בשנה שעברה קשה היה להחמיץ את ההייפ סביב מסעדת "עזורה" במיקומה החדש יחסית בכיכר השש-בש שליד השוק העיראקי. דווקא ביקורת קטלנית ששמעתי בארוחת הצהרים המשפחתית בשבת שכנעה אותי סופית לדגום את המקום.
יום עבודה קצר ופגישה אצל רופא השיניים בעיר סיפקו הזדמנות מצוינת לקיים את האיום. חג פורים בעיה"ק סיקרן גם הוא, אם כי חששנו מעומס באזור השוק בגלל מטיילים רבים. בסופו של דבר רכבת התקלה הביאה אותנו בשלום ובבטחה ליעדנו, אשר לא היה עמוס במיוחד בקונים (ובמוכרים לצורך העניין), אבל היה עמוס במחופשים. היום שמתי לב לראשונה לכך שלעיתים קרובות לא קל לזהות בירושלים מי מחופש בפורים ומי נשאר במראה הטבעי. בכל מקרה, אווירת קרנבל עליזה שררה בשוק, כל עוד לא היה צורך לנהוג במכונית או לנסוע באוטובוס על רחוב אגריפס ימח שמו (אם כי ניתן למצוא בו אתרי קולינריה מעניינים).
אגריפס ימח שמו קוקו (אתר המסיבה בכיכר עזורה)
כאמור, רבות נכתב על "עזורה", על מקימו ומייסדו, ועל בניו ממשיכי דרכו. נאמר רק כי ההתמחות של המסעדה הוא מה שאני ואחותי קראנו לו כשהיינו קטנים "אוכל ספרדי מעוך" – כלומר, אוכל נשמה ירושלמי. אומרים שהמסעדה התמסחרה, התייקרה ונטשה את קהל היעד הותיק שלה לטובת התיירים. דיצה וסורל הדגישו היטב את הביקורת הזאת סביב שולחן האוכל המשובח אצל הורי בשבת בצהרים. מצד שני, מבקרי מסעדות כמו עמית ויונתן גמרו את ההלל על האוכל של "עזורה". ההתמסחרות הביאה איתה גם דברים טובים, כמו תפריט מסודר הכולל תרגום לאנגלית, וחבית גולדסטאר. למי שלא יודע, מסעדת "עזורה" פתוחה רק עד שעות אחה"צ המאוחרות וגם אז רוב הסיכויים שחלק מן המנות אזלו. אחרי המתנה קטנה כיוון אותנו אחד מן הבנים לשולחן זוגי שהתפנה. הדבר הראשון שהרשים אותנו היו המלצרים. אם בעבר אחד הגורמים שהרחיקו אותי מן המקום היו המלצרים המפחידים, התברר שעכשיו ממלצרים שם גם סטודנטים ושירתה אותנו אפילו צעירה בלתי עזורית בעליל. למען האמת, היא זכורה לנו כמלצרית ממקומות אחרים בסביבת השוק, אבל לא נלשין. זוכרים את האזהרה שפרסמתי לפני חמשה משפטים? היא נכתבה בדמנו. הסתבר שגם ביום עסוק (לאורך כל הזמן שישבנו שם ניכרה תנועת סועדים ערה), בשעה 14:45 חלק ניכר מן המנות אזלו. ב"עזורה" מבשלים כמות נתונה של אוכל בכל יום ולא יעזור בית דין. בכל מקרה, התכנסנו אחרי התייעצות קצרה לשלוש מנות קלאסיות: חומוס טחינה, מנת חציל עם בשר קצוץ שנקראת "עזורה" וסופריטו בקר. על מנת הריאות עליה המליץ המלצר ויתרתי, יען כי טעמתי פעם ריאות ולא אהבתי לא את טעמן ולא את מרקמן.
החומוס היה מרשים מאוד וטריותו ניכרה. הוא הוגש בטמפרטורת החדר, אשר רק הדגישה את איכותו. יחד איתו הגיעו פיתות, חמוצים ובצל טרי, שלא כל הנוכחים הבינו את חיוניותו בעת אכילת חומוס.
שימו לב לאפקט האומנותי של השולחן המשופע על צבעי הרוטב
באמת שהשתדלתי לעשות אותו יפה. הסופריטו
החציל היה מעניין מאוד. לא חסכו בקינמון כאשר הכינו אותו. למען האמת, הוא הזכיר לי קצת דניש קינמון. הוא הגיע עם רוטב עגבניות שבזכות השיפוע בשולחן העניק לצלחת מראה אומנותי למדי. הסופריטו היה מנה מכוערת מאוד. הוא נראה כמו תבשיל בשר ותפו"א שהוגש ללא חימום. יחד עם זאת, טעימה הוכיחה מיד שהוא חם ושכיעורו אינו נובע מטמפרטורה נמוכה אלא מהשתייכות גנטית לקבוצת המאכלים הספרדיים המעוכים. קובית הבשר הראשונה שנגסתי היתה קשה להחריד, אבל אח"כ באו נגיסות רכות יותר והתחלתי להנות מטעמיו המגוונים של התבשיל.
