חבל על הזמם
מאת עודד ~ 16 בספטמבר, 2012. בקטגוריית: בקר, בשר, שימורים ורטבים.
מאז הפוסט של דני באוגוסט אשתקד אני זומם להכין ברזאולה בבית. לפני שבוע סוף סוף עשיתי זאת, בזכות אמא שלי ששאלה אם אני צריך משהו מהאטליז. 2 ק”ג של סינטה בקר משובח/ת הוקדשו לייצור נקניק במלח ושלושה סטייקים על מחבת. הסטייקים היו נפלאים, כדקה צליה מכל צד עם מעט מאד שמן זית. את הבשר עטפתי בתערובת תבלינים שכתשתי במכתש שאמא שלי סחבה פעם מלונדון לארץ, עטפתי בבד חיתול, כיסיתי בהרבה מאד מלח גס, אשפוז קצר במקרר והברזאולה יצאה נהדרת ולהפתעתי, לא מלוחה כלל.
בחנתי מספר מתכונים שונים אך דומים במרשתת ורובם ככולם מורים להשרות את הבשר במרינדה על בסיס יין ותבלינים ולאחר מכן לייבשו מספר שבועות באוויר הפתוח של המרתף הקריר. מכיוון שביתי שוכן במדינה מעוטת מרתפים ועתירת צלזיוס, החליטותי לגשת אל העניין בשיטת החיתול והמלח.
אז מה היה לנו שם?
פלפל שחור, פלפל סצ’ואן, ציפורן, גרגרי כוסברה, מעט כמון, שומר, מרווה, בזיל, אזוב מצוי, תימין, זוטה לבנה, אורגנו, גרגרי חרדל צהובים וגרגרי חרדל שחורים.
את כל זה כותשים היטב במכתש ומעסים את הבשר מכל הכיוונים.
עוטפים בבד חיתול, מניחים על בד חיתול נוסף ומפזרים מלח גס מכל הכיוונים.
הרבה מאד מלח גס.
כדי שהמלח לא יטייל לאן שהוא רוצה קשרתי את נפתלי היטב, הנחתיו על רשת בתוך סיר והשארתיהו במקרר שישה ימים. פעם ביום הפכתי אותו.
בתום ימות הכיבוש הבשר איבד הרבה נוזלים והמלח שעטף אותו נעשה כבד ולח.
פורסים דק עד כמה שאפשר.
מקסים, אם יורשה לי.
17 בספטמבר, 2012 בשעה 9:31
עושה לי חשק לפרוס כמה פרוסות ולשתות בירה לארוחת בוקר… למה לא? פשוט נראה מדהים, אני מקווה שאתה לא אוכל הכל לבד…
17 בספטמבר, 2012 בשעה 14:02
ודאי שלבד. הצמחונית לא בעניין, האינדיאנית הקטנה טעמה פעם אחת והגדולה היתה עסוקה בצפיה בטום וג'רי.
18 בספטמבר, 2012 בשעה 8:43
חראם.. לא טוב אכול האדם לבדו..
בפעם הבאה תזמין אנשים טובים לאכול אתך. הם מבטיחים להביא איתם קינוח!
20 בספטמבר, 2012 בשעה 6:35
יָה-בָּה-יֶה!
אני רוצה לישון מחובקת עם כזה בלילה, אני רוצה אותו בחלומות שלי. אני רוצה להיות המלח שעוטף אותו ונהיה כבד ולח!
אמא!
נהדר.
20 בספטמבר, 2012 בשעה 6:58
I like it when you talk dirty…
עדכון אינדיאניות – הן אוהבות את זה, לכל הרוחות. אתמול קבלו סנדוויצ'ים לגן עם ברזאולה, צלפים, בלסמי ושמנ"ז. הסנדוויץ' השני, אגב, היה של חרוסת שנשארה מארוחת החג. הצמחונית אוהבת להכין חרוסת בכל חג, זה פשוט טעים.
20 בספטמבר, 2012 בשעה 10:37
נראה מצויין. יש לזה את הצבע הנכון. אצלי זה יצא כהה יותר ופחות אדום.
20 בספטמבר, 2012 בשעה 14:54
מעניין מה הגורם לכך. אצלי זה היה שישה ימים במלח ואצלך שלושה, הייתי מצפה להיפך. אולי הקרבה למלח, שגם עושה את הנתח מלוח יותר.