מזה מספר שנים כל ביקור בשוק מחניודה הופך לחוויה קולינרית מרשימה. אין ספק שהשוק הירושלמי הוא כיום אחד המרכזים הדינמיים ביותר בקולינריה הישראלית. בעקבות לחץ לא מתון מצד העורך מובא לכם בזאת מה שכנראה יהיה סנונית ראשונה בסדרת פוסטים על השוק. כוכבי הפוסט הפעם יהיו דגים ומוכריהם, כשמילת המפתח היא זעקת הקרב "השתכנזתם!"
איפה הימים ההם, כאשר הלכנו לשוק כדי לקנות מלפפון ועגבניה, חטפנו צעקות מן הרוכלים והתגלגלנו הביתה מהר ככל האפשר. כיום כל ביקור בשוק מתדרדר במהירות למבצע מתגלגל. מלבד הקניות, לא חסרים כיום בשוק מקומות לאכול – ומקומות טובים. גם הרוכלים הותיקים הבינו כי אי אפשר להישאר מאחור וחלק מהם עשו מודרניזציה לדוכניהם ולחנויותיהם.
היום החביב עלי בשוק הוא יום רביעי. ביום זה מגיעה סחורה טריה ויש סחר עירני, אבל זה עדיין לא הבלגן של יום חמישי, או המגה-בלגן של יום שישי. כמו בד"כ אצלנו, ביקור בשוק מתחיל באכילה. במקור רצינו לשבת סוף סוף ב"עזורה" האגדית. כל מי שקורא באופן קבוע את מקומון "כל העיר" לא יכול היה שלא להתרשם ממערכת הפרסום המסיבית שעשו ל"עזורה" כותבי המדור "עמית ויונתן אוכלים צהרים". החלטתי להתגבר על רתיעתי ארוכת היומין מן המקום והלכנו לשם. למרבה הצער, כשהגענו בסביבות השעה חמש וחצי אחה"צ עובדי המקום כבר העלו כסאות על השולחנות. הצצנו פנימה, ולומר את האמת, אפילו אם היינו מגיעים בזמן, אינני בטוח שלא הייתי משתפן ברגע האחרון ובורח. במקום זאת החלטנו לנסות את הפיש אנד צ'יפסריה החדשה שברחוב הפתוח. המקום נקרא "באלדג" והוא נפתח על חורבות בורגריה שלא החזיקה מעמד זמן רב. המקום פשוט, נקי מאוד ומעוצב היטב. ההיצע אינו גדול במיוחד והוא כולל מנות קוד, ברבוניה (קפואה, השם ישמור), סול (אותו כנ"ל) טונה וסלמון. חלקנו מנת קוד מצוינת וצ'יפס נחמד שהגיעו עם ארבעה רטבים, מלבד קטשופ ומיונז שנמצאים על כל שולחן. מן החבית יש רק טובורג, אבל במקרר מספר בירות מעניינות. בחרתי את אייל החורף המסקרן של שפירא. אין ספק שמדובר בבירה מעניינת ומורכבת של המבשלה המשובחת הזאת. בהתאם למסורת הלכנו לאחר מכן לקפה ועוגה אצל מזרחי. האוכל ב"קפה מזרחי" מעולם לא הרשים אותי, אבל במחלקת המתוקים עושים שם קסמים. לצד שני הפוכים אכלנו את מוס שוקולד השכבות העשיר להתפקע ו"בומב" – מאפה פריך עם מילוי קרם שקדים לימוני ופירות יער. שתי המנות לא היו מביישות מוסד מקביל בפריז. בפעם הראשונה נהניתי ממאפה שהוגש עם כדור גלידה גם ללא הגלידה.
