יום שישי יום קצר. צריך להספיק כמה שיותר לפני שמקומות נסגרים. סידורים ביום שישי זה זמן לא מוצלח לסידורים, כי כולם מסדרים את סידוריהם ביום שישי. אז נסענו לטעום יין.
לא תכננו, אבל כדי לפגוש את עופר התחלנו מיקב רקנאטי. יינות רקנאטי מככבים בארוחות שלנו כבר די הרבה שנים (לא מעט בזכות יובל). אפשר אפילו לומר שהם הבאים בתור אחרי יינות רמת הגולן מבחינת אחוזי תפוצה בארוחותינו.
יקב רקנאטי
הוקם בשנת 2000 באיזור התעשיה עמק חפר. הענבים מגיעים אל היקב מכרמים שונים ובעיקר מהגליל העליון, עמק יזרעאל ועמק האלה. בראשית שנת 2008 התחלף יינן היקב וכעת היינן הוא גיל שצברג, שהיה היינן של יקב אמפורה.
ליקב 4 סדרות של יין: יסמין, רקנאטי, רזרב וספיישל רזרב.
טעמנו משתי הסדרות הגבוהות יותר (נתוני היין וגם תמונות התויות בעמוד זכרונות יין).
יובל: התחלנו עם הקברנה פרנק רזרב 2008, שטעמו פירותי חזק וגופו תפס את החיך ביתר חוזקה. אני מסכים עם עודד שצריך לחכות אתו עוד כמה שנים. זיהיתי פוטנציאל אדיר ביין ולכן רכשתי בקבוק (85 ₪). יכול להיות שעוד אחזור ליקב לבצע קניה גדולה יותר. המשכנו עם הספיישל רזרב הלבן. עד אותו הרגע לא ידעתי שיש ליקב יין כזה. שילוב הויוניה, שרדונה וסוביניון בלאן גילה המון פירות טרופיים עם גוף קליל אבל קצת חמצמץ. היין הבא היה הקברנה סוביניון רזרב 2008. עופר, עודד ואני אהבנו מאד את היין. קברנה טיפוסי עם ארומות וטעמים של דובדבן, אלון וריבת שזיפים. ליין גוף מלא עם סיומת עגולה ומתמשכת. יין מצוין. טעמנו גם את הפטיט סירה – זינפנדל רזרב 2008 וגם 2009. בציר 2009 עדיין סגור ולא מוכן לשתיה, בעוד שה-2008 קצת יותר מעודן. גדולת הטעימות היה הספיישל רזרב אדום 2007. עודד קירב את כוס היין לאף ומיד צעק "ריבת תותים!".
אין ספק שליין ארומה מתוקה מאד עם תוספת קטנה של אלון ווניל. ליין גוף מלא עם סיומת עגולה וחזקה. מאד מאד נהננו מהיין. גם כאן זיהיתי פוטנציאל אדיר, אבל עקב מחירו הגבוה (159 ₪) ויתרתי על קניית בקבוק. למרות שהיין היה מצוין אין ספק שיהיה יותר טוב בעוד כמה שנים. היין היחיד שלא היה להם לטעימה הוא הסירה רזרב. חבל, אנחנו מאד אוהבים סירה. זו דווקא סיבה טובה לחזור ליקב.
אני חושב להגיע ליקב כבר הרבה זמן. תמיד חששתי שאגיע ואתאכזב מהטעימות, שחשבתי שתהיינה רק מהסדרות הנמוכות. אחרי שסוף סוף ביקרתי ביקב אני לא יכול אלא רק לשבח את יקב רקנאטי ואת היין האיכותי שהוא מכין ומוזג ביתר נדיבות.
יקב כרמי יוסף
הוקם בשנת 1999 על ידי פרופסור בן עמי ברבדו ותלמידו לשעבר, פרופסור עודד שוסיוב. לשניהם ידע בלתי נדלה על גידול ענבים וייצור יין. על היקב שמענו כמה שנים עוד לפני שזכינו לטעום ממנו לראשונה באחד מפסטיבלי היין. טעמנו אז את הקברנה סוביניון שהיה מוצלח במיוחד. הטעימה הזו הובילה לביקור הראשון ביקב שעשינו באמצע השבוע כשבמקרה ביקר בו גם שף בעל מסעדה מצרפת. מיותר לציין שהשיחה נסבה על יין ואוכל והיתה מרתקת. גם הביקור ביום שישי שעבר היה נפלא.
