מי יבנה יבנה בירה בת"א?

IMG_3215

  תצלום משפחתי (משמאל לימין): רוטשילד, אלנבי, שיינקין

באירוע טעימות שהתרחש לקראת תערוכת בירז 2012 נתקלתי לראשונה בבירה ממבשלת בוטיק חדשה ולא מוכרת בשם אחוזת בית. את המבשלה הקים ב-2010 איש העסקים חנן אברמוביץ', שבבעלותו רשת המעדניות קרל ברג. בניגוד לרוב מבשלות הבוטיק, אחוזת בית מתרכזת כמעט רק בפיתוח וייצור בירות הידועות בעולם דובר האנגלית בשם לאגר , ובעולם דובר הגרמנית בשם פילז. למרבה הבלבול, דוקא המילה לאגר באה מגרמנית ומשמעותה מחסן. כדי להגביר את הבלבול, שם הבירות הללו בגרמנית בא בכלל משמה של העיר הצ'כית פילזן, בה פותחו במאה ה-19 הבירות הצלולות הללו לראשונה.

לרגל הרחבת היצע הבירות של המבשלה ולרגל תחילת שיווקן מחוץ למעגל מעדניות קרל ברג, נערך בבר האירי המיתולוגי (כנראה) טמפל בר שבצומת גלילות ערב השקה וטעימות.

כמה מילים על הטמפל בר לפני שנעבור לעניין שלשמו התכנסנו. למרבה הבושה, בניגוד לשאר אנשי שפונדרה, עלי להודות ולהתוודות שמעולם לא הייתי בטמפל בר. לעודד היה בשלב מסוים, אם אינני טועה, כרטיס מועדון זהב במקום והיו מכניסים אותו דרך כניסת ה-VIP. בכל מקרה, הבר נמצא במתחם סינמה סיטי שבצומת גלילות מערב והדבר הראשון שהפתיע אותי בכניסה למתחם היו שלושה דגמים ענקיים של מטוסי הקרב הראשונים של חיל האויר, אשר היו תלויים מעל הכניסה לקולנועים. דקה או שתיים הבטתי בהם כשאני מגרד את פדחתי. הגירודים גברו כאשר שמתי לב שאחד הדגמים שגוי לחלוטין. הוא היה אמור לייצג את מטוס הקרב הצ'כי אוויה S-199, אבל בפועל הוצג שם דגם של Me 109G גרמני רגיל. מי שרוצה להצטרף לגירודים מוזמן להציץ במאמר מלומד שפעם כתבתי על הנושא.

אחרי שגמרתי לתהות על הקונספט והדיוק ההיסטורי של המיצג הזה, נכנסתי לפאב ושם הפנו אותי לחדר ה-VIP. הייתי האורח השני אחרי איתי מבלוג הבירה בירבור, והצטרפתי אליו לשיחה עם שני נציגי המבשלה: מנהל השיווק דני שנור והבראומאסטר רועי כהן (בתצלום משמאל). חיש מהר קיבלתי כוס בירה והשיחה קלחה. IMG_3197

