בירה אנחנו אוהבים ואפילו מאוד. לכן שמחנו מאוד לקבל הזמנה ליום הראשון של תערוכת הבירה הבינ"ל הראשונה בישראל, אשר שוריין לקהל המקצועי. הלכנו עם ציפיות רבות וחזרנו עם שמיכות וכריות.
את האירוע הגדול שהתקיים בהיכל נוקיה – מה שהיה ידוע פעם כהיכל הספורט יד-אליהו – ארגן סטודיו בן עמי. החברה עומדת מאחורי אתר האינטרנט beers.co.il, אשר מקדם את תרבות הבירה בישראל.
התערוכה נפרשה על שני ימים ב-12 וב-13 בינואר 2011, כשהיום הראשון נועד לקהל המקצועי בלבד. הרושם שלנו היה שלא רק קהל מקצועי הגיע, אבל זה כבר סיפור אחר.
ההתרשמות הראשונה עם הכניסה למקום היתה מהכמות הגדולה של המציגים, אם כי פה ושם היו מספר מבשלות שבלטו בהיעדרן. באופן כללי האירוע נחלק לשני מרכיבים: מבשלות בוטיק מקומיות בגדלים שונים ובירות ייבוא. הרי רשימת המצאי של הקטגוריה הראשונה ע"פ סדר אלפבתי:
אביר, אביר האלה, אלכסנדר, איזיס, בזלת (בעבר מבשלת הגולן), בטרפליי (שהוצגה בדוכן של החברה הסקוטית לצד בירות ייבוא), בירבר, בנימינה (אין קשר ליקב), בעליית הגג, גבעתיים, גולדה, גל'ס, הדובים, דנסינג קאמל, החלוץ, לאסוקי ראס, מלכה, נגב, סיינט פרננדוז, פאבו, העץ הבודד, רונן ושמולץ. שמחנו גם לראות דוכן של מבשלת טייבה, למרות שלא ברור לנו לאיזו קטגוריה לשייך אותה. בלטו בהיעדרן מבשלות איכות כמו ליבירה, סלרה וג'מס, אבל נתקלנו במספר מבשלות שעדיין לא שמענו עליהן.
בירות ממבשלות "לא שמענו עליהן"
בדוכנים האחרים הציגו בירות ממבשלות מכובדות כמו אפאס, ארדינגר, באדווייזר (הצ'כית, לא האמריקאית הדלוחה), בישוף, ברוקלין, בקס (על גבול המכובדות), דובל, לינדמנס, מארדסו, נגרו-מודלו, ניו-קאסל, סמואל אדאמס, סן-ברנרדוס, סן-מיגל, פאולנר, פולרס, פרוני, שימאיי ושפאט. לצידן הציגו בירות ממבשלות נוספות שעדיף שלא נזכיר את שמן. היו גם מספר בירות חדשות שלא הרשימו אותנו, כמו וירו האסטונית וספיטפייר האנגלית, עליה דני כבר כתב ביקורת קטלנית אחרי התנסות קשה באנגליה.
הטוב: טייבה הרע: ספיטפייר
סיידרי איכות מנורמנדי
דוכן מעניין של חברת הייבוא IsProVinum הציג סיידרים איכותיים מנורמנדי – משקאות מעניינים וטעימים מאוד שעד השנים האחרונות כמעט ולא היו ידועים בישראל.
כמעט כמו בבואריה. הדוכן של פאולנר
חלק מהדוכנים השקיעו רבות בעיצוב וביצירת אוירה. בלט במיוחד הדוכן של ארדינגר ושפאטן – שתי בירות בוואריות, מאחוריו עמדו מספר בנות שירות לאומי לבושות בדירנדל – השמלה המסורתית של נשות בוואריה. אנשי פאולנר ממינכן הרחיקו לכת אף יותר, בהעמידם מוזגות לבושות במעין לבוש בווארי, מוזג לבוש כנזיר, חבילות חציר ומעין גן בירה עם ספסלים ושולחנות עץ.
טעמנו בירות רבות במשך הערב, רובן מן ההיצע של המבשלות המקומיות. החלטנו לכתוב רק על המבשלות והבירות שמצאו חן בעינינו או שעניינו אותנו במיוחד. הוספנו קישור לאתר המבשלה במידה ומצאנו אותו.
