אנגרי בירז 2012

לא ייאמן, אבל חלפה לה שנה והנה אנחנו מבקרים בתערוכת Beers נוספת. יצאנו לדרך, עודד, עופריקו ודני לבדוק מי עלה, מי ירד ולמי אין תקציב לשכור דוכנים.

זוהי השנה השניה לתערוכת הבירה, אותה מפיק בהצלחה סטודיו בן עמי. התערוכה התקיימה בימים 10-11 בינואר 2012, כאשר גם הפעם היום הראשון היה פתוח לקהל המקצועי בלבד. על היעוץ המקצועי לתערוכה היה אמון השנה שחר הרץ, הבעלים של חברת Beer and Beyond ואחד מידעני הבירה הגדולים בארץ אם לא הַ-. במהלך הערב העביר שחר הרצאות קצרות בנושא ייצור בירה במתחם שעוצב ככיתת לימוד.

בניגוד לאירועים הקודמים ולאירועים אחרים מסוג זה, הפעם ניכרה דומיננטיות ברורה של הבירות המקומיות. לא ספרנו, אבל התחושה היא שהיו כמעט פי שתיים יותר מבשלות ישראליות וכי רובן המכריע של הבירות שהוצגו היו פרי ייצור מקומי. גאווה גדולה! היו מספר יצרנים מקומיים שחסרונם הורגש. הצטערנו בייחוד על כך שדנסינג וטייבה לא הציגו השנה. מן הבירות הזרות בלט במיוחד חסרונן של פאולנר, שהדוכן שלה כלל בשנה שעברה מיני-בירגארדן, ופרנציסקנר. הדוכנים של יבואני הבלגיות בלטו בשטח כמו תמיד.

שמנו לב לכך שטעימת בירה באירוע טעימות מסודר שונה לחלוטין מטעימה באירוע המוני ולכן עלינו לסייג מכאן והלאה את מה שאנחנו כותבים על טעימות באירועים מן הסוג האחרון. כמובן שהיתרון הגדול של תערוכות היא האפשרות לפגוש את היצרנים ולשוחח איתם.

הבדל גדול נוסף היא נוכחות מוגברת יחסית של נשים באירועים ההמוניים. תופעה מוזרה במקצת, אבל חיובית בסך הכל. התחושה היא עדיין כי רוב הנשים מעדיפות את בירות הפירות הבלגיות, אבל כנראה שמתחילה תזוזה לכיוון הבירות הרציניות. אין לנו כמובן שום הוכחה אמפירית לכך, אבל זו התחושה.

מגמה בולטת אחרת בתערוכה השנה היתה נוכחות יצרני סיידרים מקומיים. משקה תפוחים חביב זה הולך ותופס את מקומו לצד הבירה כמשקה פאבים רציני, בדומה למה שנהוג כבר שנים באנגליה. לאור העובדה שניכרת עליה ברורה ברמת הסיידרים המקומיים, אין לנו אלא לברך את חתני וכלות השמחה. הסיידר הוא משקה שמאד מתאים לישראל הן בגלל אחוז האלכוהול הנמוך, הן בשל הפירותיות והן בשל הגשתו קר. בהשוואה לסיידרים האלכוהולים הראשונים שנראו בארץ לפני הרבה שנים (שהיו מיובאים מאירופה וגם שם הם נחשבו לגרועים במיוחד) יש שיפור ניכר מאד ויש אפילו כמה שאנו צופים להם עתיד מזהיר.

השנה, כמה חודשים לפני התערוכה, פנה סטודיו בן עמי למספר יצרני בירה מקומיים וביקש מהם לייצר בירה מיוחדת שתושק בתערוכה. טעמנו את חלקן, מהן באופן טבעי היו שאהבנו והיו שאהבנו פחות. על כל פנים, בירות עונתיות ובירות בייצור מיוחד הן אתגר יצירתי מאד ליצרנים וענין מרתק לא פחות ללוגמים, חובבי המשקה.

