אצא לי השוקה, חזיר בר קטן אקנה לי

למרות שביקרתי בלונדון פעמים רבות, משום מה תמיד החמצתי ביקור בשוק המפורסם ביותר שלה. יכול להיות שלא ממש רציתי להגיע אליו בגלל שלא התרשמתי במיוחד משווקים אנגליים אחרים שראיתי. בכל מקרה, הפעם החלטתי לא לוותר. כמו שאומרים הפולנים, דוקא נהניתי.

ה-Borough Market שוכן על שפת התמזה הדרומית ליד תחנת הרכבת לונדון ברידג' ולכן קל להגיע אליו מכל מקום בעיר הגדולה. השוק הנוכחי הוא יורשו של שוק שהיה קיים ליד גשר לונדון עוד בימי הביניים ושגרם שם בעיות תנועה קשות במשך הדורות. חלק ממבניו הנוכחיים נבנו בסביבות מחצית המאה ה-19. השוק מחולק לאזורים שונים, אבל גם בסמטאות סביבו אפשר למצוא דברים מעניינים. שימו לב למועדי הפעילות של השוק. למרות שחלק מדוכניו וחנויותיו פועלים במשך כל השבוע, שיא הפעילות מתרחש בימי חמישי, שישי ושבת, כשיום הפעילות הארוך ביותר הוא שבת.

דבר חשוב שיש לעשות במסגרת ההכנות לביקור בשוק הוא צום ארוך. ישנו שם מבחר גדול של מאכלים מעניינים וכן ישנן מספר רב של טעימות. למען האמת, רק החלק של הטעימות הזכיר לי את הסצנה במשפחת סימפסון, בה המשפחה הולכת ביום ראשון לסופרמרקט גדול כדי לאכול ארוחת צהרים חגיגית מן הטעימות.

היות ואי אפשר לעשות רשימה מלאה של כל מה שניתן למצוא בשוק בורו, החלטתי לציין מבחר קטן ובהחלט מייצג של דוכנים טעימים שראיתי, שטעמתי או שהרחתי.

The Rabot Estate – חנות מתמחה למוצרי קקאו שגם מוכרת מבחר ענק של מוצרי שוקולד מדרום אמריקה. אני חייב לציין ששני השוקולדים המרירים שהציעו לנו לטעימה לא הרשימו, אבל את עיננו צד מיד תפריט קרפי הקקאו המעניינים של המקום. תחילה חשבנו להזמין קרפ עם גבינת עיזים, אבל אח"כ ראינו דבר מעניין יותר: קרפ קקאו עם האם של חוות סילפילד (תכף נגיע אליה), צ'דר מיושנת ופירורי שוקולד מריר. אני יודע שהמרכיבים נשמעים כמו מתכון של בית התפוצות, אבל שילוב הטעמים התגלה כגאוני. חבל רק שהמנה נגמרה מהר מדי.

Sillfield Farm – זה היה המקום הראשון בו היד נשלחה אל הארנק כדי לקנות משהו הביתה. ספינת האם של החנות היא חווה השוכנת באזור האגמים ובה מגדלים ומייצרים חיות משק שונות וכן חזירי בר. באופן כללי, אינני זוכר שנתקלתי בכל כך הרבה מוצרי חזיר בר ובשר ציד אחר באנגליה בעבר. השוק היה עמוס בהם וראיתי אותם גם באיטליזים אחרים ואפילו בסופרמרקט. כנראה שהדבר משקף גידול מוגבר בחוות של בעלי חיים שבעבר ניצודו.

מכל מקום, החנות שבשוק מוכרת בעיקר בשר טרי ומוצרי בשר, אבל מצאתי בה גם מספר גבינות נדירות. מוכרים שם גם מיני פאי מעניינים מאוד, כמו פאי חזיר בר עם אפרסקים או עם גרגירי יער. בגלל תאריכי תפוגה קצרי מועד נאלצתי לוותר על רוב מוצרי הבשר, אבל יצאתי משם עם שתי נקניקיות דם, שבאנגליה נקראות Pudding Blood, ועם מספר גבינות מעניינות.

Godard – חנות צרפתית מטריפה של מוצרי אווז, ברווז וכל מה שקשור יותר או פחות. ניתן לזהות אותה בקלות לפי הפרופיל של מכונית דה-שבו שמקשט אותה. במקום ניתן לרכוש גם את כל המוצרים הדרושים להכנת תבשיל קסולה מפואר, ומי שמתעצל יכול גם לקנות קסולה מוכן בקופסת שימורים. לא קניתי שם כלום ועכשיו אני קצת מצטער על כך.

 

Furnass Fish & Game – גן עדן לחובבי בשר ציד טרי. בויטרינות מבחר ענק של בשר  ציד בדגש על איילים וארנבות בר (טעמן שונה לגמרי מטעמה של ארנבת הבית!). רוב המוצרים מגיעים ממחוז קמבריה שבצפון-מערב אנגליה. כל כך התרגשתי מויטרינת הבשרים ששכחתי לבדוק היטב את ויטרינת הדגים. אי אפשר לפספס את המקום בגלל צרור ארנבי הבר התלויים ליישון ליד השלט שלו. צמחונים, הזהרו.

