התייצבתי בחיפה בשעת בוקר מוקדמת ואספתי את המדריכה שלי לאותו יום. את חיפה אני מכיר מצוין, אבל בוואדי ניסנאס איכשהו לא יצא לי לסייר. רבות נכתב, סופר ותואר על נפלאות הוואדי ונפלאותיו. כך למשל, קראתי שמשמעות השם ניסנאס בערבית הוא נמיה ושהמקום קרוי על שם הנמיות הרבות שדרו בו בעבר. בדיקה קצרה במילון ערבית מדוברת מראה שאכן כך הדבר, אולם בערבית ספרותית ניסנאס הם ננס, או קוף, ונמיה בספרותית נקראת סמור (سَمُّور). מבולבלים? גם אנחנו.
יש למישהו סנגוויץ'?
מעל חלקו הדרומי של הוואדי, ברחוב שבתאי לוי, שוכן מזה 40 שנה מקדש הסנדוויצ'ים של ברכה. סנדוויץ' ברכה נפתח, מנוהל ומופעל על ידי ברכה שמואלי. ברכה טוענת שזהו הסנדוויץ'-בר הראשון בארץ. היא גאה בלחם ובסלטים שהיא מכינה בעצמה ויש לה הרבה מה לומר לכל מי שנכנס. כשעינת הסגירה אותי בתור חדש במקום הסתכלה עלי ברכה באכזבה ואמרה "איפה היית? אתה יודע שברכה מחכה לך משנת 71'?". ניסיתי לומר להגנתי שב-1971 הייתי בשליחות עלומה בגלפאגוס, אבל ברכה לא קנתה את התירוצים שלי ואמרה שהיא מצידה חיכתה לי כל הזמן הזה. התנצלתי וניגשתי חפוי ראש לבדוק את המצאי.
(שינקן בחלב גבנ”צו)
האף שלי סיפר לי שמישהו קולה לחם ואכן על פלטה קטנה כבר נקלו 4 חצאי לחם. בשטח הפנוי שנשאר על הפלטה הניחה ברכה פרוסות דקות של שינקן ופרוסות גבינה צהובה. הנקניק נצרב על השומן של עצמו והגבינה ניתכת מעליו ומתחתיו. הריח שעולה ממיזוג החזיר בחלב פרתו משבש לי את המחשבות.
ברכה לוקחת שני חצאי לחם, מורחת על חצי אחד חריף (לבקשתך) ומיונז, ועל החצי השני חרדל ומיונז עם שמיר ושום. היא מניחה פרוסות מלפפון חמוץ, פרוסות עגבניה טריה, כמה עלי חסה רעננים ופריכים ואת הנקניק עם הגבינה שהפכו ליחידה אחת. עוטפת היא הכל בנייר, מכניסה לשקית (למניעת נזילות) ו-"בואי את, בתאבון!" ועינת מקבלת את הכריך שלה, "בוא אתה, בתאבון!" וגם אני זוכה. הביס הראשון הפיק קחח מקצועי ושילוב הטעמים בו היה מושלם.
המקום של ברכה כל כך קטן שזה לא ממש סנדוויץ' בר אלא סנדוו. היה זה סנדוויץ' גדול במקום קטן.
שוק זה שוק זה שוק. כמעט.
ירדנו במדרגות שצויירו עליהן בכחול ערוצי נחל דקיקים וחלפנו על פני דוכני הירקות בשוק של הוואדי. פרט לירקות והפירות ה"רגילים" אפשר למצוא שם גם כל מיני ירקות בלדי, עשבי תבלין טריים ועשבים שמוכרים היטב במטבח הערבי, דוגמת מלוחיה, תרד בר ועכוב. גם אם אין לך מושג מה לעשות איתם, נחמד לנסות לאלתר מהם מאכלים שונים כמו ממולאים, מרקים, סלטים ופשטידות (את העכוב והמלוחיה צריך לדעת לבשל).
(צנוניות בגשם, עשבים בגשם וגם אני בגשם)
זה מה זה בסיסי
אני מאד אוהב פלאפל. אני גם אוהב לאכול אותו במקומות מאד ספציפיים וקשה לשכנע אותי לחבב פלאפלים חדשים. לשכנע אותי לטעום, לעומת זה, קל מאד.
במורד הוואדי, במרחק של כמה פסיעות זה מזה נמצאים פלאפל הוואדי (אק"א מישל) ופלאפל הזקנים (אק"א נג'לה). לשניהם לחיצת יד זהה – כדור פלאפל טבול בטחינה שמוגש לך גם אם נכנסת רק בשביל לשאול מתי יוצאת המעבורת של 6:00 לאיסוֹלַה בֵּלַה.