למרות שהיא יושבת באשדוד, שמה של המבשלה נועד ליצור חיבור מנטלי עם ארץ ישראל דרך העיר האמיתית היחידה בה: תל אביב. זו הסיבה שכל הבירות שלה נקראות על שם מקומות בתל אביב. גם תוויות הבקבוקים (היפות מאוד בעיני) כוללות בעיצוב שלהן תצלומים עתיקים של תל אביב. עם פתיחת המבשלה גוייס לעבודה רועי כהן, אוטודידקט אשר עבד בין השנים 2002 ו-2010 כבראומאסטר בבית הבראוהאוס הידוע. ברקורד שלו גם ייעוץ למבשלת שריגים החדשה ובישול של כ-600,000 ליטר בירה. רועי קיבל יד חופשית מבעל הבית לערוך איזה ניסויים שהוא רוצה במטרה לפתח בירות ייחודיות. אחד הניסויים שהוא ערך כלל השארת בקבוקי בירה בשמש על גג המבשלה במשך כשבוע, רק על מנת לראות מה יקרה (שפריץ גדול, תודה ששאלתם). הוא גם ערך ניסויים רבים בתהליכי סינון מים כדי להגיע למים באיכות טובה ואחידה לאורך סדרות ייצור ארוכות. אנשי המבשלה החליטו במודע לחרוג מסגנון האייל המקובל במיוחד בקרב יצרני הבוטיק כדי ליצור בירות קלות יותר ל"עיכול" לקהל הרחב שבד"כ מעדיף את הלאגרים התעשייתיים והסטנדרטיים שניתן להשיג בארץ. ההתמקדות בלאגרים חייבה הערכות רבה בגלל תהליך הייצור המורכב יחסית של בירות אלה. יחד עם זאת, הלאגרים של אחוזת בית אינם מסוננים. כרגע מייצרת המבשלה 1,000 ליטר בירה בחודש. בניגוד נוסף לרוב המבשלות הישראליות, כל הבירות של אחוזת בית משווקות בבקבוקי חצי ליטר בלבד, אולם נאמר לנו שתמחורן אינו חורג בהרבה מתמחור בירות בוטיק שמגיעות בבקבוקי שליש.

IMG_3201 IMG_3199

תוך כדי השיחה החדר התמלא בשאר המוזמנים. על פי המסורת באירועי בירה ספרתי את מספר הנשים במקום: 4 מתוך כ-20. אחרי שרשמנו את הנתון החשוב הזה ניגשנו לשתיה. אז מה טעמנו?

רוטשילד – הוגדרה בפנינו כלאגר בנוסח צ'כי, אבל הזכירה גם לי וגם לאיתי יותר בירת חיטה – ולטובה. יש לה ניחוח וטעם פירותי ניכר והיא קלילה ונוחה לשתיה. בהחלט בירה שמתאימה לפרופיל הבירות של המבשלה. הייתי שמח מאוד לשתות את הבירה הזאת בקיץ בגן בירה וחושבני שזו אחת המחמאות הגדולות שאני יכול לתת לבירה. (4.9%)

אלנבי – הוגדרה בפנינו כלאגר כהה בסגנון בווארי, אבל לי היא הזכירה יותר את הבירות הכהות הצ'כיות. זו הבירה שטעמנו לפני בירז 2012 וגם הפעם היא היתה לי קצת אנמית, למרות חוזקה האלכוהולי. (5.2%)

שיינקין – הבירה החדשה של המבשלה. הבקבוקים שקיבלנו אפילו לא נשאו עדיין תוויות. הוגדרה כבירת חיטה בנוסח גרמני, אולם דווקא היא נראתה ונשמעה יותר כמו בירת לאגר לא מסוננת. היה לה ניחוח פירותי מאוד אבל טעם פירותי מרומז בלבד. גם היא היתה קלילה וקיצית מאוד.(5%)

הבנו שבמעבדות הסודיות של המבשלה עובדים על בירה נוספת בנוסח דאבל בוק בשם שוק לוינסקי, אבל היא לא הוצגה באירוע.

IMG_3187 IMG_3188

עם הבירות הגיעו גם מאכלים שונים. אחת המנות הראשונות נראתה כמו קרעפלך בטיגון עמוק שהוגשו עם רוטב מתקתק. מעניין. בהמשך הגיע שפרדס פאי נחמד וכמה שיפודים. בכל מקרה, האוכל לא היה העיקר באירוע זה, אם כי אנחנו תמיד טוענים שבירה ואוכל הולכים יפה מאוד ביחד.

בדרך החוצה מן המתחם חלפתי שוב מתחת למטוסים. שם נתקלתי בשתיים מן הנשים שישבו לא רחוק מאתנו ושאיתן ניהלנו שיחה נעימה במהלך האירוע. כשהחלפנו כרטיסי ביקור התברר לי שאחת מהן היא מבקרת מסעדות ידועה שאני נהנה מאוד לקרוא את כתבותיה. אם כן, חוץ מן האירוע המעניין היתה כאן הצדקה נוספת לנסיעה לצומת גלילות מעיר הקודש הגשומה והמפוקקת.

פורסם בקטגוריה ביקורת בירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה