מדריך גוטמן לגרגרן בפירנצה

בשנת 2004 עבדתי במרכז בחברת הייטק קטנה, שם פגשתי את טל גוטמן. כבר בשיחה הראשונה שלנו היה ברור ששנינו מאד אוהבים אוכל. טל סיפר לי על התקופה שבה גר בפירנצה, איטליה ועבד במסעדה. אחד הדברים הראשונים שנתנו לו לעשות שם היה לשמור על הלובסטרים שעל משטח העבודה שלא יברחו.

טל כתב חתיכת מדריך קולינרי על פירנצה, אותו אני ממליץ בחום להדפיס ולקחת לפירנצה בפעם הבאה שאתם שם. הוא מובא כאן, לבקשת המחבר, בשלמותו וללא שינוי (התמונות באמצע הן שלי).

קשה להאמין, אבל חלק מתיאורי המקומות במדריך כוללים הוראות הגעה כמו "ומחפשים את החנות עם הפינוקיואים מעץ. בה פונים שמאלה …". ולמרות שנכתבו ב-2002 הם עדיין מדוייקים. ב-2008 עברתי ליד חנות הפינוקיואים ההיא, בדרך לגלידריה. שככה יהיה לי טוב.

לא תאמינו, אבל כששלחתי לטל מייל לקבל את רשותו לפרסם פה את המדריך הוא היה בדיוק ברומא, לאחר שלא ביקר באיטליה מאז שכתב את המדריך, כשלמחרת תכנן להגיע לפירנצה.

טל כותב נפלא ואם מעניין אתכם לקרוא עוד מהגיגיו, הבלוג שלו נקרא קורות ממלכת עילם.

 

מדריך גוטמן לגרגרן בפירנצה

פירנצה. כן, כן, עירו של דנטה ודונטלו, ברונולסקי (וברלוסקוני?), אופיצי וכו'. פנינת הרנסאנס. למי איכפת. הרי ברור לכולנו שהסיבה האמיתי שהגענו לכאן היא לסבוא עד זרא, ושכל האמנות הזאת זה סתם כסת"ח כדי שלא נראה כמו ברברים לחלוטין לחברינו האשכנזים. איזה יופי. דאנטה. יאללה יאללה, איפה הפיצה? יפה. אז בשביל זה אני כאן. אחרי ארבעה חודשים וקצת בעיר הזאת, שאליה הגעתי עם המילה Cibo חקוקה על מצחי ובלי כוונות להתנצל על זה, אני חושב שיש לי איזושהי יכולת להצביע על איך אפשר לפטם את עצמך כאן. אם אתם רוצים אמנות וארכיטקטורה וכו' אתם יודעים לאן לפנות (www.italiaforashkenazim.com או כל אחד מהאחרים). לא אלי (כמובן שהייתי בכולם, מה אני נראה לכם, בור? יאללה יאללה, איפה הפיצה?!).

עכשיו, פירנצה ואיטליה בכלל, היא מקום מסוכן מאד עם אוכל. המקומיים יודעים יפה מאד למה באתם, ויש להם כל כוונה לגזור קופון מזה. תוסיפו לזה את מסורות האוכל המסובכות גם ככה של האיטלקים, העובדה שכל מקום באמת שונה מאד אחד מהשני (רוב הבישול שאנחנו מכירים בתור "איטלקי" הוא בכלל מאזור נאפולי. אם תמצאו פיצה בצפון, רוב הסיכוי שהיא עברה את הנתיב נאפולי-ארה"ב-צפון איטליה (Can you say tracerout boys and girls?) ותקבלו בלגאן. אני מצהיר מראש שרוב מה שאני מכיר זה פירנצה. ברומא אני תייר בדיוק כמוכם.

כמה מילים על תרבות האוכל האיטלקית:
האיטלקים הם עם דפוק בשכל. There's no way around it. הם מהעמים המוזרים ביותר שיצא לי לפגוש, מלאים בניגודים (רגשות לאומיים חזקים אבל בוז מוחלט למדינה שלהם, אם בכלל הם מכירים בה). בקטע של תרבות האוכל הם מאד נוקשים. מאד. הבעיה היא שהם הבינו מזמן שנוקשות לא עושה כסף. כך שהם מתגמשים ומתחילים לצאת מהקונכיה שלהם. אבל הם לא מרגישים עם זה טוב עדיין, מה שמביא מדי פעם לקיטונות בוז שנשפכים כאשר אתה לא משחק לפי החוקים שלהם, או להקמה של תנועות כמו Slow Food (www.slowfood.com). אם לשחק או לא זו כבר בחירה שלכם. אני עשיתי את זה עד רמה מסוימת. יש אנשים שלא מסוגלים. למשל, הקונספט של צמחונות הוא עדיין בגדר curiosity בשביל האיטלקים (כפי שיכולה לספר לכם גברת מלכין). רק בתור דוגמא, איטליה הייתה המדינה המערב-אירופאית האחרונה שנפתח בה סניף של מקדונלדס, ב-87 (!) ומקדונלדס כל כך ניסו ללקק לאיטלקים, שזה הסניף היחיד שיש בו פסיפסים ומזרקות בתוך הסניף.

לוגיסטיקות:

הערה על סדר: הסדר כאן הוא, לפי מיטב מסורתי, אסוציאטיבי מאוד. יכול להיות שאחר כך, בעזרת הקאטאנדפייסט הנדיב של וורד אני אשנה את זה למשהו יותר מדריכים.

