנות לא אומר שאין שרות בכלל. " – אתה באמת מדבר על לוגיקה של תיכון? מישהו אמר שאין שרות לבר? מישהו אמר שאין שרות בכלל? נאמר שאין שרות לשולחנות. שוב, אתה משעשע בהבנת הנקרא הסלקטיבית שלך.
"אם לא שמת לב עדיין, צוות הדאנק רואה בפוסט החביב הזה תעודת כבוד. על מה ולמה הזכרת בכלל את חופש הביטוי, מישהו פה כתב רמז קלוש לכך שהוא נגד חופש הביטוי?" – שאלת "למה מי אני" אז אמרתי לך בדיוק מי אני. נראה לי שאתה כבר לא עוקב יותר אחרי הדיון, וחבל. לגבי "תעודת כבוד", גם זבל אורגני אפשר להפוך לדשן, עם קצת מאמץ והכלים הנכונים. לא נראה לי שאתם ממש בכיוון.
"אה, ולגבי "הברמן אמר שהוא ראה אותו עם קטשופ". אז לא בדיוק, הוא ראה את הקטשופ רק כשהוא פינה אחריהם מהשולחן (*שיעול* שרות *שיעול*)" – אז מעולה. לא היתה בעיה עם הקטשופ בכלל ואפשר להמשיך להביא קטשופ בשקיות קטנות. אני מציע שתתחיל להציב מצלמות כדי לבלוש אחרי האנשים ולבדוק מה הם בדיוק מכניסים לפה שלהם. לגבי שרות, נראה לי ששוב התבלבלת אבל שרות זה כל מה שאתה נותן ללקוח ולא מעבר. לפנות את הכלים, לנקות את השולחן והסביבה, להכין את האוכל והשתיה ולשלם ארנונה ושכ"ד זה חלק מהגדרת העבודה שלך ולא חלק מהשרות. בפרט, זה גלום במחיר האוכל שלך.
אני מדגיש שוב אם כנראה התבלבלת, כי הקריאה והתגובות שלך הן נורא סלקטיביות והבנת הנקרא שלך בהתאם – אין לך שום זכות להכנס לי לצלחת, איך שלא תנסה להפוך את הדיון הזה. במקרה שלי אם תרצה, אני אשמח גם לאתגר אותך. תשתדל בימים הקרובים לא להתעצבן יותר מדי כדי שלא תצטרך לשלם יותר מדי לפסיכולוג.
מיכל, בעיניין הקטשופ, את מתייחסת בעיקר לכותב הפוסט המקורי, אבל אני מתייחס בכלל לדבריו של משה שמתווכח על זכותו לאכול קטשופ בתוך עסק פרטי שאוסר על כך. אני מכבד את דעתך לגבי רמת הטירדה שנגרמת לפאב ויושביו ע"י אכילת קטשופ, אבל בסופו של דבר זו דעתך בלבד, ואני מזמין אותך לאפשר אכילת קטשופ בעסקך הפרטי.
בעיניין הטיפ, יש הבדל גדול מאד בין לרוץ אחר לקוח ולהגיד לו "נהוג להשאיר טיפ", לבין לא להכיר בזכותו של הלקוח לא להשאיר טיפ. כמו שאמרת בעצמך, נהוג להשאיר טיפ וזכותו של לקוח לא להשאיר טיפ, זה לא סותר. אפשר לדון על כמה המעשה של הברמן היה חצוף. אישית לא הייתי עושה את זה. אבל מכאן ועד לקרוא לזה "דרישה לטיפ" (כמו שאהרון כתב) הדרך ארוכה. לדעתי, גם הדרישה שאלכס יוקיע את ההתנהגות של הברמן היא חצופה לא פחות.
משה, חבל שאתה מנסה להשתמש במניפולציות זולות כמו לקרוא ללקוחות שלנו טיפשים, לשאול אותי באיזו שנה אני חי, להתייחס לדוגמאות שלנו כאל כושלות (אבל מצד שני להתעלם מהדוגמאות שלא נוח לך להשיב עליהן) ולומר לאנשים שהם צריכים פסיכולוג. יכול להיות שאתה חי באיזו אשליה שאתה הולך להסביר לנו למה כל המדיניות של הפאב היא שגויה, או משהו, ועכשיו אנחנו "נראה את האור". אחרת אני לא מבין למה אתה מתרגש כ"כ.
