מסעדת SCALES

DSC09024 בביקור האחרון בארה"ב יצאנו משפחתי ואני למסעדת דגים. היו עוד הרבה מנות בתפריט אבל בעיקר דגים. מסעדת SCALES (קשקשים) נמצאת באטלנטיק סיטי במדינת ניו ג'רזי. המסעדה ממוקמת ליד מזח שממנו יוצאות ספינות תיירות לתור את האזור ובעונה גם לראות דולפינים או לווייתנים. המסעדה ממוקמת ממש על שפת הימה. יש בחוץ שולחנות מעל המים שכאשר יש עליהם אוכל, צריך להיזהר שלא ייחטף ע"י השחפים. שחפי האזור ידועים בתור ציפורים אגרסיביות שיעשו הכול בשביל אוכל. אחרי שהתיישבנו, אחי המליץ על הבירה בחבית למרות שכבר הזהיר אותי שזו בירה אמריקאית טיפוסית ולא מתקרבת בכלל לגינס. הזמנתי חצי של LANDSHARK (כריש יבשתי, תרגום מצחיק), בהחלט בירה קלילה עם טעם קצת אגוזי, נחמד. כולם הזמינו רק מנות עיקריות חוץ ממני. אם אני כבר כאן אז למה לא גם לנסות מנה ראשונה. הזמנתי מנת קלמרי. להפתעתי לא הגיעו רק טבעות אלא גם גופים קטנים עם רגליים. הסתכלתי על זה בפרצוף מוזר וזרקתי אחד לתוך הפה. מממ… לא פחות טעים, ועם רוטב האיולי (כרגיל, מיונז עם צ'ילי חריף) היה בהחלט מצוין. הקלמרי לא היה שומני מדי והיה מטוגן בשמן שלא גרע מטעמו הימי. אחותי טעמה מהמנה ואני נבחרתי לאכול את השאר, איזה כיף. 

DSC08981

המנות העיקריות הגיעו ולכולם היו פרצופים מורעבים שהפכו לפרצופים צוחקים כשאמרתי שאני רוצה לצלם את האוכל לפני שמתחילים לאכול אותו. ככה זה כשמישהו במשפחה כותב לבלוג אוכל… צילמתי את כל המנות במהירות האפשרית ע"מ שהשקט ישוב על כנו.

DSC09003Barbecue Mango Chicken

DSC09005 

Lime Chicken Sandwich with Cheese

אתחיל במנות הבשריות, האחת חזה עוף במנגו על האש, והשנייה סנדוויץ' חזה עוף עם גבינה. את הסנדוויץ' לא טעמתי אבל חזה העוף במנגו היה נחמד. העוף היה מכוסה ברוטב ברביקיו טוב עם חתיכות מנגו מפוזרות עליו. העוף היה עשוי כמו שצריך, ממש עסיסי ולא יבש מדי.

DSC09006 שתי מנות הדגים הבאות הן מדג ה- Mahi Mahi (תמונת הדג). מנת סנדוויץ' אחת, ואני הזמנתי את הדג עם ציפוי פקאנים. מנה ממש טעימה, למרות שלדג לא היה כל כך טעם של דג. ציפוי הפקאנים היה קצת חרוך ולכן הדג לא הורגש. יכול להיות שלדג זה טעם מאד עדין ולכן לא הרגשתי אותו. בשר הדג היה רך ועסיסי וניסיתי לטעום אותו ללא ציפוי הפקאנים. הרגשתי טעם דגי עדין מאוד שיכול להיות שרק דמיינתי. אחרי הניסיון הזה כבר טרפתי את המנה ותוך 30 שניות לא נשאר פירור על הצלחת.

 DSC09004 Pecan Crusted Mahi Mahi

אחי ואני עשינו שוב לחיים עם השלוק האחרון של הבירה ולגמנו לרוויה. בהחלט יציאה משפחתית מוצלחת.

בחרנו לא להזמין קינוחים עקב הימצאות לחם בננות ובראוניס שאמא שלי הכינה בבית…

 

אתר המסעדה – www.scalesgrill.com

וכמובן, עוד כמה תמונות…

DSC08997 מנת הקלמרי והרוטב

DSC08985

בירת "הכריש היבשתי"

DSC09007

בשר ה- mahi mahi

DSC09023

השולחנות של המסעדה ישר על המים

DSC09022

נוף

 

 

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.
פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת מסעדה, דגים, פירות ים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא מסעדת SCALES

  1. מאת עודד‏:

    זה חתיכת דג מכוער…
    עדיין לא ניסיתי דגים עם פירות טריים. דווקא רעיון לא רע בכלל.

  2. מאת דני‏:

    הזכרת לי נשכחות. המאהי מאהי ידוע גם בשם דג הדולפין. דגים אותו באיזור הוואי. דג טעים ועדין מאוד שנראה שלי שקצת הרסו אותו עם החריכה.
    לנדשרק נראית כמו אותן בירות מקומיות שעושות כיום חיל בארה"ב.

  3. מאת יובל‏:

    דני, אתה צודק. לפני שנה לא ראיתי את הבירה הזאת, ועכשיו היא בכל מקום. הבירה נראית לי אחת כזאת שהאמריקאים ממציאים לזמן קצר יחסית ע"מ שירגישו שיש להם מיבחר. עם בירות כמו Budweiser ו- Miller, אני לא יודע למה לפחות הם לא עושים את הבירות ה"זמניות" יותר טעימות.

  4. מאת Miki‏:

    UV,
    I cant wait to read about Rays once Ive send you the pictures. That will be a great column.

השאר תגובה