הערה על ההמלצות: כמובן שרוב ההמלצות כאן הם דברים באזור השכונה שלי, קרי אזור St. Croce רבתי, אם כי יש מדי פעם מעברים לחלקים רחוקים יותר של העיר.

הערה על שמות וכיתוב ותעתיק: אני זרקן איום ולפעמים אין לי כוח ללחוץ על קונטרול שיפט, כמו עכשיו למשל, אז אני כותב את השמות האיטלקיים בעברית. וגם כשאני כותב אותם באיטלקית, אני מין הסתם עושה שגיאות כתיב. אני בטוח שתסתדרו, כי אתם כל כך מוצלחים.

הערה חשובה על כתובות: כמעט ליד כל כתובת, ליד מספר הרחוב, מצויינת האות r. הכוונה היא ל-Red או Rosso, מאחר וכמעט בכל רחוב בפירנצה יש שני סטים של מספרים לבתים, אדומים וכחולים. רב הבלבול. גם אם לא ציינתי, r זה כנראה אדום.

הערה על פרטים: עשיתי מה שיכולתי וזה בעצם היה החלק הכי קשה בכל כתיבת המדריך הזה, להתרוצץ ולאסוף את כל הכתובות ומספרי הטלפון. אז בחלק מהמקומות אין – ראו ווידוי על עצלנות שתי הערות למעלה.

הערה על זמני פתיחה וכו': ברובם לא ציינתי, כי הזמנים די קבועים בכל המסעדות. רוב המסעדות הטובות בעיר סגורות בראשון, ואלו שלא, סגורות בשני. חלק לא מבוטל מהמסעדות נסגרות בחודש אוגוסט, כאשר האיטלקים (שקיומם בפירנצה גם ככה מוטל בספק, יש לציין) עוזבים את העיר ונוסעים לווקאנצה שלהם ומשאירים אותה בידיהם האמונות של מאות אלפי תיירים. ראו הוזהרתם.

הערה על הערות: טוב, די להתחכם, איפה האוכל?

הנה האוכל:

נתחיל בשעות. בוודאי כבר הסברתי את זה לחלק מכם, אבל באיטליה יש סדר. איך אפשר לאכול את הפודינג אם לא גמרתם את הבשר ?
ארוחות בוקר בקושי אוכלים כאן. בטח שלא במסורת של ארוחת בוקר ישראלית/אמריקאית/אנגלית (רחמנא ליצלן!). אז מה כן אוכלים? מה שנהוג הוא לחטוף קפה בעמידה בבר (אם יושבים משלמים פי שלוש!), יחד עם מאפה (paste באיטלקית) באחד הברים או המאפיות. איפה עושים את זה כמו שצריך?
1. בבר שמול בית המשפט (יורדים מהפלאציו ווקיו לכיוון סנטה קרוצ'ה)
2. בר נחמד מול Angies Pub ב- Via dei Nerri
3. בית הקפה הפינתי הראשון מצד שמאל שתגיעו אליו ב- Via Guelfa.
4. עוד מקום נפלא להתחיל בו את הבוקר בסטייל הוא קפה Chiar Scur, שנמצא ב-Via del Corso 36r. זה אחד מהמקומות האלה שלוקחים את הקפה שלהם מאוד ברצינות ומזכיר קצת את ארקפה (או להיפך?). המאפים זולים.

(הערת צד על קפה: כשמבקשים פה "קפה" מקבלים אספרסו. והוא זול וטוב.וזהו.)

עכשיו, זה מביא אותנו לנושא מורכב באיטליה: מאפיות וקונדיטוריות. מאפיה זה Forno באיטלקית וקונדיטוריה זה Pasticceria. עכשיו, ברוב המקרים תהיה איזושהי חפיפה – במאפיות ניתן יהיה לקנות דברים מתוקים ולהיפך. אבל כמו שאר הדברים באיטליה (ובאודיו!) החנויות המתמחות הן הטובות ביותר.

מאפיות – מה קונים: רוב מי שמגיע לאיטליה מתרשם מאד לרעה מהלחם. ללחם האיטלקי יש נטיה להראות נהדר, אבל כשטועמים אותו הוא מזכיר בטעמו משהו בין סיד לכדורסל. הסיבה העיקרית לכך היא שהוא נטול מלח. הסיבה ההיסטורית, או כך מספרים לי, היא שמלח היה דבר מאד יקר, אז לא שמו אותו בלחם. הלחם הקלאסי בלי המלח הוא Toscano, יעני לחם טוסקאני. ואני חייב להודות שמתרגלים, אחרי כמה חודשים. ולפעמים זה אפילו נחמד. יש לו טקסטורה כזאת שפשוט בנויה לניגוב רטבים. ואם בוזקים עליו קצת מלח אז זה בכלל בסדר. אבל, לאחר מחקרים עמוקים, נתגלה סוג הלחם האיטלקי הטעים! קוראים לו Panne Pugliesi והוא מגיע מאזור פוליה בדרום והוא עם מלח וטעים. הרבה יותר אוורירי ורך. מושלם לסנדוויצ'ים.
עכשיו, בנוסף לזה, כמעט בכל מאפיה תמצאו משהו שישראלים קוראים לו פוקאצ'ה – משהו גדול כזה, טבול בשמן זית, בצבע צהוב. המקומיים קוראים לזה schiacata (סקיאצ'טה באיטלקית, וזה הרבה פחות ספוגי מהפוקאצ'ה, שהרבה יותר נפוצה בצפון (המקור המוחלט שלה לא ברור, כי יש גם פוקאצ'ות ברומא, אבל היא גם מאד פופולארית באזור ליגוריה, בצפון מערב איטליה). זה טעים מאד ולפעמים זה מגיע עם כל מיני דברים. הכי מוצלחת זו זו עם הזיתים בפנים – אני יודע שזה לא נשמע משהו, אבל זה טעים וריבוע כזה יכול לסדר אתכם להרבה זמן. עכשיו, אם הגעתם למאפיה ובדיוק אחד כזה יצא מהתנור והוא מהביל, אז אני ממליץ בחום לקחת לפחות ריבועון. הערה אחרונה לסיום: אף אחד פה לא שמע על ג'בטה, או צ'פטה או איך שצריך להגיד את זה. באמת.

