רבי זרח

פעם ראשונה בים?…

בדרך כלל התשובה המתבקשת היא: שניה (מתוך הסרט מציצים).

אך במקרה הזה, אכן מדובר בפעם הראשונה שאני כותב בבלוג.

  IMG_4066a

(עוף שלם בליקר שוקולד)

 

הקדמה

יום שישי לרוב האנשים הינו יום סידורים והכנות לשבת, אך אצלי זה יום עבודה שאני בדרך כלל מנצל להשלים פערים ולהתמקד בדברים שנדחקו במהלך השבוע, מכיוון שזה יום קצר, רגוע ושקט, כי אין הרבה עובדים במשתלה. כך אני מסיים את יום העבודה בסביבות 13:00 ושם פעמיי לכיוון הבית. מכיוון שלא יוצא לנו להכין ארוחת צהריים, אני מנצל את זה להשלמת צריכת מנת החומוס השבועית. בעבר סעיד היה מספק את הסחורה, אך מכיוון שנסיעה לעכו לא כל כך באה בחשבון בהתחשב בשעה, כי צריך גם להספיק שנ"צ מסורתי וגם בטח כבר סעיד יסגור עד שאגיע, אז חומוס פטרה (מסעדה לבנונית!!!) מספק את הסחורה.

IMG_1313

(החומוס של סעיד)

לאחר מנת החומוס מגיע השנ"צ המסורתי של יום שישי (אחד הדברים הטובים שיצא מהתנועה הקיבוצית). בדרך כלל אני מתעורר לפני אשתי, ובכדי להעביר את הזמן עד ארוחת הערב אני שותה קפה (לפעמים מוסיף גם מאפה) ומזפז בטלביזיה.

 

ניגש לסיפור

באחד מאותם ערבי שישי, בעודי לוגם קפה, נקלעתי לתוכניתו של גיל חובב, שבה הוא מראיין את חיים יבין ומבשל. באחד המעברונים, בין הראיון לבישול, הוא לקח את הסיפור "הכנסת כלה" של ש"י עגנון והקריא מספר עמודים שבסופם הוא הכין חזרת. כן חזרת!!!

אך לא החזרת חשובה כי אם הקטע שהוא הקריא.

הקטע מספר על רבי זרח התרנגול שנבחר לרצות את המחותן ועל כן נשלחה הכלה לעתיד להתקין סעודה.

קריאת הטקסט הפיוטי על ההכנות לסעודה של הכלה, העלו בי מיד זיכרונות נעימים וטעימים של הארוחות של החבורה מתל-חי*. עיקר הארוחות סובבות סביב גושי בשר מצוין (בקר, בקר נמוך וטלה) ויין טוב, אך לא מעט ארוחות התקנו מעוף בכל מיני ואריאציות (בעיקר בגלל ליאור הג'ינג'י, ששומר כשרות ולא מערבב בשר עוף ודגים). מכאן עלה בי הצורך לשתף בסיפורו של התרנגול רבי זרח, שחמק מידי הכלה רגע לפני הצלחת.

אצלנו זה לא היה קורה!

F1000024

(עופות מעושנים, עשן באישונים)

 

הכלה, פסילי, מגיעה עם התרנגול אל בית המטבחיים ורגע לפני השחיטה היא מחבקת אותו ומדברת אליו:

"…אני מביאה שפוד של ברזל ותוחבת אותו לתוך גרונך וצולה אותך ואני נותנת בתוכך כל מיני פלפלין ובוזקת עליך סולת ושני מיני חזרת אני עושה, חזרת לבנה וחזרת אדומה וממלאה את גרונך אורז וצמוקים ופתותי שומן שלא זכו להם אבותיך ואבות אבותיך…"

(הכנסת כלה / ש"י עגנון, פרק עשירי – הנותן לשכוי בינה)

 

ההוצאה לאור דרשה תשלום על העלאת הקטע ולכן הוא לא נמצא כאן במלואו. אני ממליץ מאד לגשת למקור ולקרוא אותו. תיהנו!

 

the gang_c*(החבורה. צילמה – הגר.)

פורסם בקטגוריה הגיגים, כתבת אורח, עוף, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא רבי זרח

  1. מאת יובל‏:

    נו, לבסוף כל כך טוב לראות עוד כותב בשפונדרה, כן ירבו…
    תמונה גדולה, אנחנו נראים כמו סיירת, חוץ ממך גיורא, קצת רחב מידי…

  2. מאת יובל‏:

    דרך אגב, אישתי גאה שצילמה את התמונה… ודורשת זכות יוצרים…

  3. מאת עודד‏:

    קיבלה

  4. מאת מלי פישמן‏:

    אפשר מתכון לעוף בליקר שוקולד?

  5. מאת עודד‏:

    שלום מלי, אני עובד על זה. זה יגיע. העוף שהכנתי ושנראה בתמונה היה אלתור. יצא מוצלח מאד, אבל לא רשמתי איך זה קרה. השחזור בקרוב.

השאר תגובה