אצל מישל מונחת על כל שולחן קערה עם קילו וחצי זיתים דפוקים. זה חדש לי, עד היום ראיתי אותם מוגשים תמיד בבודדים. הפלאפל מצוין ומגוון הסלטים מצומצם, כיאה למקום שלא רוצה לטשטש את טעם הפלאפל. אבל אם אתם דווקא בענייני טשטוש, יש לו סלט שום מעולה שמכיל שום, מלח ושמנ"ז. תתנשקו לפני! גילוי נאות – אני משוגע על שום.
לפלאפל הזקנים אין סלט שום, אבל יש קובה. גם על קובה אני משוגע. המקום נפתח בשנת 1950 על ידי נג'לה וג'ורג' עפארה (להלן הזקנים) ומאז עבר כמה גלגולים. בשנת 1986 קנה אותו מר סבית ביחד עם המתכון. גם כאן מגוון הסלטים מצומצם לטובה. הפלאפל מצוין ואם אני לא טועה הבחנתי בקצת יותר כוסברה בתערובת.
לסיכום, שניהם טעימים לי מאד, אבל לא אחליף אותם בפלאפל החביב עלי.
בשלב הזה של סיורנו נזכרתי בגידי גוב "הולך לאכול" בתכנית שעשה על אוכל רחוב, בסופה כבר לא היה מסוגל לאכול. הוא צולם בכניסה לשווארמה מחבק עמוד בייאוש ואמר שהוא לא יכול לראות יותר שווארמה, אבל אין ברירה. אין ברירה, הסכמנו, צריך לטעום.
שווארמה אמיל טוען שהוא הראשון בארץ, מאז 1966. ב"קנטטה לשווארמה" של הגששים מסביר פולי: "השווארמה, מה היא? שאלתם, עניתי לכם. פלא פלאי השיפוד. נתחים נתחים של בשר כבש מתובל בכל מיני תבלינים מכל התבל וגם כן פה ושם נתחי תרנגול הודו. זה בשביל הרווחיות, לדאבונותינו". אצל אמיל הבשר בשר עגל וכבש, ללא חשש הודו. השיפוד הגדול מסתובב ומטפטף על פרוסות עגבניה ובצל שטעמם נוטה לעוד. מבחר הסלטים מינימלי, כמו שצריך וגם השווארמה מתובלת בעדינות. אחלה שווארמה. “היום קצר, העם רעב והשווארמה מרובה.”
מתוק מתוק
לקינוח עצרנו בממתקי אבו הודא כדי להרגע לכמה רגעים עם כנאפה חמה ובסבוסה (עוגת הסולת עם הבוטן למעלה). קשה לספור את כמות הבקלאוות שיש בקונדיטוריה הזו. רציתי לטעום מהכל, אבל התאפקתי. להחלקת הסוכרים במורד הגרון נעזרנו בקפה מר וטוב.
(ממתקי אבו הודא – מתוקים בקונסטרוקציות שלא היו מביישות את בני המאיה)
Guinness ?
התחנה האחרונה בדרך הנשנושים המפרכת היתה המעדניה של סוידאן, עוד מוסד ותיק בחיפה. שם הצלחתי לאתר בקבוק בודד של גינס במקרר ושוקולד צרפתי מעניין, בשביל הצמחונית. בדרך למקרר נחו עיני על תצוגת זיתים מזנים שונים ושאר כבושים צבעוניים משובבי חיך. היו שם פלפלים, קישואים ממולאים, עלי גפן וכרוב, שום, עגבניות מיובשות, גבינות, קובה, דגים כבושים ועוד ועוד מטעמים שיהיה נחמד להניח בצלחת בסמוך ללחם טרי. רשמתי לעצמי לחזור לפה עם לחם ולפני שאני אוכל כנאפה, מנה שווארמה, שני חצאי מנות פלאפל וסנדוויץ'.
בדרך חזרה הביתה נזכרתי שרציתי לאכול גם אצל נדימה בוואדי, שהמטבח הקטן שלה מאכלס סירי אלומיניום עם אוכל ערבי ביתי. עוד סיבה טובה להגיע שוב. חוץ מכל הנ"לים, הוואדי הוא בית לעוד הפתעות רבות כמו מאפיות, אטליזים, חנויות דגים, תבלינים, חמוצים וקפה. לא צריך כתובות מדוייקות, פשוט להכנס ולהסתובב ברחובות השכונה. שימו לב, בימי ראשון רוב העסקים סגורים.
חזרנו הביתה עייפים אך רעבים.
נשמע טיול מעולה, חבל שלא יכולתי להגיע. הסנדוויץ' הזה בהחלט נראה שווה ביותר שהייתי יכול עכשיו שניים.
לא פשוט לאכול שניים, הם ממלאים מאד.
…אמר ואכל עוד שווארמה ופלאפל!
היום גם מישהו בעבודה שלי אמר שסנדוויץ' ברכה זה הסנדוויץ' הכי טעים בארץ
הכתבה הודפסה ונמסרה לבעלת העסק.
חיוכים רבים התקבלו והבטחה שבפעם הבאה שנבוא
"ברכה תפנק אתכם"…