בחודש מרץ האחרון, בעיצומה של נדידת האביב, ביקרנו בפסטיבל הבירה האזורי של מטה יהודה. היה נחמד מאד. במסגרת חיפושי לאטרקציות חופש גדול בכיוון ירושלים, ורגע לפני תחילתה של נדידת הסתיו, נודע לי במקרה על ארוע בירה נוסף בגבעת ישעיהו, בו תצגנה מבשלות בירה קטנות את מרכולתן. היה זה סוף השבוע האחרון של חודש אוגוסט. להפתעתי כשהצעתי את זה, שמחה הצמחונית ללכת. אולי משום שהעליתי את האפשרות שקונדיטוריה מימי'ס תהיה פתוחה. אך מה חבל, היא היתה סגורה.
גם הפעם הארוע ארך יומיים ובמתכונת דומה – רוכשים כוס טעימות ב-5 ₪ (במרץ קיבלנו את הפקדון בחזרה עם החזרת הכוס, אבל לא נורא, זו תרומה קטנה למען מטרה טובה) ותמורת 5 דרכמות נוספות מקבלים טעימת בירה בדוכנים השונים. במסגרת הפקת הלקחים מהארוע הקודם הפעם שוכנו הדוכנים לבטח תחת חסותה של רשת צל גדולה, בסמוך לחניה גדולה ומרווחת. במרכז הסככה נמתחו מספר שולחנות מסופסלים לישיבה נוחה לצורך לגימה נינוחה, בסגנון האוקטוברפסט.
הגענו ראשונים. כוס הטעימות שלי היתה הספתח של אותה שבת. בקרבת הסככה גן שעשועים מקומי צנוע, דשא עם פזורה של כריות צבעוניות גדולות ובהמשך כמה עמדות שאיבת מרץ מאינדיאנים. דוכני האוכל מוקמו הפעם רחוק יותר ומאחר ועדיין עסקו בהתאפסות על עצמם עת נחתנו במקום, לא יצא לנו לבדוק את המצאי.
האווירה היתה נעימה מאד באותו בוקר. בשלני בירה צעירים כמבוגרים עזרו זה לזה להרים את הארוע ולעשות משהו גדול במשותף. הבנתי שבתמיכת המועצה האזורית הוקם בסוף השנה שעברה מועדון מבשלות הבירה האזורי שמטרתו לקדם את תרבות שתיית הבירה. ישר כח על היוזמה!
התחלתי בטעימה בטוחה – 1/3 ליטר מבירת "החיטה המחוצפת" של מבשלת רונן. לפני כן הציע לי עופר רונן טעימה של "ההודית המכוערת" – IPA מרה וטובה. למה מרה? יש בה הרבה כשות, הסביר לי עופר. פרט לטעמו האופייני הוא שימש בעבר כחומר משמר בבירה והבירות שהפליגו מאנגליה להודו צריכות היו להשמר זמן רב ועל כן תובלו בהרבה מהמריר המריר הזה. מעולה! עוד נודע לי שמבשלת רונן ומבשלת עמק האלה עומדות לפתוח מבשלה משותפת עם מרכז מבקרים במושב שריגים. למבשלת שריגים תהיינה שתי סדרות – רונן ועמק האלה. התרגשתי שבוע. לעופר יש הרבה מה לומר על בירה ועל התפתחות ייצור ושתיית הבירה בארץ בכלל ובאזור מטה יהודה בפרט.
מבשלת שמשון נפתחה לפני כ-8 חודשים בחוות "ארץ יהודה" שבקבוץ צרעה. ליאון מבשל בירה כבר 20 שנה. לשאלתי איפה רכש את החומרים לפני 20 שנה, ענה ליאון שחברים שהיו מגיעים מאנגליה היו מביאים לו חומרי גלם. טעמתי את הסטאוט, שהיתה נהדרת.
מבשלת שפירא נמצאת באזור התעשיה בית שמש. זהו מקום מסודר מאד עם אישורים ממבחר משרדים ממשלתיים. בדוכנם הציגו שני סוגי בירה, PA וסטאוט על בסיס שיבולת שועל. מרתק. אחלה סטאוט, נהניתי ממנה מאד. זה רק אני או שיש עליה בהתעניינות בסטאוט? כמה נפלא.
ממבשלת יוד'ה הגיע דותן בן יהודה, בחור צעיר שהיה חצי שנה באירלנד וחזר מבושם ועם החלטה לייצר בירה. הוא עושה את זה במושב עגור. גם לו יש PA וסטאוט. הסטאוט היתה מעט דלילה לטעמי (לא טוב) אך מרירה (טוב מאד!).
מבשלת בירבר מתמחה בייצור מגוון בירות בהרבה טעמים. לצערי אני לא מתחבר לבירה בטעמים וכיוון שלא רציתי להעליב, פסחתי עליהם באלגנטיות.
מבשלת פפו ממושב צלפון היא אחותו הצעירה של יקב נבות. היא נפתחה לפני כשנה וחצי ומייצרת 7 סוגי בירה. המספרים מופיעים בגדול על התוויות כדי לא להתבלבל בספירה. שמות הבירות הם גולדה, עלמה, תרצה, תמרה, אלישבע, עדנה ועוד אחת שזרחה מפרכוני. הצמחונית ציינה שזה יפה שנותנים למבשלות ולבירות שמות בעברית. אכן יפה. טעמתי את הגולדה הסקוטית שהיתה טעימה לי מאד.
השוס של הדוכן הזה היה מגש גבינות שהציעו לטעימה. חבר של הבעלים הוא יצרן הגבינות במחלבת גל שבכפר טרומן. היו שם רוקפור, סנט מור ופרמזן מהטובות שיצא לי לטעום בארץ.
האינדיאנית הגדולה באה לראות מה אני זומם ונשארה בשביל קעריות הזיתים והבייגלה. אחותה, האינדיאנית הקטנה, שלא אחרה לבוא גילתה לשמחתה את הגבינות של מחלבת גל ואחרי סחיבה קטנה של סטאוט מכוס הטעימות שלי הכריזה "אני אי אה!", שפירושו באינדיאנית "אני רוצה בירה!". הסברתי לה שדוֹד יצחק קדמן לא מרשה והיא התנחמה בעוד פרוסת גבינה. הקטנות והגדולה התחילו לאבד סבלנות וידוע לכל הוא שהטיגריס בגן החיות התנ"כי לא מחכה לאף אחד, אז התקפלנו.
לא הספקתי לבקר את גל'ס, עמק האלה, אביר האלה והשחר וגם לא לצלם. לא נורא, נשלים חוסרים בפעם הבאה. חלק גדול מהבירות המוצלחות שעושים האנשים הטובים בשפלת יהודה ניתן להשיג בחנויות יין, בברים ומסעדות ובשבוע שעבר אף שמעתי לראשונה על מועדון בירות החודש של שחר הרץ, ממנו תוכלו לקבל משלוח חודשי של בירות מעניינות.