מאפיות מומלצות:
1. Forno על Ghibelina פינת Via de Maci: מאפיה נהדרת, עם אוסף אדיר של לחמים וכולם, אבל כולם, טובים! יש להם פיתות (panne arabo) ובגטים והכל טעים נורא. השמועה אומרת שהבעלים הוא אופה צרפתי, מה שמסביר את האיכות…
2. ה-forno הירוק : שלט ענק ירוק שכתוב עליו Forno, שנמצא בפיאצה שליד החניה של השוק המרכזי (centralo marcato). הלחם שלהם מאד שונה מהלחם של המאפיה בגיבלינה, הוא הרבה פחות אוורירי, אבל יש בו טריות מטורפת – זה לחם שישאר טרי גם אחרי שלושה ימים. לא ברור לי אך הם עושים את זה. ובדרך כלל הוא גם חם כשקונים אותו.

קונדיטוריות (Pasticceria): כאן אנחנו נתקלים בעוד בעיה. האפיה האיטלקית, איך נאמר, מחווירה לעומת זאת הצרפתית. האיטלקים הם חפפנים וטיפה זרקנים. ובאוכל זה הולך להם. באפיה, לעומת זאת, מרגישים את זה. לכן רוב המגדנות האיטלקיים הם ככה ככה. אז מה כן אוכלים? נתחיל עם זה שהכל עוד סביר אם אוכלים אותו מוקדם בבוקר, כשהוא עוד טרי. מאפים איטלקיים ממש לא מסתדרים טוב עם פז"ם. Pasta della nona זה משהו חביב עם קרם בלתי מוגדר, ששווה לנסות. מדי פעם קרואסוני השוקולד שלהם מפתיעים ולרוב נקראים "בריוש" דווקא (בדרך כלל ממולאים בפודינג שוקולד ולא בשוקולד מומס). חוק אצבע אומר שאם יש על זה פירות יער טריים וקצפת קשה לפספס.

קונדיטוריות מומלצות:
1. ליד sketchy tunnel, ברחוב Borgo della Albizi15 יש קונדיטוריה נהדרת. כמעט כל מה שטעמתי שם היה טוב וגם מגישים קפה.
2. Forno Sartoni – גם מאפיה, אבל לדעתי העוגות שלהם טובות יותר. Via dei Cechi 34r. 
3. Caffe Pasticceria Curtatone, נמצא על Borgo Ognissanti 167r, שזה קצת רחוק ממרכז העיר. לא הייתי אומר ששווה הליכה רק בשביל זה, אבל יש כמה מלונות באזור, כך שאם אתם נשארים לישון שם זו בהחלט דרך טובה לפתוח את הבוקר. יש גם קאנולי סיצילאני, שבדרך כלל לא תמצאו ברוב המאפיות או הקונדיטוריות.
4. קונדיטוריה מצוינת שיושבת על רחוב Pietrafiana, בין שוק הפשפשים לכנסיית סן אמברוג'יה. לא מצאתי את המספר המדויק, אבל תראו המוני אדם מתקהלים. זה שם. (סיפור משעשע: כשהלכתי לבדוק מה המספר וכו', ראיתי חנות נעליים ליד המאפיה ובה בובה משכנעת מאוד של חתול, יש שיגידו אפילו חתול מפוחלץ. החנות הייתה סגורה ואני נבהלתי למדי כשהבובה התחילה לזוז ולמצמץ בצורה חתולית ביותר. משיחה עם בעלי חנויות שכנות מסתבר שהחתול פשוט גר בחנות וכנראה בחר את חלון הראווה כדי להפגין לבעליו כמה הוא שומר על הנכסים המשפחתיים).
5. מאפיית החצות – מדובר במאפיה שלא פתוחה בבוקר בכלל, אלא עושה את כל האפיה בלילה ומוכרת לחנויות. אבל, כמו "הלחמי", אפשר להתגנב לשם בלילה וימכרו לך מה שיש. לא הכי מדהים בעולם, אבל אחרי שאתה מסתובב בשלוש בלילה וריח האפיה מכה באפך, קשה להתאפק. וזה בדרך כלל מאד מאד טרי, על גבול החם. איך להגיע: המממ… אוקיי, הולכים על Via dei Benci בצד הרחוק מהכנסיה. אחרי הגלריה שמול ה-internet train יש פניה ימינה למין סימטה שכזאת. פונים בה ואז ישר שמאלה לרחוב שדי מקביל ל-Via dei Benci. ממשיכים איזה חמישים מטר ובפניה הראשונה ימינה, זה שם. (לקח לי ארבעה חודשים לגלות איפה זה!).

טוב, די כבר עם המאפיות. תן לנו במסעדות, I hear you scream. מסובך. יש המון מסעדות בפירנצה. אפשר לחלק אותן בהמון צורות. טובות ולא טובות, לדוגמא. או "מסורתיות" וחדשניות.
נמשיך בשעות. ארוחת צהרים אוכלים מ- 12:00 עד 14:30 מ-ק-ס-י-מ-ו-ם. אחרי זה לא יגישו לכם אוכל, אלא אם כן אתן בחורות יפות וגם אז רוב הסיכוי שלא (רוב החוקים באיטליה הם גמישים מאד אם אתה בחורה יפה. כולל חוקי הגירה. נשבע.). ארוחת ערב אוכלים בין 19:00 ל- 22:30 או אולי אולי 23:00. אם תכנסו ב-23:00 יסתכלו עליכם לא יפה ובמטבח כולם יקללו אתכם. מנסיון. בין לבין הסיכוי שלכם להשיג ארוחה במסעדה הוא אפסי. ואם כן, אני לא הייתי אוכל אותה, מלבד מקרים מאוד נדירים שיפורטו בהמשך. בסופי שבוע מומלץ להזמין מקום מראש, גם במסעדות פשוטות יחסית.

מה מזמינים ואיך:

למי שעדיין לא יודע, הארוחה האיטלקית הקלאסית (הידועה בכינויה "בואו נפטם את הישראלי עד כלות כדי שנוכל אותו אחר כך לצלות") מורכבת מ:
1. אנטיפסטי.
2. פרימי פיאטי (מנה ראשונה) – בדרך כלל פסטה, ריזוטו או מרק.
3. סקונדי פיאטי (מנה עיקרית) – בדרך כלל בשר או דגים יחד עם
4. קונטורני (ירקות).
5. ולסיום – דולצ'י.
6. הדיג'סטיפים המועדפים על האיטלקים הם גראפה (שאיתה, כזכור גם אפשר להדליק מדורות), לימונצ'לו (תשאלו את יעל ואורי איך להכין בבית) ואמארו (Amaro), שזה מין משהו שבמקור נועד לפתוח סתימות בביוב, אבל מתרגלים אליו מהר מאד והוא עושה את העבודה יופי.

הערה לגבי המנות העיקריות: רוב המנות העיקריות האיטלקיות לא ממש הפכו להיות מפורסמות בעולם וחלקן ממש טובות. בפירנצה משתמשים המון ברוזמרין, שהוא נהדר עם בשר. חלקן עשויות להפתיע אתכם בכמה הן לא איטלקיות ובו"ז כן (כל מיני צלי וכו'). מנת הבשר הפופולרית ביותר בפירנצה היא ה-bistecca alla fiorentina, שזו פשוט המילה לסטייק. אבל זה לא סתם סטייק. נתחיל בזה שהוא מתחיל בחצי קילו. וזה הממש קטן, יסתכלו עליכם ברחמים. נהוג להזמין את זה לזוג ואז הסטייק מטפס לאזור הקילו-שניים וכו'. נכון שסטייק זה לא מה שחושבים עליו כשחושבים על אוכל איטלקי, אבל ברוב המקרים מדובר על נתח מעולה, שמוגש medium rare, במקרה הטוב ועדיין גועה, במקרה היותר טוב. כשמבקשים את הסטייק אל תעליבו את המלצר בזה שבכלל תגידו לו איך לעשות את הסטייק, הוא יודע. ואל תעזו לבקש מדיום. That means you, Lola Brown. אם אתם מזמינים ביסטקה, תשקלו היטב את מצב הרעב שלכם ואת מה אתם מזמינים קודם. מדובר במנה רצינית מאד, שהכניעה גרגרנים כבדים ביותר. המחירים בדרך כלל מצוינים לפי מאה גרם או קילו. אם אתם רוצים לדעת כמה תשלמו, תשאלו מה המשקל קודם.

עכשיו, ברור לחלוטין שאף איש שפוי בדעתו לא יכול לאכול ככה כל הזמן ולכן יש מדד משתנה של בוז שתספגו מהמלצרים לפי מה שלא תזמינו. אם תוותרו על האנטיפסטי והדולצ'י, עוד תהיו בסדר. אם תזמינו רק סקונדי, הוכחתם שאתם גברים תאווי בשר, אם כי מזלזלי מסורת. אם הזמנתם רק פסטה, או אז הוכחתם שאתם ניאנדתרלים קולינריים, שחונכו על ארוחות טלוויזיה תוך כדי צפיה ב-Mr. Ed ועצם העובדה שמגישים לכם אוכל היא בושה למסורת הגסטרונומית האיטלקית.

כמה מילים על אוכל טוסקני: לא בדיוק מה שחושבים כשחושבים על אוכל איטלקי. יש פסטות, אבל הדגש העיקרי הוא על מאכלים מבוססי ירקות, כמו שעועית, תרד, אפונה וכו'. מאד פופולרים בטוסקנה הם מרקי הלחם – מדובר על מרקים עשירים מאד שמכילים כמות לא מבוטלת של לחם יבש שמתערבב עם המרק ויוצר משהו נזידי-עיסתי -please sir may I have some more שכזה. בא בשני טעמים עיקריים – Papa el pomadoro – מרק שהטעמים העיקריים בו הם עגבניות וריחן, ו-Ribolita – מרק ירקות כללי יותר עם כרוב שחור (Cavelo nero) ובדרך כלל גם עם Panceta (קיבת חזיר) או, באופן יותר מסורתי Guancala, שזה לחי חזיר. מוצלח.

אז איפה אוכלים באמת (או: שולחן עורך)

מסעדות "איטלקיות" קלאסיות: הבעיה היא שקשה מאד לזהות מבחוץ איזו מסעדה טובה ואיזו לא, מאחר וכולן נראות אותו דבר והתפריט די זהה בכולן: בכולן תמצאו את הפפה אל פומדורו ואת הביסטקה. מה שמפריד אותן משאר המסעדות בפירנצה הוא פשוט איכות החומרים שלהם ואיכות ההכנה. תלמדו מהטעויות שלי, ילדים ואל תרוצו עם מספריים.

1. Tratoria Anita: מסעדה שנמצאת אוף Borgo di Greci (הרחוב שבו גרתי, זה שמחבר את ה-Palazzo Vecchio ל-St. Croce). כשחושבים על טרטוריה איטלקית, פשוטה וטובה, חולמים על המקום הזה. יש להם תפריט צהרים שכולל Primi, Secundi ו-Contorni בחמישה יורו וחצי. וטעים. ומשתנה כל יום. ללא ספק העסקה הטובה בעיר. יחד עם ה-Coperto (מושג יסוד במסעדנות איטלקית, שמשמעותו "cover charge" ושבדרך כלל מכסה את הלחם שמגישים לכם ופוטר אתכם מלהשאיר טיפ. בדרך כלל יורו או שניים לאדם) של יורו וחצי יורו על בקבוק מים מינרלים, תגמרו פה ארוחה בשבעה יורו, שזה ללא ספק הכי הרבה אוכל שתקבלו בפירנצה בשביל הסכום הזה. בערב שמים מפות על השולחן, המלצרים לובשים פפיונים והמחירים וגם הרמה עולים. בערב מאד מומלץ להזמין את ה- Taligerini alla Anita, שזו מין פסטה מוקרמת בתנור עם שמנת ובייקון ופטריות ומאד מאד מאד טעימה. אכלנו שלושה אנשים, כל אחד פרימי וסקונדי, שתי מנות קונטורני משותפות ובקבוק יין ב-18 יורו ושילמנו שמונים יורו. לא מאד זול בערב, אבל מאד מומלץ. סגור בראשון, כמו רוב המסעדות הטובות בפירנצה. (Via del Parlascio 2r, טלפון: 055218698. איך להגיע: הפניה הראשונה ימינה בבורגו די גרצ'י, כשבאים מכיוון הפלאציו ווקיו. יש שילוט).

2. Tratoria Mario: יש תור כמעט תמיד. המקום פתוח רק בצהרים וסגור בראשון. זה לא המקום לארוחה נינוחה עם בת זוג. תמיד הומה אדם ורוב הסיכוי שיושיבו אתכם בשולחן אחד עם זרים. הדבר היחיד שחסר שם זה את הבחור מטעמי שצועק "לבלוע, לבלוע, לא ללעוס". המטבח הוא די קטן ומאחורי זכוכית שקופה יש סירים ענקיים, מלצריות ותיקות ותפריט שכתוב על לוח. אוכל מאד פשוט, מאד מאד מאד טעים ומאד טוסקני. זה אוכל בעיקר מבושל, ופחות צלוי, אפוי או מטוגן – מין הגירסה האיטלקית למסעדת פועלים על אוכל של אמא, רק שהאמא איטלקיה ולא מרוקאית. יותר יקר מאניטה, אבל גם לא מאד יקר. פרימי וסקונדי יעלו לכם ביחד עם שתיה בערך 13 יורו. (Via Rosina 2r, טלפון: 055218550, לא מקבלים כרטיסי אשראי).

3. Ilatini: מסעדה סופר מוכרת, סופר פופולארית וענקית. גם כאן תקבלו אוכל טוסקני מעולה, עם מנות ענקיות ומפוצצות. בדרך כלל מה שנהוג לעשות כאן זה פשוט לחכות למלצר ואז הוא אומר לכם מה יש ורושם את ההזמנה, בלי ממש תפריט. כאן יצפו מאד שתאכלו את הכל, החל מהאנטיפסטי וכלה בקינוח. ומן הסתם גם יצ'פרו אתכם בכל מיני ממתקים וכוסות יין בחינם. על הארוחה בדרך כלל משלמים מחיר קבוע, לא ממש משנה מה מזמינים, שנע בין 28 לשלושים וקצת יורו לאדם ומקבלים אוכל ויין שיכולים להספיק לשבט קטן. הביסטקה שלהם היא מהטובות בעיר ואני גם מאוד נהניתי ממנת העגל ברוזמרין שלהם. אי אפשר להזמין מקומות ולכן צפו לעמוד איזה שעה בתור בכניסה למסעדה (גם פה נהוג ללכת לפי זמן גוטמן, כאשר יבטיחו לכם "Venti minuti". האם שווה את זה? המממ… אפשר לאכול טוב מאד בכסף הזה במקומות אחרים, אבל האוכל כאן הוא בהחלט טוב ואם יש לכם סבלנות או שאין הרבה תור, בהחלט שווה. (Via dei Palchetti 6r, טלפון: 055210916).

4. Osteria de Benci: ב-Via de Benci. קצת יותר זול מ-Ilatini וטיפה פחות טעים, אבל אפשר (ומומלץ) להזמין מקום, כך שלא תעמדו בתור. ביסטקה טובה, ומגוון מאד מעניין של פסטות לא שגרתיות כל כך (הגרסה שלהם לספגטי אובריאנקו, או "ספגטי שיכורים", היא חמוצה מאוד וסגולה. מאד שונה ממה שאני עושה). מבחר היינות די דלוח. (Via dei Benci 13r, טלפון: 0552344923).