Turnips – אני מרגיש קצת לא טוב לכתוב על דוכן פירות וירקות, אבל אין ברירה. חובבי הצמחים יבלו כאן יפה. בעיקר מושך את העין דוכן העגבניות מרהיב העין, שתצלומו מעטר את תחילת הפוסט. כל התוצרת כאן היא סוג א' והמבחר מרהיב. רוב המוצרים מגיעים מחוות מקומיות קטנות מתמחות ברחבי אנגליה והשאר מיובא. אותי עניין בעיקר דוכן הפטריות, בו ניתן למצוא בין השאר מורלים טריים, כמהין ומוצרי כמהין.

 

Gamston Wood Farm – חווה ממחוז נוטינגמשייר שמתמחה במוצרי בשר אקזוטיים, כמו בופאלו, יען, מוז וזברה. בדוכן ישנה פינה בה ניתן לרכוש המבורגרים לאכילה במקום. לא התאפקתי והזמנתי בורגר קנגרו עם מיונז ופירות יער. היה מצוין, תודה ששאלתם. טעמו של הבורגר הזכיר קצת בשר ציד והוא השתלב היטב עם פירות היער. קצת הצטערתי שלא קניתי בורגר זברה לשימוש מאוחר יותר.

Shellseekers Fish & Game – כפי שבדוכן של פורנס החמצתי את הדגים, כאן החמצתי את בשר הציד. אין זה פלא לאור העובדה שעל דוכן הדגים התנוסס כריש מרהיב עין שלדעתי היה מן הסוג כריש כחול. אפילו טרחו למקם הליבוט כדי שהמיצג ייראה כמו בסרטי גיאוגרפיה נציונלית. כמו בדוכני דגים נוספים, התרשמנו כאן מאוד מן המבחר הענק ומן הטריות של התוצרת.

חנות דגים לא מזוהה – בחלק המזרחי של השוק נתקלנו בדוכן דגים ענק ובו מבחר גדול של דגים שטוחים. תשכחו מדג הסול הקפוא והאנונימי שעדיין אפשר למצוא אצלנו במרכולים. כאן היו סולים מסוגים שונים, הליבוט, טורבוט ועוד. תאווה לעיניים.

Real France – כשמו כן הוא: דוכן המתמחה במוצרי בשר וחלב איכותיים מצרפת ובייחוד מנורמנדי. תענוג לכל מי שמגיע לאנגליה ורוצה לטעום צרפת. יש להם מבחר גדול מאוד של נקניקים יבשים, כולל עם גבינות שונות ומבשרים שונים. ביום הביקור ניתן היה לקנות שלושה נקניקים תמורת 10 ליש"ט. יצאתי משם עם נקניקי רוקפור, אייל וחזיר בר. כששאלתי את המוכר הצרפתי המשעשע אם המבצע מאפשר ערבוב סוגים, הוא ציין שרק בשבילי זה מותר. חוכמולוג.

Pieminister – אחרי שסיימנו לצחוק מהשם המשעשע של היצרן הזה ניגשנו לבחון את המוצרים השונים. מבחר הפאי גדול והוא כולל מיני בקר עם בירות שונות, חזיר בתיבולים שונים ופאי דגים הנושא את השם היצירתי Pietanic. זה הפאי שהחלטתי לנסות והמילוי שלו כולל בשר משלושה דגי ים ברוטב קרמי. הלכנו חמש דקות לשפת התמזה ושם אכלנו. יצא להם טוב מאוד. כמה ימים לאחר מכן, בישיבה עם חברים בפאב סיפרו לי שעכשיו ניתן לרכוש את הפאים של פאימיניסטר גם ברשת הסופרמרקטים הבריטית האיכותית Waitrose.

במהלך השיטוט בשוק נתקלנו בעוד דברים מעניינים רבים. טעמנו גם בראוניז עם אגוזים שאמריקאית אחת הציעה בדוכן הקטן שלה והם היו מעולים. באופן כללי, ישנם בשוק בורו דוכנים רבים של מאפים ועוגות. חלק גדול מעוגות הקרם נראות קצת עייפות בגלל המנהג האנגלי המוזר לא לכסות ולא לשים עוגות עם קרם וציפוי בויטרינה. דומה שמאפי המאפין פופולריים באנגליה כמו בארה"ב – אם לא יותר. הלחמים נראו ברובם מצוינים, אם כי ניכרת הנטייה ללחמים בסגנון צרפתי ואיטלקי – שזה בסדר גמור מבחינתי. בדוכנים רבים בלטו יחד עם זאת לחמים בריטיים עייפים ובייחוד לחמניות בריטיות דהויות.

גם גבינות אפשר למצוא בשפע, כולל אנגליות מעניינות. בדיוק כמו בישראל, הרושם הוא שהתוצרת של מחלבות קטנות יקרה יותר מגבינות איכות מיובאות, שגם מהן יש מבחר עצום.

כאמור, השוק שוכן לא רחוק משפת התמזה ואם מזג האויר נאה אפשר לטייל לאורך הטיילת כדי להוריד את כל מה שאכלנו. התענגנו בין השאר על המראה של הסיירת הכבדה "בלפסט" המשמשת כיום מוזיאון צף ועל המראה של גשר לונדון.

למרבה הצער לא יכולנו לבלות יותר מדי זמן במקום כי היינו צריכים לנסוע הביתה להתכונן למפגש שלנו עם גורדון רמזי. בכל מקרה, עם רמזי ובלעדיו, ביקור בלונדון ללא ביקור בשוק בורו הוא כמו ביצת עין ללא בייקון. ועל כך אומרים האנגלים nough said’.