(סיפור מצמרר לילדים עם בעיות שתיה)
זה קרה לפני בערך 6 שנים ויומיים. גרתי באותה תקופה בדירת שני חדרים שכורה ליד הים ועמלתי על פיתוח ליקרים ושיכרים מכל מיני פירות ותבלינים. כל שטח רצפה פנוי בבית הופקע לטובת מיכלי תסיסה, ארגזי פירות ובקבוקים עם ניסויים שונים. בימים ההם קראתי הרבה ספרים של דאגלס אדמס ובהשפעתם תיעדתי את אירועי אותו הלילה:
השעה, אפוא, היתה מאוחרת כשהירח כבר היה באמצע הלילה. ישבתי לי על כסא המילה-האחרונה-באופנת-כסאות-המחשב-וההרבה-יותר-מדי-משוך-לאחור שלי והקלדתי הודעה אלקטרונית לאח שלי בדואר החשמלי, בה סיפרתי לו על אבדן מסתורי של ליטר וודקה טובה. לא יכולתי לשער בנפשי מה עמד להתרחש בעוד 10 דקות ו-3 לגימות.
אחרי כשלוש שעות של סינון ליקר בננה, עמדתי סוף סוף לסגור את היום בהכנת חמישה בקבוקי ליקר לידידי האורניתולוג הנודע, אשר התאהב במתיקות האלכוהולית שרקחתי באותם ימים. כאשר העברתי את צנצנת הזכוכית שהיתה מלאה בעצמה ובארבעה ליטרים של ליקר בננה מתוק וטרי מנקודה אחת במטבח לנקודה אחרת, החליטה הצנצנת לחדול מקיומה, להפסיק להיות צנצנת ריקנית ולהתנפץ בדרמטיות מלאת פאתוס על משטח העבודה. מכיוון שכך, הנוזל שהיה בתוך הצנצנת לא יכול היה עוד להמשיך ולהצמד אל קירות הזכוכית העגולים והחלקלקים ועשה פעמיו לכיוון מרכז כדור הארץ, כשמטרתו היחידה היא לקיים את אחד מחוקי ניוטון הבסיסיים, Gravity is a bitch!.
"אוי ואבוי" היה הדבר הראשון שעבר לי בראש, שניה אחרי "שווארמה?" וחצי מיליונית השניה לפני "לעזאזל החמישי!". כעת מצאתי את עצמי עומד במרכזו של מאגר ליקר בננה קטן שהלך והתפשט במטבח מהר יותר מהיקום, בשרוואל ובנעלי הקיפי שלי, שנרטבו לגמרי, מדמיין לעצמי כמה נפלא היה אילו נרדמתי לפני שעה מול הטלויזיה, קורע את הסדין בנחירותיי.
אהובתי הצמחונית התעוררה לבדוק מה פשר המהומה, כשהיא עוקפת את ערימת הפסיפלורה, שחיכתה בסלון עם מה שנראה בבירור כמו הבעה תמימה על פניה, אילו היו לה פנים (לפסיפלורה). והנה אני עומד במטבח, אוחז בידי חפץ תמוה בעל מראה חצי צנצנתי. האוויר בבית הריח בעת ובעונה אחת כמו מטע בננות בסתיו וכלב רטוב בקיץ ועל פני היה נסוך אותו מבט שיש לכדורסלן שבמקום לתפוס את הכדור בידיו חטף את הריבאונד לפרצוף. היא עזרה לי לספוג ארבעה ליטרים של ליקר בננה משובח וחזרה לישון, כשבדרכה חזרה היא שוב עוקפת את ערימת הפסיפלורה, שנראתה כאילו משהו מצחיק קרה הרגע.
את הלקח שלי מהסיפור הזה למדתי, למטבח אני נכנס עם מגפיים ומבננות אני מכין ריבה.
ריבת בננות, קלמנטינה ווניל
אמל"ח
500 גרם בננות (כ-5 בננות)
מיץ משלוש קלמנטינות
450 גרם סוכר
מקל וניל
מיץ מלימון אחד
תו"ל
פורסים את הבננות לפרוסות ברוחב 2 ס"מ ושליש. בננה אחת חותכים לרבעי פרוסות.
מניחים בסיר את הסוכר, מיץ הקלמנטינות ופרוסות הבננה. את הבננה שחתכנו לרבעי פרוסות שומרים לסוף.
חוצים את מקל הוניל לאורכו, בעזרת גב הסכין מגרדים את הזרעים מהמקל ומעבירים אותם ואת המקל אל הסיר.
מבשלים על אש בינונית ובוחשים מדי פעם בעדינות. הבננות תתרככנה ותצ'תקמקנה. זה בסדר. בשלב הזה ריח מדהים של בננות ווניל יאפוף את הבית ולחסרי הסבלנות אני ממליץ להזהר, סוכר רותח בטמפרטורה גבוהה יותר משמן.