5. Buca Lapi: Buca משמעותו בתרגום מילולי "חור", אז זה ה"חור של לפי". בדרך כלל מדובר על מסעדות שנמצאות במרתפים. אחת האופציות היותר יקרות ויותר טובות שאפשר למצוא בפירנצה. שירות יוצא מן הכלל, אוכל מעולה, אבל יקר! לפחות חמישים יורו לבנאדם לארוחה מלאה עם יין נחמד. (Via Trebbio 1r, טלפון: 055213768. זה רחוב ממש קטן שנמצא באזור פיאצה אנטיניורי).

6. Osteria de Macci: לא אכלתי שם בעצמי, יש לציין, אבל שמעתי דברים מעולים. על Via de Maci, לקראת הסוף, מול צ'יבראו.

7. Cibreo/Tratoria Cibreo: צ'יבראו היא אחת המסעדות המפורסמות בפירנצה, עם מחירים בהתאם. מנה עיקרית תעלה לכם בסביבות החמישים יורו. בטרטוריה, שצמודה למסעדה, זה הרבה יותר זול, אם כי פחות מעוטר. עדיין לא הבנתי אם מדובר על אותו מטבח בדיוק, או רק מושפע ממנו. בצ'יבראו עצמה לא אכלתי, אבל הטרטוריה היא נחמדה. המנות קטנות למדי ואין שום אזכור אפילו לפסטה – מדובר ללא ספק בחוויה מאוד שונה מרוב המסעדות שרשומות למעלה איפה שתקבלו מנות מפוצצות. הבישול הוא טוסקני טהור, עם מעט מאד השפעות של אזורים אחרים, כך שהטעמים לא מאד עזים (ממש לא בישול דרומי). בטרטוריה אי אפשר להזמין מקום, כך שגם כאן תצטרכו לעמוד בתור. נחמד, אבל לא נפלתי. בהחלט שווה בשביל לראות את השוני. (Via dei Macci 122r, טלפון 0552341100).

8. Aquarello: אחת משלושת מסעדות הדגים הטובות בפירנצה, עם התמחות באזור סרדיניה. מנסיון אני יכול להגיד לכם שהסרדינאים יודעים איך לטפל בדגים. מומלץ. לא זול, אבל שווה. (Via Ghibellina 156r, טלפון: 0552340554).

9. Fuor d'acqua: המסעדה לחובבי דגים ופירות ים. פתוחה רק בערב והדגים יצאו מהמים שעתיים לפני שאתם נועצים בהם מזלג (הם נשלים מהים ליד פיזה כל ערב ומשונעים מהר לפירנצה). טרי ברמה מטורפת, עם טעמים מאוד עדינים שלא מאפילים על הטעם הבסיסי של הדגים ופירות הים. המסעדה נמצאת קצת מעבר לחומות המערביות של העיר, מהצד השני של הארנו. זה גם חתיכת הליכה וגם מסובך לנווט. קחו מונית. (Via Pisana 37r, טלפון: 055222299).

10. Francescano: המסעדה הפשוטה ביותר באימפריית בולדבינו (Boldevino). נמצאת על אותו רחוב כמו בולדבינו המסעדה ובולדבינו האינוטקה. האימפריה כולה היא בבעלותו של יזם סקוטי, כוללת מלבד כל המוזכרות להלן גם את Becofino (בהמשך). טרטוריה פשוטה, טיפה יותר יקרה מהממוצע, עם אוכל פשוט וטוב. אכלתי פה פסטות עם ראגו של ארנבת ושל חזיר בר (בנפרד) שהיו מעניינות מאד. ממש ליד סנטה קרוצ'ה. בסופ"שים ובעונת התיירות שווה להזמין מקום מראש. (Largo Bragellini 16, ליד סנטה קרוצ'ה, טלפון: 055241605).

11. Ristorante Dino: מסעדה איטלקית מסורתית ושכונתית, שנמצאת טיפה רחוק ממרכז העיר ולכן רוב מי שתראו אוכל כאן זה מקומיים. כל מה שטעמתי היה מצוין, אבל לציון לשבח מיוחד זוכים הניוקי, שהיו מהטובים שאכלתי באיטליה. (Via Maso Finguerra 6/8r, טלפון: 055287088).

12. Goby's: גם קצת רחוקה ממרכז העיר ולכן לא מאד ידועה. מאוכלסת בעיקר על ידי מקומיים והאוכל מעולה. רמת מחירים בינונית ושווה לעשות הזמנות מראש כי תמיד עמוס שם. בארוחות צהרים המקום מאוכלס על ידי טיפוסים מעניינים (מאפיוזות וגברים שמביאים את המאהבות שלהם לשם. נשבע. (Via del poercellana 9r, טלפון: 055284015).

מסעדות "חדשניות" יותר: האיטלקים סובלים מרגשי נחיתות מסוימים מול הבישול הצרפתי. הם יגידו שלא, אבל תאמינו לי שהם כן. ולכן, בתור קונטרה ל"נובל קוייזין" הצרפתי, קם לו ה-"Neuva cucina"האיטלקי. הבעיה היא שהאיטלקים לא ממש טובים בזה כמו הצרפתים. לפעמים יוצאים דברים ממש טובים ולפעמים יוצאים דברים ממש רעים. טעמתי יותר מדי ריזוטואים שהיה להם טעם של סבון כלים בטעם לימון כי השף ניסה להיות יצירתי מדי, או טרין ירקות שהיה לו טעם של פרוסות של ירקות קרים ולא טריים על גבינה לבנה והזכיר לי יותר מכל אוכל צבאי. המעט שאני מציין כאן הן מסעדות שעושות את זה היטב. רוב המסעדות כאן הן יקרות למדי, עם ממוצע של שלושים יורו לאדם, לא כולל יין.

