מסעדת אנטואן בפריז: באנו בגלל האוכל, ראינו גם נוף

לפני יותר מחודש נסחפתי לי פעם נוספת ברחובות פריז בדרך מכאן לאי שם ועברתי על פני מקום שסיקרן אותי מאוד. הצצתי בתפריט, התרשמתי מן המחירים, אבל גם מהמנות. אח"כ בדקתי את אתר המסעדה באינטרנט, רשמתי מזכר לעצמי והמשכתי בחיי היום-יום האפרוריים. ביומה האחרון של נסיעת עבודה נוספת לעיר האורות שלפתי את המזכר מן התיקייה והלכתי לאכול ארוחת צהרים במסעדה זו: מסעדת אנטואן.

בעל המסעדה הוא אנטואן וינרון, אשר למרות שאינו שף נחשב לאורים ותומים בתחום ההסעדה בפריז. הוא פתח את המסעדה ב-2008 במיקום אסטרטגי על שפת נהר הסיין (תכף נגיע לכך) תוך שהוא שם את הדגש על דגים ופירות ים. במטבח פועל השף הצעיר Thibault Sombardier וכוכב המישלן שהמסעדה מתהדרת בו מהווה כנראה עדות לאיכות הבישול שלו.

הגעתי למקום לאחר סיור שווקים קטן ולפני שנכנסתי הצצתי מבחוץ. להפתעתי למרות שהשעה היתה אחת בצהרים, במסעדה היו רק שני סועדים. כמעט וויתרתי, אבל בסופו של דבר אזרתי אומץ וצעדתי פנימה. רב המלצרים הושיב אותי ברוב טקס ורק כאשר התרווחתי בכיסא שמתי לב שעוד לפני האוכל, המסעדה מנצחת בתחום הנוף. דרך חלונות המסעדה ניתן לראות את מגדל אייפל מתנוסס במלוא הדרו. בהמשך נכנסו לקוחות נוספים והמקום התנער קצת מנמנום הצהרים. יחד עם זאת, פס הקול של הקומיונרדס שהתנגן ברקע נאבק להשיב לנמנום את כבודו. אף פעם לא אהבתי אותם ובד"כ אני מעדיף לא לשמוע מוזיקה במסעדה רצינית.

הציעו לי אפרטיף ובחרתי בשמפניה ורודה של יקב Bruno Paillard. השמפניה היתה כה טובה שויתרתי על הזמנת יין לבן לארוחה והזמנתי במקום זאת כוס נוספת ממנה.

מספר דקות שקלתי להזמין עסקית צהרים במחיר משתלם מאוד של €35 (ראשונה, עיקרית ואחרונה מתוך תפריט קבוע). מנת לובסטר שהופיעה בתפריט הרגיל סקרנה מאוד ולאחר הסבר קצר עליה החלטתי ללכת על כל הקופה במלוא מובן המילה ולהזמינה. לשמחתי התברר לי במהרה כי לקוח שמזמין מנה אחת לא יוצא מקופח וכי המסעדה אינה מקמצת במנות ומשעשעי חיך על חשבון הבית. תחילה הגיעו שלושה מלבני פוקצ'יה בטעם עגבניה וליים עם כוסית ובה זיתים שחורים. טעם הליים הוסיף לפוקצ'יה נגיעה שובבית ומעניינת. זמן קצר לאחר מכן הגיעה סלסלת לחם כפרי ועיגול חמאה עם לוגו המסעדה. מרחתי מעט חמאה על הלחם, נגסתי והלסת שלי נשמטה כמעט עד הרצפה. הלחם עם הקרום הפריך והחרוך היה מושלם והחמאה היתה עשירה ביותר. סוף סוף הבנתי על מה מדברים השפים הצרפתיים הגדולים כאשר הם אומרים כי המאכל האהוב עליהם ביותר הוא לחם עם חמאה. אני מודה כי בשלב זה חששתי קצת שזאת תהיה נקודת השיא של הארוחה.

 

  לחם וחמאה מגן עדן                                                     זהו סלרי רבותי 

למרות שלא הזמנתי מנה ראשונה, במטבח החליטו שאי אפשר לעבור ישר למנה העיקרית ולכן שלחו לי קציפת סלרי עם קוביות סלק ופירורי שקדים. היתה זו מנה מפתיעה במיוחד בגלל המרקם האוורירי יוצא הדופן שלה. אם זכרוני אינו מטעני, סלרי בד"כ אינו מגיעה בצורה המזכירה מנה אחרונה. הסלק המתקתק האופייני לצרפת העניק למנה ליווי ווקלי יפה. במנה זו היה משחק טעמים וטקסטורות יפה.

אחרי שסיימתי מנה זו התקרבו אל שולחני שני מלצרים כשהם נושאים את המנה העיקרית.

