למרות האכזבה המרה מאותו פרדס פתח-תקוואי (שבינתיים נעקר), החלטתי לנסות שוב לבשל את אספרגוס הבר. אַסְפָּרַג הַחֹרֶשׁ, ליתר דיוק, או Asparagus aphyllus במדעית.
שבת נעימה אחת יצאנו לטיול ביער ובינות לאורנים והאלונים מצאנו אותם. שמחתי לראות גבעולי אספרגוס קטומים שתפרחותיהם כבר לוקטו, אולי מי שקטף יודע שכאן הם טעימים. אספתי, שטפתי וזרקתי אל המים הרותחים. אספרגוס שקונים בסופר לא צריך יותר מדקות ספורות בכדי להתרכך ומיד עם הוצאתו מן המים הרותחים יש לצננו במי קרח בכדי לעצור את הבישול. אספרגוס בר, כך למדתי, צריך בחלק מהמקרים להתבשל בין 20 ל-30 דקות. חלק מהגבעולים העבים יותר אפילו נשארים סיביים לאחר חצי שעה של בישול.
עמדתי ליד הסיר ועקבתי אחריהם מתרככים. באופן טבעי, הגבעולים הדקים יותר התבשלו מהר יותר ובתנועות מזלג נחושות שלפתי אותם מהמים וטבלתי קצרות בצלוחית עם שמן זית, מלח ושום קצוץ. נהדר. לא היה בהם שמץ מרירות. וכך, בלי מי קרח, בלי סכו"ם ובלי גינוני טקס, סעדתי את נפשי מהסיר לצלחת בערימת תפרחות אספרגוס מתקתקות.
את מי הבישול אל תזרקו, הם נחשבים כמועילים לבעיות בריאות שונות, בעיקר בדרכי העיכול. כמו כן, אל תבהלו מהשינוי בריח השתן שלאחר אכילת אספרגוס. מקורו במרכיבים גופריתיים בצמח.
(פירות האספרג – כשהם מבשילים ציפורים באות ליהנות מהם)
(אספרג החורש, מתמתח עם הזריחה)
עוד מהיער:
תצלומים מרהיבים. עדיין אותה ענתיקה דיגיטלית משובחת?
עדיין. היא ממאנת להשבר.
עלים כאלה צריך לבשל ממש זמן קצר
אז"ש (אז זהו, שלא)!
ראשית, אלו לא עלים, העלים הם הדברים המחודדים שנראים כמו סיכות בתמונה עם הפירות העגולים.
שנית, כפי שכתבתי, לגבי האספרגוס המוכר לנו מהסופר (Asparagus officinalis) זה נכון, אבל לגבי זה שגדל בר ביערות (Asparagus aphyllus), יש לבשלו הרבה יותר. גם אני הופתעתי.
למדתי משהו
בחודש האחרון יצא לי לכרסם אספרגוסים טריים ישר מהיער. את חלקם טיגנו בשטח עם בצל, שום וביצה, אבל הם טעימים גם טריים. רובם אפילו מתוקים. צריך לשבור את החלק העליון של התפרחת במקום שבו היא נשברת בקלות.