אחרי שהבטן התמלאה התחלנו בסיבוב הקניות, במהלכו האשמתי פעמיים את אנשי השוק בהשתכנזות, ע"פ הדוגמא של כתבת ערוץ 2 מלפני כשנתיים על המהפך בשוק:
א) בדוכן הדגים של דוד, בו עצרנו כדי להצטייד בפורלים, עשו רמונט קטן וחיזקו את המיתוג. בין השאר, החליפו את שלט הפח הישן בשלט מודרני, את המבצעים מקרינים עכשיו על מסך פלזמה, על הויטרינה הציבו זרי פרחים (אמיתיים, בדקנו), הדפיסו מחירון מסודר ומעוצב והפיקו מגנטים עם מתכוני דגים. שיא השיאים, אשר גרם לי לפלוט את ההאשמה החמורה הנ"ל היה כשהציגו לנו בגאווה את דג בן גוריון, הידוע בשמו העברי הרשמי דבשתן ים-תיכוני. מעולם לא ראיתי את הדג הזה בעבר – גם לא בספרות. בתחילה חשבתי בכלל שמדובר בדג סינט פטר, שגם הוא דג רזה מאוד, אבל אז שמתי לב שאין לו את הנקודה השחורה האויינית מאחור. הדג קיבל את כינויו בגלל דמיון פרופיל הראש שלו לבן גוריון. כששאלנו מה הדג הזה הניח לפנינו טוביה, בנו של דוד, אייפד ועל המסך שלו ערך הויקיפדיה על הדג. דג מעניין נוסף שראיתי לראשונה היה זאב הים, אשר נקרא בגרמנית בשם המשעשע Steinbeisser – "נוגס האבנים" – בגלל מראהו המפחיד.
השלט הישן והחדש (תצלומים באדיבות עודד)
ב) אחרי שסיימנו אצל דוד עזבנו בשאט נפש מעושה ונכנסנו לסמטא החמה של השוק. הצצנו בדוכן הפיש אנד צ'יפס הותיק של הבנים לבית אוחנה, שעבד קשה ופתאום שמנו לב שהם הושיבו חלק מן הלקוחות במקום הפינתי החדש מול "פסטה בסטה", שנמצא בשיפוצים כבר זמן רב. פתאום נפל לי האסימון וניצלתי את העובדה שחיים אוחנה מדוכן הדגים הסמוך לא היה עסוק כדי לשאול אותו אם המקום שלו. הסתבר שזה אכן המצב. חיים סיפר לנו שהוא הולך לפתוח שם מסעדת דגים בשוק ושהמקום ייפתח כנראה בעוד חודש. הוא התגאה בין השאר בכך שהם הולכים להגיש שם הרינג כמו בהולנד. בשלב זה שוב פלטתי את הגידוף/ברכה הנ"ל.
המשכנו בסיבובינו ואחרי שראינו את דן מרידור יושב בטופולינו המלאה עד אפס מקום, כששומר הראש שלו קופא בחוץ, סקרנו מספר בירות חדשות בחנות המשקאות הגדולה הסמוכה, כולל חלק ניכר מן הבירות והסיידרים שטעמנו לפני שבועיים באירוע המקדים לתערוכת בירז 2013. את מכירת הלחמים הגדולה של סוף היום במאפיית טלר החמצנו, אבל קנינו 3 לחמי שאור טובים במאפיית הבוטיק של ראסל ברחוב הדקל.
הביקור בשוק הסתיים הפעם בצורה קצת צורמת. רצינו לשתות משהו חריף לפני שהולכים הביתה ונכנסנו ל"קזינו דה פריז". לאחר שלא קיבלנו התייחסות מאף אחד – מלצרית באה אחרי מספר דקות, ענתה על שאלה והתעופפה לה לפני שהספקנו להזמין – גם אנחנו אספנו את חפצינו והתעופפנו אל כוסית עראק אל-נמרוד עם נענע בבית.
פרטים על רוב המקומות שהוזכרו כאן ניתן למצוא באתר הרשמי של השוק:
רעיון מעולה לכתוב פוסטשוקים, מה שחסר לי זה קצת צבעים ?
נכון, אחת הסיבות שלא כתבתי עדיין משהו כזה היא שבכל פעם אני שוכח לקחת איתי את המצלמה. גם עדיין לא הפנמתי שיש לי מצלמה לא רעה בנייד. בפעם הבאה יהיה צבעוני יותר.