בכל מקרה, זכותו של בית עסק שמגישים בו אוכל ושתיה, לאסור להכניס אליו אוכל ושתיה מבחוץ. הרי אם מישהו בוחר ללכת למקום שמכין אוכל ו/או שתיה מסויימים, זה בגלל שהוא רוצה אותם ספציפית. מי שרוצה לאכול עם קטשופ הולך למקום שיש בו קטשופ, מי שרוצה לשתות שייק פירות על בסיס חלב הולך למקום שיש בו כזה ולא מביא איתו שייק מהבית למקומות בו לא מגישים אותו. וכ'ו וכ'ו..
מתן, אם תסתכל על התגובות – לא אני התחלתי עם המניפולציות הזולות (לא אני התחלתי לדבר על פסיכולוגים. הבוס שלך "על הפגיעה כביכול בזכויות אדם שלך תספר לפסיכולוג" התחיל לדבר על זה), ואתה ממשיך אותן. אכן שאלתי "באיזו שנה אתה חי" כי החוק של הכנסת אוכל ושתיה למקומות סגורים הוא אחד ההצלחות הצרכניות הגדולות. אלפי איש יום יום מכניסים אוכל ושתיה כאוות נפשם ליס פלנט מה שגורם לי לחשוב שאו שאתה מנותק מהחיים בחוץ, או שאתה פשוט ניסית לחשוב שלא אתייחס לזה, למרות שאתה משחק אותה מבין.
בכל מקרה, זה נורא נחמד שיש "חוק" כזה שאסור להכניס אוכל ושתיה. בפועל, חוק כזה לא מחזיק מים אלא כי אסור לך לפשפש לי בכיסים (אלא אם הרשיתי לך) ומהרגע שהשתמשתי בזה אתה לא ממש יכול לעשות שום דבר. לגבי "שייק" זה מגוחך. הבן אדם לא הביא קונטיינר של ציוד מהבית אלא כולה זרק שקית קטשופ לתוך האוכל שלו. אתם מעלים גיחוך בכל פעם מחדש עם הדוגמאות הכושלות שלכם.
בקיצור, אתה עושה בדיוק את מה שאתה אומר עלי. מנתק את המשפט שלי מהקשרו. אז אומר שוב – אתם מכוונים ללקוחות טפשים עם 0 מודעות צרכנית, כאלו שירשו לכם לקחת להם את האוכל (אלכס אמר "לקחתי להמון אנשים אוכל"). אני אומר שאיתי זה לא היה קורה. אתה לא תקבל אנשים עם מודעות צרכנית או לחילופין תקבל אנשים שאוהבים מזוכיזם. אני לא נאבק על שום זכות אלא בסך הכל אומר שאיתי זה לא היה קורה. לפי שיטת מצליח, אתם תמשיכו במדיניות המשעשעת שלכם עד שתתקלו בבן אדם הלא נכון. בהצלחה.
משה, התיקון לחוק בקשר לקולנוע הוא מבורך וכבר כתבתי שאני שמח לדעת על זה. אם אתה חושב שאני רק "משחק אותה מבין" יכול להיות שהיית יכול לנסות להסביר את הטיעונים שלך בצורה יותר משכנעת מאשר להסביר למה הטיעונים שלנו לא נכונים.
אנחנו לא מכוונים ללקוחות טיפשים שיסכימו לקחת להם את האוכל, להיפך – המעשה הזה (לקיחת האוכל) אמור להיות חלק מזה שנדאג שהבן אדם לא יחזור לדאנק שוב. אגב, לא דיברתי על "חוק" דיברתי על זכותו של עסק למדיניות מסויימת.
אני מבין שהתפיסה שלך היא שבית עסק אמור לרצות ולשרת אותך בגלל שאתה משלם (או משלם בפוטנציה), זה לא מפתיע כי זאת התפיסה המקובלת. רק מה, זה לא הופך אותה לנכונה.
אתה אומר ש"איתי זה לא היה קורה", מה לא היה קורה בדיוק? לא היינו יכולים להוציא אותך מהפאב? סבבה, אז היית מעדיף פשוט לשבת בפנים בלי לקבל שום שירות? אני מאמין שלא?
המדיניות שלנו משעשעת? אחלה, אני אוהב שמשעשע לי בזמן העבודה.
"עד שניתקל בבן אדם הלא נכון"? זה איזה מין סוג של איום? מי הוא הבן אדם האל נכון ומה אתה חושב בדיוק שאנחנו עלולים לנסות לעשות שיגרור איזו תגובה תיאורתית?
