היום אני נפרד מחברה ותיקה, חברת אמת. הכרנו לפני כ-13 שנים ומיד נשביתי בקסמיה וביופיה. החברות בינינו היתה אמיצה וידענו לחזק אחד את השניה, בעיקר בזמנים הקשים. היא היתה החצי השני שלי. כשהיינו ביחד לא הסתכלתי על אחרות, המחשבה אפילו לא חלפה בראשי. לא הייתי מחליף אותה באחרת. שמרתי עליה כבבת עיני והיא ידעה ללחוש לי סודות מתוקים ולהרגיע אותי כשהייתי נסער. כשנשקתי לה הייתי בעננים, לא היה מאושר ממני.
ואז, רגע אחד של חוסר תשומת לב, שניה של היסח הדעת והמכה שניחתה עליה היתה מכת מוות. אי אפשר היה עוד להציל אותה. כן, הרגתי אותה. זו היתה פשלנות רושעת ואשמתי המלאה. חוסר אחריות משווע! ועכשיו מאוחר מדי, היא איננה עוד.
אני מצטער, אהובתי. סלחי לי, היכן שלא תהיי.
לא אשכח אותך לעולם.
ומהיום אאלץ לשתות קאיפיריניות בכוס אולד פשן.
אכן טרגדיה. הלב נשבר אף הוא..
הזכרת לי שמזמן לא שתיתי קאפיריניה
נכמרו רחמי, הצטערתי צער רב על חברתך ז"ל.
אך צער אינו משהו שיכול להואיל. ומכיוון שהפסח מתקרב הפכתי בקרטוני המעלים אבק ומצאתי את שתי אחיותיה של המנוחה.
הן תשמחנה לבוא ולנחם ואף להשאר ולרשת את מקומה המכובד.
תודה, תודה על תמיכתכן. ותודה על קרטונייך והאבק המשובח שלהם.
אין כמו קאפיריניתך בכל צורה ואריזה.
די, תמשיך
חחח, זה דומה למה שעינת כתבה לפני כמה זמן על המחשב שלה, רואים שאתם מכירים.
אני גם מוכן לתרום לך 2 בתנאי שתחזיר לי אחת מלאה…
שתי יורשות התקבלו בברכה בביתנו, נשטפו ושוכנו בדיור מוגן בארון.