דני הקדים להגיע וניצל את הזמן עד להגעת התגבורת לסיבוב מהיר וצילום הדוכנים לפני נהירת ההמונים הצפויה (שאכן נהרה). עם הגעת חיל המשלוח העיראקי פנינו לטעימות.

 

מבשלת שריגים

התחלנו בדוכן של שריגים – פרי מיזוג מבשלות רונן ועמק האלה. כאן התברר לנו כי שני היצרנים הביאו את הבירות הישנות שלהם להיצע המבשלה החדשה והן מוצגות כסדרת רונן וסדרת עמק-האלה. התחלנו בטעימות עם הבירות הישנות של רונן.

 

כהה מרושעת – היתה מרירה מעט עבור דני, עודד חיבב אותה מאד. (6%).

הודית מכוערת – חוזקה האלכוהולי ניכר בטעמה. מרירות ומתיקות באיזון מצוין. (6.5%)

חיטה של עמק האלה – הבירה החביבה עלינו. פירותית ותפוחית מאוד. בירה מושלמת לשתיה בבירגארדן. (6.1%)

טריפל, גם של עמק האלה – דני לא עמד בפיתוי והזמין את הטריפל שהיתה בטעימות שקדמו לתערוכה. עודד עיקם את אפו ודני לא נשאר חייב ומיד משך באוזנו. (9%)

 

בזלת

עוג – בירה עונתית. שונה מהעוג שטעמנו בארוע הנמל, שכונתה בזמנו "ג'ינג'ית". זוהי בירת דופל בוק המכילה 70% חיטה ו-30% שעורה. היא איננה מסוננת וטעמה מזכיר מאד בננה. מעניינת. (7.5%)

 

אל-רום

יקב יין שמציע גם שני סוגי סיידר קלאסיים. טעמנו את שניהם.

Sideffect אדום – סיידר חצי יבש. מיץ של תפוחים מזנים שונים מותסס באמצעות שמרים המשמשים בייצור היין וללא סוכר. סיידר פירותי ומתוק נעים מאוד לחיך. (4%).

Sideffect ירוק – סיידר יבש. מוכן בצורה דומה, אבל טעמו היה חמצמץ וגס מדי. (6%).

בשלב זה עלתה בשיחה שאלת זני התפוחים המשמשים לייצור הסיידר. עופר ביקש לציין לצורך לקיחת קרדיט בעתיד שזמנו של הסיידר הזני עוד יגיע. צִייָנו.

 

איזיס

פריסטייל – סגנון בירה שטעמנו מספר פעמים ולא זכור שריגש אותנו אי פעם. גם כאן הבירה היתה קלושה למדי בכל הפרמטרים. (5.8%)

בראון אייל עם שיבא – לעופר ולעודד לא היה אומץ לנסות. דני הזמין ואפילו חשב שהיא מעניינת באופן חיובי. עופר טעם בכל זאת ולא הזדעזע. בסך הכל, בירה כהה ובעלת טעם תבליני מודגש. שכחנו לציין את אחוז האלכוהול.

בלאק אייל – בירה בסגנון סטאוט. מרה לטובה. (6%)

פייל אייל – בהירה וקלילה עם טעם של ענבים וקריצה לתפוח. (5.2%)

אינדיאן פייל אייל – בהירה ופרחונית מאד. (6.2%)

 

 

אלכסנדר

אימפריית בירות מקומית, אשר הציגה גם השנה את מרכולתה בדוכן מלוטש היטב. עופר ציין שהם גם חזקים בבייגלה.

בלאק – סטאוט חזקה בעלת ניחוח קפה בולט וטעם תואם. חובבי הגינס אהבו מאד. (7%)

 

 

 

 

 

 

הדובים ומבשלת העם

מדובר בשני גופים שונים שמפעילים אותם האנשים. הדובים היא מבשלה לכל דבר ומבשלת העם עוסקת בבישול בירה למבשלות אחרות.