 

   זו המנה היקרה ביותר שאכלתי אי פעם

המנה היקרה בתפריט (€68) הורכבה משלושה חלקים: בשר של לובסטר שלם, אשר נשלף מן השריון לאחר חליטה קצרה והונח בצורה נאה על צלחת שחורה עם תפו"א זעירים, ערמונים, כיפות של פטריית כפתור וקרם זעפרן. לצד הצלחת הגיעה הפתעה בדמות ביסק לובסטר מוקצף קלות ובתחתיתו, מחוץ לטווח ראיה, פלאן לובסטר וערמונים. את המנה השלים רוטב חמאה מציר לובסטר וקוניאק. בשר הלובסטר היה מעט קשה במקומות מסוימים והדבר נבע כנראה מחליטה קצרה יחסית על מנת להוציא ממנו את מיטב הטעמים. בשרן של שתי הצבתות היה כמובן עדין בהרבה. שילוב הטעמים בצלחת היה מוצלח מאוד – בייחוד עם טעמיהם האגוזיים של הערמונים ותפו"א. ברוטב ניכר טעם חזק של לובסטר ובסוף הארוחה לא התביישתי וניגבתי עד תום את כלי ההגשה עם הלחם הנפלא. שיאה של המנה היה ללא ספק הביסק, שכל טבילה של הכפית בתוכו שלפה הפתעה מרגשת אחרת מן הפלאן שבתחתית. ללא ספק, הברקה.

לאחר פינוי הכלים הנקיים כמעט לגמרי שהותרתי, בחרתי מנה אחרונה. מתיאור המנה שהזמנתי קשה היה קצת להבין את צורתה, אבל שימוש בערמונים הכריע את הכף.

גם כאן הסתבר שההנהלה מתעקשת לשדרג את סיום הארוחה מעבר למנה שהוזמנה. תחילה קיבלתי גלידת וניל וג'ינג'ר מעולה עם קונפי מנגו ופירורים עדינים של בצק פריך מתוק. שוב היה זה שילוב המרקמים ששיחק תפקיד חשוב בהצלחת המנה.

תעלומת המנה האחרונה נפתרה לבסוף. על צלחת גדולה הוגשו שלוש חתיכות של קרם ערמונים גס מעט ומצופה בקרם עדין וחלקלק כלשהו. מעל הונחו פילטים של מנדרינה ועליהם פלטת קרמל. לצד המנה הגיע כדור סורבה מנדרינה.

כדי לסיים את הארוחה בסטייל הזמנתי כוס של קלבדוס בן 15 שנים. המנה שנמזגה לכוס הגדולה היתה נדיבה ביותר וטעמו של הקלבדוס היה נפלא. היה זה תענוג עילאי ללגום אותו בעודי מתענג על הנוף ועל סוללת המנות האחרונות. עם החשבון הביא המלצר צלחת ארוכה ועליה 6 פטיפורים מתוקים משלושה סוגים. באנטואן אוהבים כנראה מאוד מנדרינות, כי אחד הפטיפורים היה מקרון עם גנאש מנדרינות והשני מאפה שוקולד עם ציפוי של ג'לי מנדרינות.

ציפיתי לחשבון של כ-€150 ולא התאכזבתי. כנהוג בצרפת עיגלתי את סכום החשבון ל-€150. אחרי כשעתיים נפרדתי מן הצוות ויצאתי שמח וטוב לב אל אויר החורף הצונן.

למרות שחשבון הבנק שלי התכווץ במידה ניכרת אחרי הארוחה הזאת, נהניתי מכל רגע. כל המנות היו מעניינות, יצירתיות והן הוגשו בצורה אסתטית ביותר.

השירות היה עילאי והמלצרים לא עיקמו את הפרצוף כאשר ביקשתי מהם לחזור שנית על תיאורי המנות באנגלית אחרי ששכחתי אותם מרוב התלהבות. רב המלצרים היה ערני כל הזמן ואף נכון לשוחח מעט באנגלית. עיצוב המסעדה נעים מאוד והאקוסטיקה מעולה. נדמה היה כי עיצוב השירותים נעשה כפרוייקט נפרד והתרשמתי במיוחד מן הכיור העתידני.

  פסיונים וברווזי בר                                                        קשה להאמין, אבל אלו גבינות

אם כבר היינו שם…

ישנה סיבה נוספת להגיע לסביבה בה נמצאת מסעדת אנטואן, מלבד הנוף. במרחק שתי דקות הליכה, לאורך Avenue du Président Wilson, מתקיים בימי רביעי ושבת שוק תוסס וגדול. הרובע ה-16, בו נמצא השוק, ידוע כאמיד והדבר ניכר מעט במחירים. בשוק ישנם דוכנים נהדרים של דגים ופירות ים, גבינות, סוגים שונים של בשר ומאכלים אתניים.

לא ייאמן שאני כותב זאת, אבל ישנם במקום מספר דוכנים מדהימים של ירקות. את עיני משך במיוחד דוכן צבעוני מאוד של ירקות שורש – עד כמה שהדבר נשמע כמו אוקסימורון. ישנו גם דוכן מרשים מאוד של פטריות, כולל כמהין ומורל טריות. למי שרעב ולא רוצה להוציא €150 באנטואן, יש בשוק דוכן קרפים שמכין קרפים רגילים ואת הקרפים המיוחדים של ברטני, העשויים מקמח כוסמין . יש לי תחושה שגם כאן הארוחה תהיה מציאה מבחינת עלות-תועלת.

Antoine

10 Avenue de New York,

75116 Paris

תחנת תחתית Alma – Marceau של קו 9

תחנת רכבת פרברים Pont de l'Alma של קו C

http://www.antoine-paris.fr/