חידה ישנה מתקופת התורכים:
– מה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ויש בתוכו גרעינים של אבטיח?
– תשובה: מישהו שאכל יותר מדי גרעיני אבטיח.
הלקח של הסיפור, בנות ובנים, הוא שהתשובה לא תמיד ברורה מאליה ולא כל מה שנראה כמו אבטיח הוא אכן אבטיח, או ראוי להיקרא אבטיח.
הסיבה להקדמה זו הוא לחם בירה מפואר שאפיתי לאחרונה תוך שימוש במיטב המרכיבים. תחילתו של הסיפור בבירה תוצרת עצמית בנוסח פולר'ס שקיבלתי מחבר ושלא לגמרי היתה לטעמי. היות והיה לה טעם חזק ומשקע בריא של שמרים החלטתי להסב אותה ללחם. מצאתי מתכון טוב ללחם בירה בספר הלחם של לינדה קוליסטר והתחלתי לתכנן אופרציית אפיה. לפני כחודשיים התחלתי לגדל מחמצת שאור, שבינתיים גדלה והביאה גאווה רבה למשפחתה. הצרה היא שבקושי השתמשתי בא. החלטתי שלחם בירה חייבים להכין עם מחמצת ולכן החלטתי להשתמש במחמצת במקום בשמרים. השלב הבא היה ביקור בחנות הקטניות והעשבים הסמוכה למקום מגורי. קניתי קמח שיפון ובהחלטה של רגע הוספתי גם חצי קילו קמח שעורה אורגני. היות ולא מצאתי גרעיני שיפון שבורים עבור הציפוי, קניתי במקום זאת זרעי חמניות.
לחמים מסוג זה דורשים זמן התפחה ארוך ולכן יש לתכנן את הכנתם כפי שמתכננים פרויקט הצטיידות במטוס קרב חדיש. בערבו של יום חמישי הוצאתי את המחמצת מן המקרר כדי להחיות אותה ולמחרת בבוקר התחלתי לעבוד על הלחם. אחת הבעיות הידועות בהסבת מתכון לחם שמרים רגיל ללחם ממחמצת הוא חישוב הכמות שיש להוריד משאר המרכיבים וכמה מחמצת מוסיפים. החלטתי להוריד 100 גרם מהקמח הרגיל וכרבע מהבירה. כמו כן, בהחלטה רגעית החלטתי להחליף עוד 100 גרם מהקמח הרגיל בקמח השעורה האורגני. הוספתי 150 גרם מן המחמצת בעקבות חישוב שעשיתי על פי מידע שמצאתי באינטרנט. בעקבות התייעצות עם עודד, החלטתי להוסיף לקמח גם רבע כפית שמרים יבשים – רק כדי להיות בטוח שהעסק יתפח. בקיצור, עשיתי שינויים מהותיים במתכון.
לאחר לישה ארוכה מאוד ומייגעת, שבמהלכה הייתי צריך להוסיף עוד בירה, הנחתי לבצק לתפוח כחמש שעות. בסיום התפיחה יצרתי את הכיכר והנחתי אותה על תבנית ובתוך שקית ניילון מנופחת לעוד שעתיים. לאחר שעתיים שמחתי לראות שהכיכר תפחה היטב. בעודי מחמם את התנור, הברשתי את הכיכר במעט בירה שהשארתי בצד, פיזרתי עליה גרעיני חמניה ששברתי קצת בעלי ומכתש, עשיתי שלושה חתכים ולתנור ל-35 דקות.
בסיום האפיה הוצאתי את יצירת המופת הנ"ל. לא יכולתי לעמוד בפיתוי ועוד לפני שהכיכר התקררה לגמרי חתכתי את השפיץ וטעמתי. היה לא רע. גם בארוחת הערב הלחם היה לא רע, אם כי משהו במרקם לא מצא חן בעיני. הוא היה מעט דחוס. למחרת הסתבר שהבעיה הקטנה עם המרקם הלכה וגברה במשך הלילה. היות והכנסת את הכיכר לשקית ניילון רק לאחר שהיא התקררה לגמרי, הנזק כנראה אינו קשור לאופן האחסון. כך נראתה הכיכר לאחר חיתוך פרוסה. הסכין כאלו מעכה את המרקם הפנימי שנותר שהפך משום מה לבצקי. כמו כן, הלחם הפך לשביר, כפי שניתן לראות בתצלום שלמטה.
בקיצור, כיכר לחם יפהפייה התגלתה כקטסטרופה אפייתית. המשכנו לאכול את הלחם כדי לצאת ידי חובה לכל העבודה הקשה, אבל אין ספק שהיה כאן כשלון מפואר.
מסקנה: בבואכם לאפות לחם, אל תתעסקו יותר מדי במתכון. היצמדו עד כמה שאפשר למתכון של מישהו שכבר קלקל לחמים כדי להגיע למתכון המדויק שלו.
כדי לסיים בנימה אופטימית ולהדגיש את המסקנה של הפוסט הזה, הנה תצלום של לחם שאור עם זיתים וטימין שאפיתי באופן מדויק על פי מתכון מספר הלחם. הפעם הוא לא רק נראה טעים, אלא גם היה טעים.
לא נורא, מטעויות לומדים. החוכמה היא לא להפוך את זה להרגל.
את זה אתה בטח כבר יודע, אבל בכל זאת לא יזיק להציע:
אם נשארו שאריות של הלחם…חתוך אותו לפרוסות דקות, אפה אותם לצנימים וגרוס לפירורי לחם לשניצלים הבאים (:
אני תמיד שוכח שמלחם ישן אפשר לעשות פירורי לחם. אולי בגלל שיש לי מלאי גדול ואני לא משתמש בהם הרבה. בפעם הבאה.
תמיד תזכור שאפשר לקחת גליל גבינה, לצפות בביצה ופירורי לחם ולטגן לתפארת הכולסטרול שבדרך.
כל הכבוד על העבודה הקשה, רק באמת חבל שהתוצאה לא יצאה כראוי. ואין ספק שהתמונה האחרונה גרמה לי לרצות לתת ביס גדול מהלחם.
אני חושב להכין את אותו הלחם ע"פ המתכון, אבל להשתמש בשמרי בירה שקיבלתי מחבר. צפו לפוסט אז"ש נוסף.