כשכל הסוכר נמס מוסיפים את מיץ הלימון ומביאים לרתיחה.
מחלישים את האש ומבשלים עד לנקודת הקרישה (כחצי שעה) וממשיכים לבחוש מדי פעם.
כ-10 דקות לפני תום הבישול מוסיפים את רבעי פרוסות הבננה.
שומרים בצנצנת נקיה.
ליקר בננה וגרניום לימוני
את הליקר הזה אני ממליץ להגיש קר בכוסית שוט קטנה בסוף ארוחה לצד הקינוח.
אמל"ח
3 בננות בשלות, ללא כתמים שחורים
3 כוסות וודקה (וודקה טובה יותר תתן ליקר טעים יותר)
5 עלי גרניום לימוני צעירים (לא גדולים מדי)
1 כוס סוכר דמררה
1/2 כוס מים
תו"ל
שוברים את הבננות למספר חלקים ומשרים בוודקה בצנצנת סגורה למשך שבוע.
ביום האחרון להשריית הבננות מוסיפים את עלי הגרניום הלימוני השטופים.
מסננים לקערה את הוודקה מהבננות והגרניום במסננת גסה ואחרי כן דרך בד חיתול נקי.
מחממים את המים עם הסוכר, מרתיחים, מסירים מהאש ומצננים.
מערבבים את סירופ הסוכר הקר עם הוודקה.
הטעמים יתחברו ויחזקו אחד את השני במהלך השבוע שאחרי הביקבוק.
שתו באחריות!
"רק אל תלחץ על הבננה, כי תעשה מהבננה קוועטש!" (יורם טהרלב)
אז מה היה לנו שם?
ריבת בננות, קלמנטינה ווניל
אמל”ח
500 גרם בננות (כ-5 בננות)
מיץ משלוש קלמנטינות
450 גרם סוכר
מקל וניל
מיץ מלימון אחד
תו"ל
פורסים את הבננות לפרוסות ברוחב 2 ס"מ ושליש. בננה אחת חותכים לרבעי פרוסות.
מניחים בסיר את הסוכר, מיץ הקלמנטינות ופרוסות הבננה. את הבננה שחתכנו לרבעי פרוסות שומרים לסוף.
חוצים את מקל הוניל לאורכו, בעזרת גב הסכין מגרדים את הזרעים מהמקל ומעבירים אותם ואת המקל אל הסיר.
מבשלים על אש בינונית ובוחשים מדי פעם בעדינות.
כשכל הסוכר נמס מוסיפים את מיץ הלימון ומביאים לרתיחה.
מחלישים את האש ומבשלים עד לנקודת הקרישה (כחצי שעה) וממשיכים לבחוש מדי פעם.
כ-10 דקות לפני תום הבישול מוסיפים את רבעי פרוסות הבננה.
ליקר בננה וגרניום לימוני
אמל”ח
3 בננות בשלות, ללא כתמים שחורים
3 כוסות וודקה (וודקה טובה יותר תתן ליקר טעים יותר)
5 עלי גרניום לימוני צעירים (לא גדולים מדי)
1 כוס סוכר דמררה
1/2 כוס מים
תו”ל
שוברים את הבננות למספר חלקים ומשרים בוודקה בצנצנת סגורה למשך שבוע.
ביום האחרון להשריית הבננות מוסיפים את עלי הגרניום הלימוני השטופים.
מסננים לקערה את הוודקה מהבננות והגרניום במסננת גסה ואחרי כן דרך בד חיתול נקי.
מחממים את המים עם הסוכר, מרתיחים, מסירים מהאש ומצננים.
מערבבים את סירופ הסוכר הקר עם הוודקה.
הטעמים יתחברו ויחזקו אחד את השני במהלך השבוע שאחרי הביקבוק.
נשמע לילה איום. אני בטוח שיש לך עוד סיפורים כאלה מהיקב (כמו סיפור הבקבוקים). אני ממליץ להוסיף הערה על מה זאת נקודת הקרישה…
היה מזעזע אך משעשע. סיפורים מהיקב היו בעיקר מעייפים.
נקודת הקרישה היא הנקודה שאתה נמצא יותר מדי זמן במים ומתחילים להגיע כרישים. זה מסוכן ולפיכך כדאי לצאת כמה שיותר מהר מהמים.
נק' קרישה של ריבה היא הרגע בו הריבה מבושלת מספיק זמן כך שהפקטין שבה (שהגיע מהפרי עצמו או מהלימון שהוספנו) גורם לנוזל להקרש ולקבל טקסטורה ריבתית.
יודעים מתי זה קורה כשמניחים טיפה מהריבה על צלחת שהוצאנו מהמקפיא ומשאירים רגע שתתתקרר. כשהיא קרה מטים את הצלחת ומעבירים אצבע במרכז הטיפה. אם הטיפה נוזלת וסוגרת את ה"שביל" שעשינו בה עדיין לא הגענו לנקודת הקרישה.