אינדירה IPA– בירה טיפוסית לזן עם מרירות אלכוהולית חזקה. דני אהב וחשב שהיא עונה על הסטנדרטים של המקור. (7%)

 

שפירא

סטאוט שיבולת שועל – נהדרת, כרגיל. בירה מדוייקת. (5.2%)

ג'קס ווינטר אייל – יוצרה במיוחד לרגל התערוכה. זוהי בירה כהה שמיושנת עם שבבי עץ אלון שהושרו בוויסקי ג'ק דניאלס. עודד לא נהנה ממנה כמו דני. (6.8%)

 

מבשלת הגליל

עוד מבשלה שהציגה דוכן יפה במיוחד.

פמפקין אייל – יוצרה במיוחד לרגל התערוכה. כשם ששמה מרמז, יש בה טעם מרומז של דלעת, אבל באופן כללי היא היתה קלושה מדי עבורנו. גם במקרה זה שכחנו לציין את חוזקה, אולי משום שמיהרנו להסתלק בגלל תיירת קצת שיכורה שגם ניסתה אותה.

 

אביר

לאגר – למרות שזו בירה נפוצה למדי, טעמנו כדי לשים דברים בפרופורציות. דני חושב שזה לאגר טעים ומרענן. (6.3%)

 

בשלב זה הגענו לחלק בחלל התערוכה (המסדרון המקיף את היכל נוקיית-אליהו) שהוקצה למבשלות הקטנות:

פפו

כתבנו בעבר על המבשלה עם שמות הבירות העבריים והמספור. אך מה חבל, הפעם לא הוגשה גבינה נהדרת של מחלבת גל לצד הבירה, בכינו שבוע.

 

עדנה (7) – טראפיסטית. מבין מבחר הבירות שהוצגו כאן סקרנה אותנו במיוחד הבירה הזאת. הבירות הייחודיות הללו מתאפיינות בדרך כלל בחוזק אלכוהולי רב ובטעמים חזקים. דני חשב שהמרירות שלה בהחלט תואמת למקור וכי היא מוצלחת מחלק מהבירות הטראפיסטיות שהוא טעם בעבר. שני השובבים שלנו לא משתגעים על טראפיסטיות ולכן דעתם לא נחשבת במקרה זה. (7.2%)

תרצה (3) – סטאוט חביבה מאד לטעמו של עודד. (6.1%)

עלמה (2) – בירת חיטה בסגנון בווארי פירותית וטעימה מאד. (5.3%)

 

 

שיבולת

 

מקסימיליאן, ברלינרוויסה – דני הופתע מאוד לראות את הבירה הזאת וההפתעה רק גברה כשהסתבר שמגישים אותה כאן כמו שהיא ולא עם רכז עשבים או פירות יער כמו המקור. כמו המקור, גם כאן הבירה היתה חמוצה מדי, כפי שעופר הגיבור גילה לצערו. (3%)

זאב, סטאוט שיבולת שועל – בירה כהה מאוד וקצת יותר מדי מרירה. כמובן שחובבי הגינס אהבו אותה. זהו סטאוט שיבולת השועל השני (אחרי שפירא) אליו אנו נחשפים בארץ. (5%)

 

טיקואנביר

שלושה חבר'ה צעירים מאוד וסימפטיים שמעולם לא שמענו עליהם. ניסינו בירה אחת והמשכנו.

בלאק קרו – סטאוט כהה שהיה גס מדי לחיכו של דני. אין לנו מידע על חוזקו.

 

ג'ויה

מאיבוק – בירה עונתית בהירה בסגנון בווארי שהופתענו לראות כאן. מאוזנת היטב ומשאירה מרירות מודגשת עם סיום השתיה. גם כאן שכחנו לרשום את חוזקה.

 

גופר'ס

יש תחושה שהמבשלה המעניינת הזאת נמצאת בסקציית המבשלות הקטנות מאז ימי ישו. חבר'ה, הגיע הזמן להתמסד.

