טופולינו – עכבר קטן נחמד

לפני

כשלוש שנים אמר לי יהל שהוא מצדו מיצה את עניין המסעדות בארץ, שרוב המסעדות מגישות אוכל בינוני עם תפריטים דומים מדי אחד לשני ושאוכל טוב יותר וכמובן זול יותר אפשר לאכול בבית. נטיתי להסכים, היו לי מעט מאד מקומות ששמחתי לחזור אליהם, אם כי את אלו שאהבתי, אהבתי מאד. מסעדות אחרות שנהניתי לפקוד נסגרו מסיבות שונות או התדרדרו בשאול יגונה. זה היה עצוב מאד, אבל שמרתי על אופטימיות חסרת סיכויים. מאז דעתי לא השתנתה בהרבה, אבל כדרכם של דברים, הכרתי מקומות חדשים שחלקם עדיין מצליחים לשמור על רמה גבוהה של אוכל ושירות.

(פיאט 500*, הסבר בסוף. המקור – ויקיפדיה)

בביקורנו האחרון בעיר החודש החלטנו הצמחונית ואני לדגום את טופולינו*, האיטלקית החדשה יחסית (5 שנים) בשוק מחנה יהודה, ואני שמח להכניס אותה לרשימת המקומות שאשמח לחזור אליהם ואף במהרה. היה לי כיף ולא מיציתי.

 

בצהריי

שישי סואן התפרצנו בהמונינו פנימה ללא הודעה מוקדמת ועל אף שנראה היה שהמקום בתפוסה מלאה, הצליח המלצר רב התושיה לסדר לנו שולחן מתחת לבר. אני לא צוחק, כתף ימין שלי היתה מתחת לפלטה של הבר. מוסיקה שקטה ונעימה התנגנה ברקע והחדר המה רחשי סעודה ערה. התפריט קצר אך מעניין. הצמחונית הזמינה רביולי ארטישוק וריקוטה בחמאת לימון ותימין (65 ₪) ואני הזמנתי ניוקי סלק בשמנת, אגוזי מלך ותרד (65 ₪). למנה ראשונה הזמנתי ברוסקטה של סרדינים טריים (43 ₪).

המקום מציע מבחר קטן וטוב של יינות, רובם ישראלים, ובירה בקס מהחבית. כיוון שכך, הזמנתי כוס שרדונה של ברבדו שהיה מוצלח מאד והתחבר היטב לחוסר הרצון שלי לשתות בקס. לא המתינוֹנוּ זמן רב ועל השולחן נחתו פרוסות לחם, קערית זיתים שחורים וקערית עם איולי טעים להפליא שאת המרכיב המפתיע שבו אבחנתי כדבש. ברוסקטות הסרדינים לא אחרו לבוא. הדגים, כפי שציין התפריט, תובלו בשמנ"ז, שום, עשבים, עגבניות ומוצרלה ממעייני התאו, והיו טעימים לי מאד. למיטב הבנתי, הדגים, כמו גם חומרי גלם טריים אחרים במסעדה מגיעים ברובם מהשוק הסמוך. יפה – גם טרי, גם עונתי, גם אקולוגי וגם סיפור טוב.

 

הרביולי היה טעים מאד. הבצק בעובי הנכון לא הכביד על הביס ועל הבטן ולמרות שאתה יודע שיש בפנים ארטישוק, כל ביס היה הפתעה מחדש. ארטישוק, אתם מבינים, הוא פשוט נורא טעים והוא משתלב נהדר עם לימון וחמאה.

 

הניוקי היה מרהיב ביופיו והזכיר לי שמוטב לי לצלם. שילוב הטעמים והמרקמים (בצק-שמנת-תרד-אגוזים) היה נהדר ונהניתי מאד מהמנה הזו, שאגב, היתה גם נדיבה מאד.

 

לקינוח הזמנו רביולי שוקולד-קפה (39 ₪) וקנולי (15 ₪). בצק הרביולי היה חום מקקאו והמילוי הכיל שוקולד וריקוטה. לא רע, אבל טעם הקפה הנמס ברוטב קצת הפריע לשנינו ובאופן כללי אנחנו מעדיפים את הפסטה שלנו בלתי מתוקה. לא אכלנו מזה הרבה. הקנולי, לעומת זאת, היה מושלם. בצק פריך וקרם אוורירי ועשיר. רצינו עוד, אבל היינו מלאים עד אפעס.