כל מה שאני מנסה להעביר הוא: לכל בית עסק יש זכות למדיניות מסויימת, ומי שלא מסכים איתה יכול לקחת את עצמו ולשבת במקום אחר.
מתן, יכול להיות שכללי המשחק שלכם צריכים להיות קצת יותר ברורים רגע לפני שנכנסים לפאב ולא אחרי שמתיישבים ו/או ע"ס שמועות. יכול להיות שבמצב כזה לא תצטרכו את אלכס שיקח לכ"כ הרבה אנשים את האוכל שלהם (לטענתו) ולא תתקלו בבלוג חביב שזו רק הפעם השניה שלו שהוא כותב ביקורת שלילית על מקום מסויים. רשמתם פה דברים שאעפס, לא הייתי מתגאה בהם כבעל פאב או כאחד שמתיימר לתת "שרות מיוחד" (כן, גם בישיבה בבר).
"האדם הלא נכון" זה סתם אדם שיגרור אתכם לתביעות קטנות (לא בגלל שהוא בא לעשות לכם דווקא, אלא בגלל שהוא באמת לא הכיר את המדיניות הזו ולא ציפה למשל שמישהו יעיז לקחת לו את האוכל). מכיוון שזמן זה כסף וטרחה, יכול להיות שזה מיותר.
בשביל לא להכנס למעגלים בדיון הזה שבאמת מיצה את עצמו (לפחות מבחינתי), נסכם שעם השורה התחתונה שלך אני מסכים.
אולי לאור השיחה עם המלצר קיבלת עצבים ובמבט לאחור בחרת להתלונן על דברים שסתם לא היו לטעמך. וזה כמובן זכותך. אבל אתה צריך לשים לב שחלק ניכר מהדברים שהתלוננת עליהם, זה סתם בגלל אי התאמה בין הציפיות שלך למציאת.
אני מוכרח לאמר שהדאנק עושה כל מה שאפשר כדי למנוע את הרושם שהוא פאב לכל ציבור הלקוחות, או שיש לו שמץ של רצון להיות "פוליטיקלי קורקט". הוא אינו מפלה לפי לאום, דת, גזע, ומין. הכניסה מותרת במדים ובכובע ליצן.
המגבלה היחידה היא – תתאים את עצמך אל הפאב, ולא הפוך. יש בו שלט גדול של "חוקי המקום" (לא זוכר אם קטשופ מופיע שם). והכי חשוב, והכותב שכח להזכיר – הכניסה לפאב *אינה חופשית*. הדלת סגורה מבחוץ.
אני לא חולק על כך שלא היה טעם לרדוף אחריכם עבור הטיפ, וזה בודאי השאיר טעם רע. אבל אני מוכרח לומר שעולות בפוסט כמה טענות אחרות שהמכלול שלהן משדר כעס על הפאב שאין לו הצדקה בשום דבר שהפאב עשה:
– התחלת מ-אין שירות לשולחנות". אם היית מזכיר את זה רק בהקשר של "אין סיבה שאני אשלם טיפ" אז לגיטימי לגמרי. אבל מראש התחלת ממשחקי כבוד ("סליחה, לכבוד הברמן" וכו'). סליחה? מה הקטע?
גם מודיעים לך מראש בשלט ענק, גם נאמר לכם כשהמלצר ניקה את השולחן, וגם זה לא המקום הראשון בארץ שאין בו שירות לשולחן. יש אלפי מקומות בהם לא קיים שלט, אבל אתה תחכה 30 דקות שמלצרית תסתכל עליך. אז מה פשר ה-attitude?
– הזכרת בטון ביקורתי את זה שאין תפריטים אלא לוח על הקיר (תופעה מקובלת בהמון מקומות) ואפילו סוג של התלוננת על זה שיש הנחה של 20% עד 33% על חלק מהבירות וההאוכל במסגרת Happy Hour שנמשך כל הערב! — WHAT??
– התלוננת על שמות פנימיים לא מובנים / מצחיקים. עניין המצחיק הוא סובייקטיבי. זה כמו להתלונן על זה שבסביח של עובד שואלים אותך "כמה כמה בדרבי?". היות ויש לך בלוג אוכל, זה בטח לא המקום הראשון שבו יש שמות מנות פנימיים.
זה לא קורה בדאנק, ואף פעם לא סירבו לחזור בפניי על הסבר של מנה, גם כששאלתי, שכחתי מיד ושאלתי שוב.