קלובסקה – בירה בנוסח צ'כי עם ניחוחות וטעמי רקע שמזכירים את הנקניק המעושן הנושא את אותו שם. חלק מנותני הטעם לבירה הם זרעי חרדל. יש לה טעם מעושן מצוין. (4.7%)

סקוטיש אייל – בירה עם תיבול כמון ופלפל שחור, אשר מעניקים לה טוויסט מעניין. טעימה וחלקלקה כהוגן. (5%)

צ'ילי ויט – בירת חיטה ששמה מרמז על מאפייניה. היתה לחלקנו חריפה מדי. הרעיון מעניין, אך הצריבה המורגשת בגרון לאחר השלוק לא נעמה לגרוננו. (4.5%)

 

ישרא-אייל

מבשלה ששולחת ידה גם בייצור סיידר מוצלח.

באסטר 48, סיידר חצי יבש – קרוי על שם כלבו של הבעלים. הסיידר פירותי, רענן וחלקלק. נהנינו. בדומה לארוע הבירה בנמל תל אביב, הוא מוגש עם קרח וזה מצער מאד, כי הקרח לא מקרר אותו מספיק. (4%)

חוצפה, IPA כפול – אם את ה-IPA המקורי נהגו להשיט להודו, את זה יכלו לשלוח למאדים. חוזקה האלכוהולי ניכר מדי בטעמה. (8.9%)

 

מורנה

מותג בירה איטלקי חדש בישראל. הוצגו חמישה טעמים, טעמנו שניים.

בלאק רויאל רד – לאגר כהה שהזכיר מאוד בטעמו טובורג, ולא לטובה. (5.8%)

בלאק רויאל סטאוט – מריר ובעל חמיצות רבה מדי לטעמו של דני. (5.8%)

 

בירת ייננים

 

Keller – ככתוב בתמונה הימנית, בירה שיוצרה במיוחד לתערוכה. ברכישתה תרמנו למרכז "נא לגעת". מדובר במשקה שהוא הכלאה בין בירה ליין (בָּיִין? יִירַה? בִּירַן?) וזה גם טעמו. גדי יגיל במילותיו של דני רווה במערכון "צלם חתונות" אמר משהו על נישואי קרובים שמתאר יפה את המקרה הזה. מגיעה בבקבוק 750 מ"ל. (4.7%)

 

טורא

יקב משפחתי שנמצא בישוב רחלים.

סיידר – מתפוחים אורגנים של המשפחה. טעים מאד. אורגני, ללא תוספת מים, אבל כן בתוספת סוכר. (5.7%)

 

(שחר הרץ מספר: “בירה – מה זה ולמה זה טוב?”)

 

היצע האוכל השנה היה פחות איכותי מבשנה שעברה, מלבד דוכן גדול של פיצות ונקניקיות חשודות מאוד למראה היה דוכן שהציע צלחות וסנדוויצ'ים של קורנדביף במחירים סבירים מאד. עופר ניסה ודיווח על סנדוויץ' מצוין. עודד ודני היו עדיין מלאים מארוחת הצהרים הדשנה בבראסרי ולכן הם הסתפקו בייעוץ בלבד.

בשלב זה החלטנו לסיים ולסכם. השנה היתה נוכחות יפה ומרשימה של מבשלות מקומיות – קטנות כגדולות. כל מי שהסתובב בשווקים ובחנויות המשקאות בשנה שעברה שם לב בוודאי לכמות הגדלה והולכת של בירות מקומיות ופחות ידועות על המדפים. תערוכת בירז 2012 הדגימה היטב מגמה זו.

כחובבי בירה אנחנו מברכים על כל יוזמה חדשה בתחום ונהנים להשען לאחור עם בקבוק צונן ביד וללגום פת תבואה מותססת תוצרת הארץ. מי יודע, אולי בעקבות התפתחות התחום יתחילו בשנים הקרובות לגדל בישראל דגנים לייצור בירה שתהיה עוד יותר מקומית (כּשות כנראה שנצטרך להמשיך לייבא).

כל הכבוד לאמני הבירה הישראלים ויישר כח ליצרני הסיידר, כן יירבו!

קריאה נוספת:

כתבה בעתון הארץ על שינויים בהרגלי הסיידר

עוד על בירת הייננים