הגמל המרקד
דנסינג קאמל – אחת המבשלות החביבות עלינו ביותר. אין ספק שהמקים והבשלן הראשי דיוויד כהן הוא אחד ממבשלי הבירה הטובים בארץ והבירות שלו לא רק מעניינות ומיוחדות, אלא מצטיינות בדיוק רב ובאיזון טוב של טעמים. טעמנו את המידנייט סטאוט, אשר מצטיינת בטעמי קפה ושוקולד באיזון מושלם. היא מזכירה מאוד בטעמה את הסטאוט המעולות של ליבירה ושל סלרה הנפקדות. בירת הצ'ילי היתה מעניינת מאוד לדני, אבל דווקא עודד חובב החריף לא אהב אותה. המבשלה מייצרת בירה ייחודית עבור מסעדת לה צ'אמפה בת"א וניצלנו את ההזדמנות כדי לטעום אותה. זוהי בירה בסגנון אייל פירותית מאוד ונעימה לחיך.
איזיס – טעמנו את הבירות דזרט, פריסטייל והסטאוט. הן לא הרשימו אותנו במיוחד, אבל לדעתו של דני לכולן יש פוטנציאל מצויין וכדאי לעקוב אחרי המבשלה. מעניינת במיוחד היתה הדזרט שניכר בה טעם פירותי מעניין שהמזכיר לדני אשכולית ולעודד פסיפלורה.
ניר דגן והבירות שלו
גולדה – מאחורי המבשלה עומד השף ניר דגן – כנראה מבשל הבירה עם השם המתאים ביותר למקצוע. דני התרשם מאוד מן הבירות שלו, אבל על עודד הן לא השאירו רושם רב, כולל הרויאל אוק, המתיישנת עם שבבי עץ, ממנה ציפה לבשורה חדשה והתאכזב במקצת. שנינו לא התרשמנו במיוחד מבירת הקסקדיאן בראון – אייל חזק (7.2%) בנוסח אמריקאי שטעמו היה מריר לנו במקצת. למרות הביקורת, לדעת דני ניר דגן הוא אחד המבשלים המעניינים הפועלים כיום בישראל וכדאי להמשיך לעקוב אחר יצירותיו.
האנשים והבירה של רונן
רונן – מבשלת הבירה הביתית של עופר רונן כבר זכתה בפרסים ובשם של מבשלה איכותית. המבשל למד את המקצוע בשעה שגר בגרמניה ובבירת החיטה שלו ניכרות השפעות גרמניות בולטות. זוהי בירה פירותית עם מגוון מעניין של טעמים, אשר מציבה תחרות רצינית לבירות החיטה הבוואריות האיכותיות שניתן להשיג כיום בארץ.
שמולץ – בירת האספרסו סטאוט עניינה מאוד את דני והיו לה טעמי קפה מעניינים. למרבה הצער טעמה היה שטוח מדי, אבל בהחלט נתחיל לעקוב אחרי המבשלה הזאת.
אין כמו זכרון. הברזים של פאבו
פאבו – מבשלה היושבת בזיכרון יעקב וששמענו עליה מעט מאוד. טעמנו בירת פילס נחמדה, קלילה ובעלת מרירות משולבת היטב עם מתקתקות נעימה. חבל שלא טעמנו עוד מהבירות שלהם.
נגב – אחת ממבשלות הבוטיק המתחילות לפרוץ אל השוק הרחב. טעמנו רק את הסטאוט, שהיתה טובה. כן, גם אנחנו שמנו לב לכך שמבשלות הבוטיק הישראליות מוציאות מתחת ידיהן בירות מסוג סטאוט טובות מאוד.
http://www.negevbrewery.co.il/
הבשלן הראשי של בזלת ניקולאס סטארקמט
בזלת – מבשלה ותיקה למדי הממוקמת ברמת הגולן ושנודעה בעבר בשם מבשלת הגולן. המבשלה מציעה כיום ארבע בירות שיצר המבשל הגרמני ניקולאס סטארקמט, אשר היה נוכח באירוע ואף מזג בעצמו בירות למבקרים. טעמנו את בירת החיטה ששילבה פירותיות נעימה עם מרירות פחות נעימה. האייל הענברי היה מוצלח יותר. זהו אייל סמיך – "אפשר לאכול אותו", אמר עודד, ובעל טעם פירותי מעניין. בחנות התערוכה מכרו מארז של המבשלה הכולל את ארבעת סוגי הבירות תמורת 50 ₪.
גל'ס – מבשלה חדשה ממושב אביעזר שבעמק האלה. טעמנו את בירת הפריסטייל המעניינת. בירה "מתובלת" מאוד עם מגוון טעמים. הבנו שזו בירה שמרכיביה ותכולת האלכוהול שלה משתנים על פי הלכי הרוח במבשלה. גם הפורטר המעושנת הצליחה לעניין אותנו ומצאה חן בעינינו המרירות העדינה שלה.
