הוזמנו, אישרנו, הגענו, שתינו.
תמיד נחמד לנסוע על שביל צר באמצע שומקום כאשר כל הנוף סביב הם כרם ועוד כרם ועוד כרם. ככה הרגשנו כשפנינו שמאלה לכיוון מצפה הר
אל, עוד מבנה אבן שיובל טיפס עליו באחד מהטיולים שלנו. כניסה מרשימה ודרמטית, מלווה ממעל בלהקות ענק של חסידות בעיצומה של נדידת האביב. הכל מסביב ירוק ורענן והגבעות שפוזרו באופן שיטתי בשטח מקנות לכל האזור מראה של לוח שנה מוצלח. הוזמנו להשקה השנתית של יקב קלו דה גת, השקה שבה מציגים את יינות הבציר שיוצא לשוק. הפעם לא הוזמנו כ"צוות בלוגרים" של שפונדרה אלא כי במקרה יובל היה רשום באוסף האימיילים של היקב. לפני כמה חודשים הוא שלח ליקב מייל עם שאלה על אחד היינות שרכש. להפתעתו ענו לו די מהר ונראה שכך נכנס לרשימת התפוצה של היקב.
קראנו
שבשטח היקב נמצאה גת עתיקה שדרכו בה על ענבים כבר לפני 3000 שנים ומכאן חלקה בשם היקב. Clos בצרפתית (Closure) הוא כרם המוקף חומת אבן. החומה מונעת גניבת ענבים ויוצרת מֵזוֹ-אקלים (תנאים מאד ספציפיים בתוך תחום הכרם).
הכרמים ניטעו בשנת 1998 והבציר הראשון נערך ב-2001, שנה נהדרת ליין. היינן והבעלים הוא איל רותם שאת הידע שלו בייצור יין רכש באוסטרליה. הענבים מגיעים אך ורק מהכרמים שבבעלות היקב והם כולם נמצאים בסביבת היקב (ולא בשומרון, בגליל, ברמה"ג או בנגב). אבל מה שהכי מעניין בתהליך הייצור ביקב ושונה מיקבים אחרים בארץ, הוא השימוש בשמרי הבר המצויים על קליפת הענבים בלבד. אין התערבות של שמרים מתורבתים. תהליך זה נשמר עדיין ביקבים רבים בצרפת. בספרו Concepts in Wine Technology, כותב ד"ר יאיר מרגלית שבתסיסה של שמרים טבעיים אין ליינן שליטה על מרכיבים רבים בתהליך, כמו עמידות השמרים בפני תנאי התסיסה השונים, תוצרי לוואי שנוצרים, יכולת תסיסה ויצירת משקעים. זוהי גישה שונה מהמקובל בארץ, לפיכך היא מסוכנת ועל כן אמיצה.
היקב מייצר כ-60,000 בקבוקים בשנה.
נכנסנו
בשולחן שבכניסה הגישו לנו שתי דיינות חילליות כוסות יין מבלי לגעת בגביע עצמו, אלא רק ברגל, כמו שלימדו בתכנית וונדר וומן, שצריך לעשות. חדי העין בינינו אף שמו לב שלכל אחת מהן היתה כוס טעימה משלה. יפה.
למזלנו הגענו מוקדם ועל כן הצפיפות היתה דלה. ריח של בצק טוב מהטאבון נישא באוויר ומוסיקה נעימה התנגנה ברקע על ידי שני חבר'ה שניגנו אותה באופן חי. הופתענו מאד מההפקה הרצינית של הארוע. למען האמת ציפינו למשהו קטן וצנוע.
בחלל הייצור הראשי של היקב עמדו שני שולחנות עם סטים זהים של בקבוקים לטעימה. טעמנו את שני הלבנים ומשם עברנו לאדומים כשמדי פעם בצענו גיחות אל עבר הטאבון.
לגמנו
ויובל סיכם:
התחלנו עם השנסון הלבן. זהו בלנד של שרדונה, סמיון, ויונייה ושנין בלאן. יין מאד צעיר והדבר היחיד שאני זוכר הוא שהיה בעל חמיצות גבוהה (כל נתוני היין נמצאים ב"זכרונות יין"). דני דווקא אהב אותו. אחריו טעמנו את השרדונה הזהוב, שגם לו היתה סיומת חמוצה.
בגזרת האדומים התחלנו עם השנסון האדום. זהו בלנד של סירה, מרלו, ומורבדר. הוא היה מאד רענן, כיף לשתיה וכולנו אהבנו אותו. נראה שזה היין הטוב ביותר שהיה ליקב להציע בצהרי יום זה. מכיוון שצריך לשתות את היין בצעירותו כי שהה רק 3 חודשים בחבית, יצא שהיין הכי פשוט (וגם זול) של היקב היה היין המוצלח ביותר. זוהי לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בתופעה הזו (ע"ע כנען אדום של דלתון).
עוד טעמנו מרלו, סירה (שהיה סגור למחצה ולכן אין לי עליו חוות דעת. עודד דגם אותו פעם אחת בבקבוק שרק נפתח ופעם בבקבוק כמעט ריק ודיווח על שינוי לטובה), קברנה סוביניון יבש מאד (במהלך האירוע ניסיתי לטעום את היין שוב, מבקבוק שהיה קצת יותר פתוח מהשני. האסטרטגיה הזאת לא הניבה תוצאות יוצאות דופן) ועמק איילון (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו).
בגדול ליקב יינות טובים עם פוטנציאל, אבל לאירוע כזה צריך לפתוח את חלק מבקבוקים שעתיים לפני תחילתו על מנת לתת ליינות לנשום. כשפותחים יין כבד ששהה 20 חודשים בחבית (עמק איילון) ומיד טועמים אותו מבלי לתת לו להתחדרר, אין לו כמעט טעם. ראו מנדוזה, היום ה-13, למקרה דומה.
לא טעמנו את ה- Sycra סירה 2007 שמיוצר רק בבצירים איכותיים במיוחד. גם הוא מיושן 20 חודשים בחבית. גם לא סיקרא מוסקט וסיקרא מרלו.
אכלנו
מאפים טעימים שרק יצאו מהטאבון. לכולם אותו הבצק (מעט מתוק מדי, ציין עודד) ועליו תוספות שונות – עגבניות עם פלפלים וזיתים, שומשום, טפנד ובצל, שום ורוזמרין (חזק!! איזה יופי!), פסטו ופטריות.
קינחנו
בסיור במרתף החביות. ירדנו כמה מדרגות וכבר מלמעלה הרגשנו בארומה המשכרת. מרתף מלא בחביות יין הוא אחד המראות שבשנים האחרונות מרגש אותנו בכל פעם מחדש. איזה כיף לראות 300 חביות מלאות ביין. כמובן שמיד צילמנו והצטלמנו. תוך כדי הצילומים פיתחנו שיחה על היקב ויינותיו עם גידי, אשר אמון על השיווק. הוא סיפר לנו שפרט לשימוש בשמרי הבר היינות האדומים גם לא מסוננים ולמעשה רק עוברים שפייה, מה שמבטיח טעמים חזקים יותר של הענבים. ובכלל, ההתערבות הכי גדולה של היינן בתהליך הייצור היא הוספת גפרית דו חמצנית, על פי חוק. אחרי הביקור במרתף, חזרנו לטעום עוד קצת יין עם עוד איזה פיתה מתובלת בצד.
יקב קלו דה גת
ביקורים בתאום מראש בלבד
טל': 02-9993505