עם החשבון הגיעו זוג טראפלס טעימים ששימחו אותנו עד למאד והוכיחו שוב שתמיד יש מקום לעוד שוקולד. הודינו להפקה ואמרנו גומר שנחזור בקרוב.

 

ואכן, כעבור יומיים

מצאנו עצמנו שוב ישובים ומתענגים על הפשטות שבטעמים. המלצר זכר אותנו וארגן לנו הפעם שולחן ליד החלון הפונה אל רחוב אגריפס העייף לעמוסה. מעבר לחלון, בצמוד למדרכה, ישנה מעין מרפסת עם שני שולחנות קטנים, שדני אמר עליה פעם שגם אם היו משלמים לו, הוא לא היה יושב בה. ובאמת, מי חפץ בתיבול פחמן חד חמצני וזיעת עוברים ושבים בפסטה שלו?

 

הצמחונית הזמינה רביולי גבינת עזים עם חמאה, לימון, מרווה ואספרגוס (65 ₪). היה מעולה.

 

אני ניסיתי בניגוד לאינסטינקט את הפסטה ברוטב בולונז טונה אדומה (65 ₪). הפסטה מעולה וכמו בצק הרביולי היא מיוצרת במקום, הרוטב היה טעים מאד (גזר, סלרי, דפנה, פלפל אנגלי) והטונה טובה, אבל לא לגמרי הסתדרה לי עם הפסטה. יש בתפריט כמה מנות פסטה עם דגים שנראות לי באופן כללי בעייתיות, שכן עצם השילוב של דגים בפסטה נראה לי מוזר. אני אוהב כל אחד בנפרד, אבל הטעמים והמרקמים לא מתחברים לי. עם המנות העיקריות קיבל כל אחד מאתנו און דה האוס סלט חסה ועגבניה עם אותו איולי מתקתק שמגיע בהתחלה עם הלחם.

 

לקינוח לקחנו שוב את הקנולי הנהדר (15 ₪, לא הצלחתי לשכנע אותה לקחת שניים) וניוקי ערמונים (39 ₪) שהיה, כמו רביולי השוקולד מלפני יומיים, מעניין ומיוחד וגם אותו לא נזמין שוב. המנה גדולה מאד ומרשימה, טעם הערמונים עדין מאד והוא מודגש על ידי המתיקות, הרוטב מכיל שמנת וליקר אמרטו ומעל הכל פיסטוקים קצוצים. נחמד ועשוי טוב, אבל אולי מתוחכם מדי לחיכנו.

דני מציין שיצא לו לאכול בטופולינו ריזוטו דגים וזעפרן שהיה משובח ושמספר זליפות מהלימון שהוגש לידו העלו אותו לרמות גבוהות. עוד הוא מדווח שדווקא בעיניו מצא חן ניוקי הערמונים.

 

לסיכום, בטופולינו תמצאו אוכל איטלקי פשוט וטוב. חלקו קלאסי וחלקו מעודכן פיוז'נית, עם דגש חזק על חומרי גלם טריים ומשובחים. זוהי ללא ספק מסעדת שוק במובן הטוב של המילה. התמחור גבוה במקצת, אך בהתחשב באיכות, זה שווה את ההשקעה. ובלי קשר ולא שזה מענייננו, המטבח כשר חלבי אך ללא תעודה, מה שנותן למקום נקודת זכות במלחמת האור בחושך. ולגבי ברז הבירה, אני ממליץ לשדרג לבירה ישראלית טובה (יש לא מעט באזור ירושלים), או לכל הפחות לאחת האיטלקיות הלא-בלתי-טעימות.

 

*חיפוש Topolino בגוגל יציג לכם בעיקר תמונות של מיקי מאוס ושל פיאט 500. ואמנם, באיטליה מיקי מאוס מכונה טופולינו, שפירושו עכבר קטן, וה"פיאט טופולינו" האיטלקית היתה ב-1937 אחת המכוניות הקטנות ביותר בעולם. מכאן השאלה המתבקשת, מדוע לא קראו לה טופולינה על שם מיני-מאוס, זוגתו של העכבר?

 

                                         הפיאט 500 המשפחתית וסחבכּכם