– טעו בחשבון – זה גם קורה בהרבה מקומות. זה בהחלט מעצבן, ואני מבין שאם לא אהבתם את המקום אז זה מוסיף לעצבים. אבל היות ותיקנו הכל בלי ויכוח, וגם (בין השורות) גילית הנחה לא קטנה על הבירה והאוכל, האם יש כאן בשר לתלונה?
– בעניין של טיפ – זה עניין של טעם / מוסכמה חברתית. מסכים אתך שלא היה מקום לרדוף אחריך (כבר רדפו אחריי במקומות אחרים). מצד שני, שירות הוא לא עניין של לגשת אליך לשולחן ולחייך חיוך שטחי. אם דואגים שהאוכל והשתיה יגיעו בזמן, עוזרים לך לבחור מנה ומוציאים אותה כמו שהזמנת, זה בהחלט שירות יותר טוב ממלצרית שניגשת אליך לשולחן אבל לא יודעת את התפריט, טועה בהכל, ומוציאה מנות קרות. סתם, דעה אחרת למה שכתבת.
אם אין שירות לשולחן לא אומר שלא צריך להשאיר טיפ, אז למה לא נהוג להשאיר טיפ בדוכן פלאפל או שווארמה? למה לא משאירים טיפ במקדונלס ושות'? גם שם מכינים ומגישים לי אוכל לדלפק ואני לוקחת אותו איתי.
מה ההגדרות שלכם להשארת טיפ?
אני משאיר טיפ גם בפלאפל , גם בשווארמה , מוניות וכו'… הכלל ? שירות סביר 15% , שירות חרא 10% , שרות טוב ? 20% ומעלה…. בלי שרות לשולחן ראיתי טיפים של מעל 100%…
ראשית, בעוונותיי השארתי טיפ גם בפלאפלים וחומוסיות כשנהניתי מהיחס, אפילו שאת רוב הסלטים והרטבים שמתי לעצמי.
שנית התחושה האישית שלי היא שיש הבדל (תרבותי, אבל בגם בסוג השירות) בין מקום שהוא fast food לבין מקום שמכין לך אוכל אישית. בין השאר במקדונלד'ס / פלאפליה ממוצעת, המסחר הוא מהיר כ"כ שאתה לא ממש מקבל יחס אישי, ונבלע בין עשרות לקוחות אחרים.
שלישית, למרות שהברמנים לא ניגשים לשולחנות, הדאנק רחוק מלהיות self service. הברמנים מדברים אתך, עוזרים לך, ואף מגישים לך את האוכל. פשוט מקצת יותר רחוק.
זה פאב קטן מאד וצפוף מאד. הרוחב שלו אולי 3 מטר. בעיני, זה שהברמן לא נאלץ יוצא כל דקה מהבר ונדחף בין השולחנות אלא מושיט לך את האוכל מעבר לדלפק (לעיתים בסיוע היושבים) הוא בעיניי ייעול של העבודה שלהם, לא ביטול שלה.
האם החסכון במטר האחרון הוא זה שמוריד את ערך השירות שלהם מ-12% ל-0%? אם כן, אז על מה אני משלם 12% מערך הארוחה במסעדות – רק על המטר האחרון? ואם לפעמים אני מסייע למלצר/ית לשים את הצלחת שלי / לפנות את הצלחת שלי, אז אני מוריד מהטיפ?
כאמור, אם עודד לא רצה ו/או לא נהנה, זה כמובן לגמרי זכותו – שלא ישאיר טיפ. אני רק חושב שהנימוק של "לא שירתו אותנו" נתון לפרשנות, וניסיתי לתת את ההסתכלות מהצד השני – ששירות זה דבר אמורפי וקצת "הוליסטי" והעובדה שלא ניגשים עד לשולחן, לא בהכרח מהווה נימוק מוחלט ולא ניתן לערעור.
לסירו…
אם היית מבלה יותר בבלוג הזה, לא היית כותב את תגובתך הראשונה. בתור "לקוח" קבוע בבלוג, אני יודע שסגנון הכתיבה של כותב הבלוג לא זז ימינה או שמאלה מאיך שהוא כותב את כל הפוסטים שלו. ברור שיש עקיצות קטנות פה ושם אבל זה ההומור, ולדעתי הכותב מעביר במדויק את כל מה שהוא רצה ותיכנן.
ולסיום…
A father tomato and his baby son are walking down the street. The baby tomato starts to lag behind. The father tomato walks back to his son and squishes him. He starts walking away and says "Catch up".