1. Cantina Barbigani: לשם גילוי נאות, זו המסעדה שבה עשיתי את רוב ההתמחות שלי, כך שאני מכיר את המטבח היטב ויכול להעיד שהוא מתנהל בצורה יוצאת מן הכלל. לאוכל כאן אפשר לקרוא "נאו-טוסקני" – החל מצלי חזיר בר עם שוקולד, דרך ניוקי ערמונים ברוטב ארנבת וכלה ברביולי עם רוטב של פרחי קישואים קצוצים דק עם בשמל וזעפרן. אחת מהרפתקאות הנאו-איטלקיות הטובות שיצא לי להתקל בהם. מומלץ בחום, אם כי לא זול. ארוחה מלאה תעלה בסביבות השלושים יורו לבנאדם, לא כולל יין. מבחר יינות מרשים מאד (אם כי יש היעדרות מסוימת של אזור פיימונט וחבל. אני אוהב בארולו. לא שיש לי תקציב לשתות אותו…). לשמחתכם, יש לי חלק לא מבוטל מהמתכונים… המסעדה, דרך אגב, מעוצבת מדהים ואמורה להיות המסעדה הכי gay friendly בעיר. מה שזה לא אומר. הזמנות מומלצות, אפילו כמה ימים מראש. פתוח רק לארוחת ערב. (Via Sant'Egidio 13r, טלפון: 0552480508).

2. Restaurant Ricchi: מסעדה של אחד מהמורים שלי, פיירלואיג'י קאמפי. התמחות בדגים ופירות ים מאד טריים (עבדתי כמה פעמים במטבח וחלק מהעבודה שלי הייתה לנסות לגרום לאוכל לא לברוח מהצלחת). שילוב טעמים מאד מוצלח (יש לי כמה מהמתכונים בבית) שלפעמים קורץ למטבחים אחרים, אבל אף פעם לא בורח רחוק מדי. אחת הפסטות הטובות בפירנצה היא הפסטה עם הלובסטר ופירות הים ב-18 יורו. לא זול באופן כללי, אבל מסעדה מעולה. בצהרים פועלת באותו מקום מסעדה אחרת, שמומלץ להתרחק ממנה (Piazza santo Spiritto 9r).

3. Becoffino: חלק מאימפריית Boldevino (שמכילה גם את האינוטקה, הטרטוריה ואת פרנצ'סקנו). מעוצב להפליא ומתפקד גם כבר יין. (בעיקר באזור הבאר). מסעדה מהסוג שתוכלו למצוא בקלות בניו-יורק או לונדון, עם השפעות איטלקיות על המזון ומטבח עילי. קצת יקר בשביל מה שמקבלים (מנות די קטנות אך מעוצבות להפליא) וזה לא בדיוק הכי אוכל איטלקי בעולם, רק שתדעו. ידידה שלי שעבדה במטבח מספרת סיפורים לא כל כך נעימים, אבל לדעתי עדיין שווה. (Piazza Degli Scarlatti 1r, טלפון: 055290076).

4. Enoteca Pinchiori: המסעדה הכי טובה בעיר, או אמורה להיות. שני כוכבי מישלן ומרתף יין מהטובים באירופה (הרבה מאד בקבוקים מהמאה התשע-עשרה, לדוגמא). כשנכנסים אתה מבין שזה משהו אחר לחלוטין. עם מחירים של חמישים יורו לאנטיפסטי ברור שלאכול לא אכלתי שם, אבל אם יש לכם תקציב בלתי מוגבל ובא לכם לנסות את הטופ של הקולינריה האיטלקית (לפי המדריך הצרפתי), זה המקום. (Via Ghibellina 87, טלפון: 055242777).

5. Cavello Nero: "כרוב שחור" באיטלקית. אחד המרכיבים של ריבוליטה, אבל לא בשביל זה באים לכאן. מסעדה קטנטנה ומהטובות בעיר – גם פה יש בישול "נאו טוסקני" עשוי היטב. היונה מוצלחת מאד והפסטו שעשוי מכרוב שחור הוא מעניין, אם כי לא יהיה לטעמם של כולם. מבחר יפה של יינות, כולל כמה לבנים צרפתיים (שקשה למצוא ברוב המסעדות כאן). אם יש לכם תקציב לשרדונה של לואי ז'אדוף, כדאי מאד… (Via Dell'Ardignlione 22, טלפון: 055294744).

6. Café Concerto: בעייתי. בעצמי לא אכלתי שם. מצד אחד יש לה reputation כאחת המסעדות הטובות בעיר ומצד שני שמעתי דברים מאד לא טובים (בין השאר על סטייק סוס שגרם לאנשים להיות חולים). מאד יקר גם. אם נגמרו לכם האופציות האחרות שווה לנסות, אבל אני הייתי הולך על האחרות קודם. (Lungarno Cristofo Colombo 7, טלפון: 055677377).

