קובה סלק מעיראק, בגט ממאדים
מאת עודד ~ 2 בנובמבר, 2012. בקטגוריית: לחמים.זוכרים את הבגט ללא לישה, זה שהוא בעצם פוקאצ’ה שהאיטלקים קוראים לה סטקה? תראו מה קורה לבצק כשמוסיפים לו סלק מבושל:
לפני אמש או שניים בישלתי מרק קובה סלק (שוונדר) צמחוני (דלעת, שקדים, בצל, פטרוזיליה, במקום בשר). יצא נהדר, תודה ששאלתם. למחרת הוספתי סלק שנשאר ממנו לבצק של סטקה וקבלתי לחם ממאדים.
(“הוא סגול כזה”/צחי בוקששתר)
2 בנובמבר, 2012 בשעה 9:34
נו, ואיפה התוצאה? בחללית?
2 בנובמבר, 2012 בשעה 10:03
הסגול סגול יותר לפני האפיה, אך לבקשת הקהל הוספתי גם זוית של התוצאה.
2 בנובמבר, 2012 בשעה 12:04
וטוב שכך. התוצאה משכנעת הרבה יותר מעיסת הבצק. נראה מממממצוין.
2 בנובמבר, 2012 בשעה 16:07
נראה מעולה. יש טעם של סלק?
אחותי תשתגע שתדע שהיא גם יכולה לאפות (לא שהיא אופה) ולאכול לחם בצבע כזה.
2 בנובמבר, 2012 בשעה 16:20
שלילי, כמו שבטחינה סגולה אין טעם של סלק.
2 בנובמבר, 2012 בשעה 21:00
איפה הקובה?… נשמע טעים!
3 בנובמבר, 2012 בשעה 9:17
זה שם טוב לשיר או להקה –
תקליט חדש (משחק מלים) ללהקת איפה הקובה? התקליט עוסק בשערוריות מטבח חסרות בצק.
3 בנובמבר, 2012 בשעה 12:42
למה צריך להתחכם. למה?
בגט זה בגט ויעודו להיות לבן, פריך וריחני. במיוחד כשהוא מגיע בבוקר עם חמאה רכה. לא חייבים להרוס.
3 בנובמבר, 2012 בשעה 20:14
א. זה לא בגט, זו פוקאצ'ה, למרות השם.
ב. זה פריך וריחני. במיוחד כשהוא מגיע עם חמאה רכה.
ג. זה לא הורס, זה מגוון. זה אחר. זה שונה. זה מגניב.
3 בנובמבר, 2012 בשעה 21:33
אני בעד הקובה, הסלק, הצבע, ובכלל..
הכי הטוב להתחכם!
3 בנובמבר, 2012 בשעה 21:58
מניח שטעם הסלק לא דומיננטי כמו הצבע, בכל מקרה זה נראה מבטיח.
הרעיון מזכיר את הטחינה עם הסלק שהמגיבה חנה עושה. הגוון דומה והסלק לא משתלט.
4 בנובמבר, 2012 בשעה 9:02
טוב שפרסמו את רשימת הבלוגים. ככה יצא לי לבקר אצלכם. נחמד וחמים – התרשמתי
לעצם הענין – איך הצלחתם לדחוף סלק לתוך בצק של לחם?
6 בנובמבר, 2012 בשעה 19:07
בעורמה ונחישות
8 בנובמבר, 2012 בשעה 22:30
צבע כזה עוד לא ראיתי ממש מתכון שעושה חשק. תודה לך על השיתוף.