Ray's the Steaks

אחרי ארוחת יום הנישואין, אחי אמר שיש עוד מסעדה שצריך לנסות. במקרה הזה הלכנו רק שנינו עקב התפריט השערורייתי – רק סטייקים. שאלתי את אח שלי "מה זאת אומרת רק סטייקים? אין המבורגרים? אין עוף? אין דגים?" אז התשובה הייתה זהה לכל שאלה, לא, לא, ולא. רק סטייקים. אח שלי כבר היה כאן מספר פעמים ולא התאכזב. זו מסעדה לאוכלי בשר נטו. יש קצת תוספות כאן ושם, אבל הכל בשר.

 DSC00878

ע"מ לחגוג במסעדת סטייקים נטו, אפילו התלבשתי יפה לכבודם – חולצה עם צווארון. המסעדה נקראת Ray's the Steaks.  היא ממוקמת בעיירה Arlington במדינת Virginia. המסעדה מאוד קרובה לוושינגטון DC ולכן ידועה מאוד באזור.  הגענו למסעדה והושיבו אותנו בפינה נחמדה ושקטה. בכניסה למסעדה יש מקרר תצוגה אשר מציג את חלק משחקני המפתח בנבחרת.  פשוט בהיתי והזלתי ריר.  הופתעתי לגלות שכן יש בתפריט איזה סלמון אחד וגם קצת פירות ים. השאר בשר. התעמקתי בתפריט, מאוד מעניין. מספרים על הבשר, טמפרטורות, וגם מידות עשייה. יש גם סטייקים שכתוב מה מידת העשייה המומלצת, ואחי סיפר לי שלא מבליגים. כלומר, אם לקוח רוצה medium-well, קרוב לודאי שלא יקבל (חרוז?). לבסוף הזמנו את הסטייקים, כמה תוספות וכמובן, גם בקבוק יין.

 DSC00877

DSC00859 היין הנבחר הוא Chalk Hill Sonoma County Cabernet Sauvignon 2006. צבעו בורדו כהה, עם ארומה של שזיף, אדמה, עץ אלון, עור ואוכמניות. טעמיו כללו שזיף, אלון, דובדבן כהה, עם גוף מלא וסיומת אלונית עגולה ואלגנטית. יין פשוט מצוין, כ"כ נהנינו ממנו. עוד לפני שאכתוב על הסטייקים, אכתוב שהבשר גרם ליין להיות יותר פירותי ומתוק. פשוט הרמוניה בפה, כבר הרבה מאוד זמן שלא הייתה לי את התחושה הזאת, ועם כל ביס פשוט התענגתי.

הסטייקים הגיעו… איזו סיבה למסיבה. הזמנו 2 מנות שונות ע"מ שנתחלק. הראשון היה 16Oz New York Strip, והשני 1Ooz Center Cut Filet Mignon. איזה מחזה, משהו מהסרטים. אין ספק שהיינו יכולים לחסל את הכול תוך 2 דקות, אבל אין שום ספק שהיה כדאי להתענג על כל ביס. הבשרים היו כ"כ טובים שממש קשה לי לתאר את הטעם, את העסיסיות, את המרקם. זה בהחלט אחד הרגעים שהמוח צורח משמחה ושיגעון אבל אין מילים שיכולות לתאר את החוויה. מי שאכל פעם סטייק כזה, יודע על מה אני מדבר. הגישו לנו גם תוספת של פירה ותרד מוקרם, טעים מאוד. המרקמים הרכים התאימו לבשר. אני חייב לשבח שוב את הקברנה, יין פשוט אדיר. למרות הרעב וריח הבשר שחדר לנו לאף, השתדלנו לאכול כמה שיותר לאט. לצערנו הבשר נגמר וישבנו אומללים מול צלחות ריקות. אין ספק שהיינו שבעים, אבל עם איכות כזאת של בשר, אפשר לשבת שם כל שעות הפתיחה ולאכול סטייקים בלי לשים לב שהזמן עובר.

DSC00861 16Oz New York Strip

 DSC00862 10Oz Center Cut Filet Mignon

 DSC00868 Mashed Potatoes and Creamed Spinach

בעודנו לוגמים את מעט היין שנשאר בכוסות, אחי המליץ בחום על שני קינוחים, Key Lime Pie, ו- Dark Chocolate Moose. קינוחים נהדרים, ממש מושלמים. פאי הלימון היה לימוני (וחמוץ-מתוק כראוי), הבצק קראנצ'י ומתוק, וממש לא כבד מדי. המוס היה עשוי משוקולד עשיר ביותר, מתוק מאוד, עדין וקרמי, עם ארומה של גלידת שוקולד. קינוחים אדירים שהיה לנו מאוד קשה לגמור, אבל היה שווה כל ביס.  מיותר לציין שהשירות במסעדה היה מעולה (למרות שאני אישית שונא שממשיכים למזוג לי יין לכוס).

 DSC00872 Key Lime Pie

 DSC00875 Dark Chocolate Moose

חוויה מושלמת, אני ממליץ לכל מי שמגיע לאזור וושינגטון DC לעשות את המאמץ ולהגיע למסעדה (שימו לב שעדיף להזמין מקום מראש). אחי ואני כבר החלטנו להתחיל מסורת ולהגיע למסעדה בכל פעם שנבקר.

אתר המסעדה – www.raysthesteaks.com

תפריט – Ray's the Steaks Menu. (הערה – תפריט מאוד מעניין, אני ממליץ לעיין בו).

ועוד כמה תמונות של בשר…

DSC00863

 DSC00865

 DSC00867

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת מסעדה, בקר, בשר, יין, קינוחים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות בנושא Ray's the Steaks

  1. מאת עודד‏:

    מוועולה! אתה לא הראשון שאני שומע ממנו שנהנה מהבשר בסטייטס. זו הסיבה שאין להם כל מיני "תבלינים לסטייק", הבשר פשוט טוב.

  2. מאת דני‏:

    הסתכלתי בתפריט. תאווה לעיניים. מעניין שהם מגישים סטייק אונגלה. זה נתח לא כ"כ פופולרי בארה"ב. איך זה שלא הזמנתם את אחד הרטבים שמציעים עם הפילה?

  3. מאת מיכל‏:

    וואו, נראה מעולה!

  4. מאת עודד‏:

    תפריט מרתק. הייתי נוגס גם בכמה מהראשונות.

  5. מאת יובל‏:

    נו, צריך לתכנן טיול סובב עולם לצוות שפונדרה…

  6. מאת עינת‏:

    im in!

השאר תגובה