את מי אתה אוהב יותר?

כשנכנסנו למסעדת עב בשר ברמת החי"ל מצאתי עצמי בבעיה רצינית. אף פעם לפני כן לא שאלו אותי "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?". אסור לשאול כאלה שאלות, זה מכניס את הילד לסטרס. מול עיני המפלבלות ריצדו שני מסכי טלוויזיה, האחד מקרין ברצף מערכונים של הגשש החיוור והשני מערכונים של זהו זה. על מי אני אסתכל? שניהם גידלו אותי ואין לי את הכלים הפסיכולוגיים המתאימים להתמודד עם הדילמה. מצוקה…

 

בקיבוץ

קיבלנו הזמנה לבדוק את התפריט החדש של המסעדה ולשם כך גייסתי לשורותיי את רפאל, צרפתי גאה וחובב סטייק. סביב שני המסכים המצחיקים היתה גם מסעדה. ברחבי התפריט והמסעדה תלויות תמונות בצבעי חום-לבן של פעם מחיי היומיום של קיבוץ. אילן וחגית, הבעלים, שניהם בוגרי קיבוצים (גבעת ברנר וגעש, בהתאמה) והתמונות הן תמונות מקוריות מהבית, שבחלקן הם מופיעים כילדים חומים-לבנים. על שדרת המדפים המרכזית מוצגים פריטים מוזאוניים בדמות פתיליה, סמובר, סיפולוקס, מקלט רדיו, פטיפון, טלוויזיה מהתקופה שלפני שהאינטשים הגיעו לארץ והאוסף המלא של האנציקלופדיה העברית, האנציקלופדיה הבלתי גמורה. נעים.

עב בשר שוכנת פה (הברזל 34) רק שמונה חודשים. לפניה היתה כאן אפיזודה קצרה וחולפת ולפני זו, מוסד ותיק בשם מאזטים, מסעדה שיצא לי לעבוד במטבח שלה לזמן קצר מאד, אך ארוך מספיק בכדי ללמוד להכין את מטבל העגבניות המושלם. אחותה הגדולה של המסעדה נמצאת ברמת פולג בנתניה והיא כבר בת ארבע. להפתעתי, טרם הכירונו.

על המרקע שברקע שייקה השופט העצבני וגברי, כאוהד בית"ר, מר שמעון כסאח, עומד לדין באשמת התנהגות פרועה ומופרעת, בהוצאת דיבה, הוצאת לשון הרע ובפגיעה בכוונה תחילה בגופו, בנשמתו ובכבודו של שופט הכדורגל מר יהויכין פנדלוביץ'. בזהו זה פרצה מלחמת המפרץ והזקנים הנרגנים (כולל גידי) על הספסל יורדים אחד על השני.

 

בכפר

שתי כוסות יין (25 ₪ לכוס) הגיעו מהבר עם בלנד אדום שמורכב ברובו מענבי קברנה פרנק של יקב אליגוטה. צביקה פנטי, היינן המרתק מגן יאשיה, רוקח אותו במיוחד בשביל עב בשר. על התווית מופיע הכיתוב "יין עב הבית". זהו בלנד נחמד מאד שכיף לשתות. אם יובל היה פה, הייתם מקבלים גם כמה פרטים טכניים, כמו זה שהיין מתיישן 18 חודשים בחבית. את הארומה הפירותית החזקה הרחתי עוד לפני שהונחו הכוסות על השולחן. עוד יינות שתוכלו למצוא כאן מגיעים גם הם מיקבים מקומיים טובים במיוחד ובתפריט זיהיתי גם כמה קוקטיילים שנראו לי מוצלחים ובמחירים שפויים לכל נפש.

(כנאפה טלה. שערות שמעיפות את הפוני.)