שימו לב למחירים: הארוחה הנ"ל פלוס שליש גולדסטאר מן החבית ולימונדה מבוקבקת עלתה 150 ש"ח לפני טיפ. זהו אינו מחיר של מסעדת פועלים. היה שווה? לומר את האמת, לא ממש. השותפה שללה את כל המנות חוץ מן החומוס. את הסופריטו היה לה קשה פסיכולוגית לטעום ולאחר נגיסה אחת היא אמרה די. את החציל היא לא הצליחה לסיים. גם אני לא התרשמתי באופן כללי ובמבחן התמורה למחיר אני חושב שיש לנו כאן מקרה ברור של הייפ-יתר. איננו מרגישים צורך עמוק לחזור. יש לציין כי הולכות ומתרקמות תוכניות להקמת מסעדת "עזורה" בצידה השני של הכיכר, במקום בו שכנה פעם אחת החמארות הותיקות של השוק. עומד שם כבר שלט ירוק גדול המבטיח נפלאות. אומרים שמדובר במקום מקצועי ואלגנטי יותר שיהיה פתוח גם בשעות הערב. נחיה ונראה. באותו הקשר, מסעדת הדגים של חיים אוחנה קורמת עוד עור וגידים ואולי תפתח יחד עם קו הרכבת אל הדסה עין כרם.
קונגה שמח בעזורה (שימו לב למלצר ולמלצרית)
ארבעים הדקות שבילינו ב"עזורה" הוכיחו גם את הטענות לגבי טיב הקליינטורה. רובם המכריע של המבקרים היו תיירי פנים, סטודנטים (כולל זרים) והיפסטרים. בדיוק מולנו התרחשה מסיבת פורים עליזה מאוד בקומת קרקע של בניין מגורים ומחופשים עברו על פנינו ללא הפסקה. בשלב מסוים יצאו משתתפי המסיבה החוצה בריקוד קונגה פורימי סוער, הקיפו את איזור הישיבה החיצוני בזעקות "עזורה!" וחזרו לחללם. היתה זו ללא ספק חוויה אנתרופולוגית מעניינת מאוד.
אין תלונות במזרחי – בעיקר עם פחזנית אקסטרה
היות ולא חפצנו במנה אחרונה ספרדית מעוכה פנינו למקדש המנות האחרונות של השוק: "קפה מזרחי" הותיק. שוב, אין צורך להכביר מילים על הנחשון שהוביל את מהפכת השוק. ביקורים חוזרים ונשנים הוכיחו כי זה המקום לקפה ועוגה בשוק, ואולי בכל ירושלים. למרבה הפלא דווקא שם לא היה עמוס במיוחד וישבנו על הבלקון הצר החביב עלינו. הזמנו הפוך קטן וצלחת פחזניות במילוי קרם וניל. התפריט הבטיח 3 פחזניות אבל אלינו הגיעו 4. לאחר שזוג שהתיישב לידינו הזמין מנה זהה אמרה להם הנחמדה שאנחנו קיבלנו את האחרונים. יוזמה יפה להעניק את מה שנותר ללקוח האחרון שמזמין. איך היו הפחזניות? מצוינות כרגיל. והקפה? אותו כנ"ל. אין הפתעות מיוחדות אצל "מזרחי".
ניצלתי את ההזדמנות כדי לקנות בירות בחנות המשקאות הגדולה שעל אותו אגריפס מכונם. מבחר הבירות שלהם תמיד מותיר אותי עם פה פעור. קניתי שני בקבוקי אייל חורף של שפירא עבור ידידנו יובל הבשלן. זו היתה הזדמנות מצוינת לגמול לו על כל הבירות מעשה ידיו שהוא מביא לי לטעום. לאחרונה הוא הבריק במיוחד עם בירת רויאל אוק נפלאה ומקצועית לחלוטין. בירה שלעסתי יותר משלגמתי ושהיתה עשירה להפליא בטעמים. לחיי העזורות שבדרך.
אתה צודק לגמרי.
עזורה הישנה הייתה נחמדה אם כי צפופה להחריד. המחירים היו שפויים ואיש לא חשב להשאיר תשר בצפיפות ההיא. כנראה שתאוות הבצע הביאה את הדור הצעיר של עזורה להתמסחר וגם להוריד רמת הבישול.
כמה חבל!
מעניין שרוב הביקורות החיוביות מגיעות ממבקרים צעירים יחסית ורוב הביקורות הרעות ששמעתי מגיעות מותיקי המוסד הישן. אתמול עברתי שוב על הביקורת הנפעמת של עמית ויונתן במקומון "כל העיר" בתחילת השנה ואני באמת לא מצליח להבין איך הם הגיעו לפסה"ד שלהם.