(חייס. גרין שיט. אווק לה-חסיו.)
ההגעה ליקב עשויה לייאש את רכי הלבב והשקשקנים למיניהם. כאשר יורדים מכביש 44 יש לפנות מיד שמאלה לדרך עפר העוברת בין שדות שונים. אחד השדות שעברנו לידם היה שדה חסה, אשר למרות החוסר בבשר נראה נפלא. דני לא יכול היה להתאפק וירד מן המכונית (אחרי שעצר אותה) כדי לצלם את השדה.
כשהתקרבנו אל היקב תפס את עינינו ענן עשן שחור בנוסח צמיגים שרופים. לרגע חשבנו שהשריפה בכרמל התפשטה לכאן. הסתבר שהיקב אכן נמצא ליד האש, אבל זה לא הוא שעולה באש. לאחר שהבנו שאין כאן סכנת חיים נכנסנו לשטח היקב.
היקב ממוקם בין שטחים חקלאיים ואין בו מבנים רבים וגדולים. בחצר, ליד הכרמים, נמצאת במת עץ גדולה ומקורה ובה נערכות הטעימות. את הטעימות ניהלה הגברת ברבדו. פרופסור בן-עמי ברבדו ישב ליד השולחן כשהוא מוכן לשוחח עם המבקרים. האירוח היה נעים מאד ולווה בהסברים רבים ומפורטים, הן מפי הגברת והן מפי הפרופסור. על שולחן קטן בצד הונחה תקרובת נאה של זיתים, לחם, חטיפים ושמנת נהדרת בטעם של פעם (שוב, לא לרכי הלבב והשקשקנים).
(מקבלים הסברים מלומדים מהפרופסור)
פתחנו את הטעימות בשרדונה, עברנו את המרלו, הגענו לקברנה סוביניון (ללא ספק יין הדגל של היקב) וסיימנו בשיראז (שנולד ביקב לפני שנתיים). כניסוי מדעי טעמנו בסוף גם שרדונה לא מסונן.
עודד, על השרדונה הלא מסונן: איזה יופי של יין. חבל שמסננים יינות, הרבה טעם הולך לאיבוד. אז מה אם היין לא צלול?
דני: בניגוד לעודד, השרדונה הלא מסונן לא נעם לחיכי. היין המוצלח ביותר לדעתי היה הקברנה, כאשר המרלו התגלה כמאכזב מעט. ייתכן שצריך להניח לו להיפתח יותר. שיראז אינני אוהב ולכן דעתי לא נחשבת כאן.
יובל: לשרדונה 2010 ארומה של לימון, תפוז ואננס. הטעמים כללו מנגו ואננס, עם גוף קל וסיומת עגולה ופרחונית. יין נחמד. ומכאן אעבור מיד אל היין האיכותי ביותר שטעמנו בצהרי היום המופלא הזה, הרי הוא הקברנה סוביניון 2008. ליין צבע ענברי כהה ונעים לעין. באפי ארומות של דובדבן, עוגת קצפת, שזיף ומעט עץ אלון. הטעמים כללו דובדבן, אלון, וניל, עם גוף מלא וסיומת עגולה ודובדבנית. יין איכותי מאד, בדיוק כמו בשנים שעברו. אין ספק שכדאי היה לצאת משם עם קרטון כזה.
תמיד כיף להגיע למקום קסום כמו מרפסת העץ של יקב ברבדו. אם הייתי גר יותר קרוב הייתי מבקר שם הרבה יותר.
(מסדר כוסות, באדיבות עופר)
עלות הטעימות היא 20 ₪ לאיש, אבל היות וקנינו קרטון של קברנה סוביניון לא גבו מאתנו תשלום כלשהו – מרכיב יפה נוסף באירוח המוצלח.
(פרופסור בן עמי ברבדו)
ובעוד אנחנו טועמים בניחותא ושומעים סיפורים של פרופסור ברבדו בשקט הנפלא של הכרמים, הרחק מהמולת העיר והסידורים של יום שישי, נחתה ביקב קבוצה רועשת של אנשים מעשנים שקלקלה לנו את הפסטורליה האידילית. הודינו למשפחת ברבדו ועזבנו בשקט.
איזה יום מדהים. צריך לבקר ביותר יקבים באזור כי אני בטוח שיש עוד מקומות פסטוראליים כמו ביקב ברבדו.
היה נהדר, בהחלט צריך להמשיך ולתור