לשמחתי מה רבה, התפריט אינו מורכב מפאר המטבח הקיבוצי ולא תוכלו למצוא בו עוף מכובס בצבע צהוב זרחני, פירה עם גושים חשודים, נקניקיות “משה בתיבה” קפואות מבפנים ושרופות מבחוץ ובטח שלא צ'יפס עם ביצה. הבשר במסעדה מגיע ברובו מארגנטינה, שם הפרות יודעות מה טוב והארגנטינאים יודעים מה טוב לפרה. אחד החידושים בתפריט שיצרה השפית אסתי גרוס היא מנה ראשונה בשם כנאפה טלה (44 ₪). בשר טלה עסיסי ומתובל בחוכמה, עטוף בשערות קדאיף (תופעה חיובית נפוצה בשנים האחרונות), מעוטר בפיסטוקים קצוצים ואבקת סוכר. בהחלט כן! מנה מופלאה. רפא, שלא חוסך בשבטו על שילובים של מתוק ומלוח, ציין שזו אחת המנות הראשונות הטובות ביותר שאכל לאחרונה ולהגדרתו, העיפה לו את הפוני.

מנה מדוייקת נוספת היתה אמפנדס (33 ₪) עם בשר וזיתים שטוגנו למידת הפריכות הנכונה ולא השאירו אגני שמן על הצלחת. טבלנו אותם בסלסה טריה של עגבניות, שהשתדכה יפה לחריפות הנעימה של המנה.

בזווית העין השוטר ישעיהו מנסה להחליט אם לעצור את עבריין הצמרת, חושחש הנחש, או את הפרופסור ההונגרי שיצא לשוטט לו סתם כך להנאתו עם רצועה במקום כלב ובזהו זה מתנהלת מערכת בחירות הזויה (1992) וגידי בתור יצחק רבין לא מצליח להגיד "אני ושמעון" וטוען שיש לו מח א-נליטי.

 

בקֶרֶת

 

(comme il faut)

רפא קיבל את הפילה מדיום רייר שהזמין (140 ₪ ל-250 גרם) עם פירה חלבי טעים, ואני קיבלתי אנטרקוט עסיסי (119 ₪ ל-300 גרם). אני אוהב את האנטרקוט שלי מדיום רייר, אבל הומלצתי להזמין מדיום, כדי שהשומן יימס טוב יותר בבשר ויעשה לו נעים. שני הסטייקים היו טעימים מאד ונצלו כמו שצריך. הצ'ימיצ'ורי שימח אותי מאד על הסטייק וכתשובה לצרפתי, שלא מבין למה להוסיף לבשר משהו מעבר למלח ופלפל, עניתי ש-42 מיליון ארגנטינאים לא טועים. הפתעה נעימה שהגיעה עם הפילה היתה עצם מח, ממנה דג רפא את התוכן והדגים לי איך הצרפתים אוכלים את זה, עם מלח גס, על חתיכות מבצק הפוקאצ'ה. נפלא. ושוב, comme il faut. לכל מנת בשר צורפה צלוחית עם רוטב מתקתק מרוכז מאד ומאותגר-גרוויטציונית של יין אדום מצומצם עם מרסלה וטימין. מה למדנו מכל זה? שגם הצרפתים וגם הארגנטינאים יודעים מה טוב.

עכשיו פולי מוכר במבה טריה (הג'וקים בפנים עדיין חיים) בשעה שגברי ושייקה מנסים לגבות ממנו דמי חסות. בזהו זה הבאבא בובה עושה דיאטה לוואחד-בוכטה-של-מילה בעזרת הגימטריה.

הלכו העיקריות ובאו קינוחים. קסטה (25 ₪) מגלידת וניל מסונדווצ'ת בעוגיות אוריאו תוצרת המקום ואצבעות נוגט שוקולדיות (25 ₪) מוצלחות מאד.

 

זהו זה

עשינו מלאכה נאה, תראו כולי מלא זיעה. למרות שאנחנו לא נותנים את התחושה, הארוחה היא עבודה קשה קשה קשה קשה. לקראת סיום, בזהו זה חזרו לשחור לבן ומוני ובראבא נראים ילדים, והגששים, לקינוח, החלו בתכנית האחרונה שלהם, "כוסות רוח" (1991), בראשיתה שייקה מכפכף על הבמה את החבר הקיבוצניק שלו. אילן, חבר הקג"ב (קיבוץ גבעת ברנר), מספר לנו כמה הוא נהנה מעבודת האירוח ואיך הוא מגשים חלומות שאשתו יודעת לנהל. אנחנו נפרדים ומסכמים ערב נעים וטעים ברמת החי"ל.

אז את מי אני אוהב יותר? את האנטרקוט, את הצ'ימיצורי, את פולי ואת בראבא.

 

עב בשר

הברזל 34, תל אביב