אורי שגיא: האיש והבירה
אלכסנדר – מבשלה חדשה יחסית שפתחו מספר יזמים עם השקעת ענק. המנכ"ל אורי שגיא עמד מאחורי הבר ומזג בירות. שתי הבירות שטעמנו – הפורטר והאדומה, לא הרשימו אותנו במיוחד, אבל אין ספק שנמשיך לעקוב אחר הנעשה באלכסנדר.
http://www.alexander-beer.co.il/
סיידר – בדוכן הסיידרים מנורמנדי טעמנו Cidre Bouche של משפחת דופונט – סיידר בעל טעמים נהדרים ששנת הייצור – 2007 – מופיעה על בקבוקו כמו על בקבוק יין. היה לו ריח מובהק של קרמל ותפוחים. יש להם סיידר המיוצר בשיטות חדשניות וגם סיידר שמיוצר כמו פעם, ומיושן בחביות של קלבדוס (ברנדי תפוחים נפלא) שנותר בהן מעט מהקלבדוס, מה שמעניק לסיידר טעמים עמוקים ועשירים יותר של תפוחים וחבית. טעמנו גם סיידר אגסים (Poire) מצויין של Pierre Huet. לרוע המזל את המשקאות האלה לא ניתן לרכוש בחנויות, אלא רק בקרטונים שלמים דרך היבואן.
לצערנו משום מה לא טעמנו את הבירות של מבשלת הדובים וחבל, כי שומעים עליהם דברים טובים.
אחרי שתיה רבה החלטנו לאכול משהו. בניגוד לאירועים דומים שנכחנו בהם בעבר, כאן לא ניסו לחנוט אותנו בעודנו חיים. האוכל עשה רושם טוב ואנחנו חוששים שחוסר הצמדות לחוקי הכשרות תרם לכך. בלט במיוחד דוכן של בית העסק לה-פרומאז'רי מהשוק המקורה של נמל ת"א. הציעו שם סנדוויצ'ים מעוררי תיאבון ופלטות גבינות, קורנדביף ומעדני דגים. אכלנו פלטת קורנדביף ופלטת דגים ושתיהן היו מוצלחות והיוו בנות לוויה מעולות לבירה. דני שונא האיקרה ציין במיוחד לטובה את האיקרה המוצלחת והעדינה שהגיעה עם פלטת הדגים. כמו שנאמר בעבר באשר ליחס הישר שבין כמות החמאה בפירה לטעמו, כך גם היחסים בין מיונז לאיקרה. בעל הדוכן שראה שאנחנו נהנים ממרכולתו אף הגדיל לעשות ופרס בשבילנו בגט טרי וחם "בשביל שיהיה עם מה לנגב".
אין ספק שתערוכת Beers 2011 היתה אירוע גדול ומעניין. שמחנו לראות (שוב) את הפריחה העצומה המתרחשת בשוק הבירה בישראל, הן הודות לפעילותן של המבשלות המקומיות והן הודות ליבואנים שמעיזים לייבא בירות חדשות ומעניינות. יש לציין במיוחד לטובה את התעוזה ואת היצירתיות של המבשלות הקטנות. נכון אמנם שחלק גדול מהבירות שלהן עדיין לא הגיעו ל"בשלות" ושיש צורך להמשיך ולפתח את טעמיהן, אבל אין ספק שהן שינו את פני ענף ייצור הבירה בישראל ללא היכר. בהקשר זה ראוי לציין שיחה מעניינת שהיתה לדני לפני שבוע בנורמה ג'ין עם הברמן הקבוע והחביב. לאחר ששתה בירת שימאיי טריפל, שם דני לב לחרדתו הרבה כי יש במקום בירת אביר מן החבית. על ההערה כי אם היה יודע היה מזמין אביר במקום שימאיי הגיב הברמן בזעזוע קל ושאל איך אפשר להעדיף בירה כמו אביר על בירה בעלת מסורת כ"כ ארוכה. דני הגיב באומרו כי עם כל הכבוד הרב שיש ליצרנים הותיקים, מה ש"עושה" לו את זה בשנים האחרונות זו ההתנסות בטעמים מקומיים חדשים. על פי מצב העניינים הנוכחי עם הבירות המקומיות ועם הבירות המיובאות, חברי מערכת שפונדרה ימשיכו לשתות בירה גם בשנת 2011.
Prost!
