ארוכה הדרך לפיינט

קבענו להפגש בחיפו, בתחתית, בפאב שבגלגולו הקודם הגיש את סנדוויץ' רצועות האנטריקוט הטוב ביותר בארץ. מצאנו חניה בקלות בקרן רחוב אפלולית אך מפחידה. המקום היה חשוך למשעי ועשן סמכמך של סיגריות אפף אותו. יצאנו. במרחק שני מעברי חציה ומדרכה מלוכלכת נמצא הפאב הבא בסיורנו. הוא היה ריק למדי ועל הבר השתרעו מספר מעשנים. יצאנו. דלגנו על שני מקומות שהיו זכורים לרעה ונכנסנו למקום שלישי, נקי מעשן ומלקוחות. גינס לא היתה להם, אבל כן מזגו שם מרפי'ס ופאולנר, מילא, לא כולם מושלמים.

12

(איור של John Ireland, מתוך לוח השנה "האמנות העדינה של ייצור גינס")

מחירי הבירה בתפריט חולקו לכוסות שליש וכוסות 400 מ"ל, שהשימוש בהן מעלה לי את הראש לדם. עד כמה שידוע לי, זו המצאה תל אביבית שמתורצת בדרך כלל במשפט הטפשי: "רצינו שכל הכוסות ייראו אותו דבר, כי ככה זה יותר נח". או כפי שהיטיב לנסח את זה בעל דירה תחמן שלצערי יצא לי להכיר: "כי ככה אני לא מפסיד". טוב, לפחות הם מציינים שזה לא חצי ליטר ולא מפתיעים אותך אחרי שהזמנת. כוס 400 מ"ל של מרפי'ס עולה 38 ₪, כלומר חצי ליטר של בירה לא נדירה זו עולה 47.5 ₪!!! אללי… זה היה פעם מחירו של סנדוויץ' רצועות האנטריקוט מהפאב הראשון בסיפור. לא נורא, נשתה קאיפיריניה ונאכל נקניקיה, אבל גם מחירי האוכל בתפריט הרקיעו שחקים ואנחנו החלטנו לרדת מהשחקים לעמקים. יצאנו שוב. בפאב האירי הידוע הבא היה מקום פנוי בחוץ בלבד והיה זה לילה צלזיוסי במיוחד. המשכנו.

הגענו סוף סוף אל המנוחה והנקניקיה אצל קלמנ'ס, בקצה רחוב הנמל. אני אוהב את המקום הזה. מעוצב אירית, מוסיקה שקטה וטובה (הרבה חיפושיות), אוכל מצוין ומיוחד ובעל בית חביב ואיש שיחה מרתק. והחשוב מכל, גינס טריה וטובה. יש שעה שמחה בכל ערב בין 18:00 ל-20:00 ויש הנחה גם על תפריט האוכל, עליה תוכלו לקרוא בעמוד הפייסבוק של המקום.

 

בירות מחבית: גינס, גולדסטאר וקרלסברג

מחיר חצי ליטר: 33 ₪ לגינס (קצת יקר מדי, אבל שווה את האיכות, האוכל והאטמוספירה), 28 ₪ לגולדסטאר

קצת על האוכל: בשרים מעושנים, נקניקים, גבינות, פירות ים, נקניקיות מעולות, תבשילי קדרה ובאופן כללי, אוכל מחמם. את חלק מהבשרים מכין קלמן בעצמו, נסו את נקניקיות הטלה.

 

If at first you don’t succeed, try, try, try again

 

פורסם בקטגוריה ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, בירה במחיר שפוי, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא ארוכה הדרך לפיינט

  1. מאת דני‏:

    את משפט הסיום אמר צ'מברליין בשובו ממינכן ב-1938. כידוע, למרות שהוא ניסה וניסה (לפייס את היטלר), זה לא הלך לו בסופו של דבר. אולי המשפט הזה בעצם מייצג היטב את הפסימיות בקשר למחירי הבירות בחודשים האחרונים.

  2. מאת עודד‏:

    כשחיפשתי את המקור למשפט מצאתי יותר מדי מקורות ולכן לא ציינתי אחד. במספר מקומות בווב כתוב שמנפיק המשפט הוא איש החינוך וויליאם אדווד היקסון. זה אף מצוטט תחת שמו במהדורה השלישית של Oxford Dictionary of Quotations.
    ואכן, פסימיות. נראה שמחירי הבירה צמודים למחירי הדלק, רק שאינם יורדים לעולם.

השאר תגובה