7. Gustavino: וואו! מסעדה עם עיצוב מהמם, תעשייתי-מתכתי. הכל כמעט שקוף, כולל המטבח הפצפון. האוכל מוקפד מאד, ואוסף היינות (בתוך חדר מזכוכית, כמובן) מרשים. אחת הבחירות הראשונות לארוחת ערב אלגנטית. רצוי להזמין מקום מראש. (Via della Condotta 37r, טלפון: 0552399806).

Cibo Strano, או "נמאס כבר מכל הפסטות האלה":

בהנחה שנמאס לכם לאכול אוכל איטלקי (ותתפלאו, גם זה קורה, אם כי הופתעתי מזה שזה קרה לי רק איזה שלוש-ארבע פעמים בארבעת החודשים שאני גר כאן), אז כן, יש בפירנצה מסעדות של אוכל בינלאומי. האיטלקים קוראים לזה "צ'יבו סטראנו" או "אוכל זר" וכאן דווקא קשה יותר למדוד את איכות המסעדה על ידי יחס המקומיים שאוכלים בה. מכל המסעדות ה"זרות", המסעדות הסיניות הן הנפוצות ביותר.

סיני: Mr. Hang: על גיבלינה. ממש לא רע (ואפשר להגיע לדי רע עם אוכל סיני בפירנצה). יש גם אוכל תאילנדי והמחירים די זולים. ארוחה לשניים בעשרים יורו. (Via Ghibelina 134 r, טלפון: 0552344810).

יפני: סושי בפירנצה זה דבר די מסובך. נתחיל בזה שאין הרבה מקומות שאפשר לאכול אותו (בפירנצה יש את אותה כמות מסעדות סושי כמו בתל אביב, בערך, אבל הרבה פחות דוכנים, מזנונים ומקומות פאסט פוד שמוכרים אותו והוא יקר כאן באופן שערורייתי. השיא ששילמתי על סושי היה 12 יורו, למה שהובטח לי שהוא רול ומסתבר שהיה קונוס. חמישים שקל לקונוס. הגזמה פראית. האיכות נעה בין מניחה את הדעת לטובה מאוד, אבל שוב – בכסף הזה אפשר לאכול מאד מאד טוב במקומות אחרים. הצעת השף: תתאפקו שבוע ולכו לגוסטאבינו במקום.

1. Momoyama: בעצמי לא אכלתי שם, אבל יש לי חברים שנשבעים באיכות הסושי. המסעדה גם אמורה להיות מעוצבת להפליא. (Borgo san Frediano 10r, טלפון: 055291840).
2. Eito: אם כבר סושי בפירנצה אז כאן. מעוצב מדהים, אוכל באיכות גבוהה מאד, מחירים גבוהים מאוד. (Via dei Neri 72r, טלפון: 055210940).

איפה לא: Roses: בית קפה-בר נחמד ואווירתי שמשרת היטב גם את הקהילה ההומו-לסבית (הדי גדולה) של פירנצה ומגיש סושי בינוני במחירים מנופחים מאוד. לא.

פיוז'ן:
1. Kitchen: לא ממש בתוך העיר, אבל נחשבת מסעדת פיוז'ן מעולה. השף הוא יפני שלמד בישול איטלקי, בא לפה וחזר עד מהרה למקורותיו הניפוניים. המטבח יפני, אבל עם השפעות איטלקיות. מעניין ולרוב עובד היטב. (Via Del Padule 25, Bango a Ripoli, טלפון: 0556510556).

2. פיקאסו: שפית ישראלית שלמדה בצרפת ופתחה מסעדת פיוז'ן עם יוגוסלבי לשעבר בפירנצה. יותר פיוז'ן מזה יש? לשפית קוראים עדן ואם היא בסביבה תמסרו לה ד"ש ממני. האוכל נע בין מנה שהוגדרה כ"סרייבו גריל" (קבב) לרביולי בחלב קוקוס (הדבר הכי קרוב לאיטלקי בתפריט) ואני חייב לציין שמדובר בשינוי מרענן אחרי כמה חודשים של פפה אל פומדורו. (Via dei Pepi, ממש ליד סנטה קרוצ'ה).

חומוס: למי שממש לא יכול להתאפק, מוכרים חומוס בינוני וחסר טעם בשני מקומות:
1. Amon: הטוב מבין השניים. מוכר גם שווארמה ומגוון מאכלים אחרים בפיתה. בהחלט במקום כשמתגעגעים. (Via Palazzuolo 26/28r, טלפון: 055293146). ממול, דרך אגב, יש חנות מגניבה נורא עם בובות מוזרות. שווה להעיף מבט.

2. אני אפילו לא יודע את השם של המקום, שיכונה להלן "החומוסיה המגעילה", אבל הוא נמצא בתוך קונסטרוקציה שזכתה לכינוי"sketchy tunnel", מנהרה הנמצאת בהתחלה של Borgo Pinti ובהמשך הרחוב מ-Vivoli, הגלידה המפורסמת (ע"ע). אכלתי שם פעם שווארמה וחטפתי קלקול קיבה שלא נדע. נזהרתי בפעם השניה והזמנתי רק חומוס בפיתה, שאותה לא גמרתי. מי שמכיר אותי מבין את ההשלכות.

כשר/ישראלי: אז ככה, יש מסעדה שנקראת Ruth's וכשנכנסתי אליה הדבר הראשון שעלה במוחי היה "Godler's green". זה קצת מוזר לאכול ולדעת שכמעט כולם מסביבך יהודים. בפירנצה. האוכל הוא ישראלי עם נטייה לכיוון הצפון אפריקאי (יש קוסקוס). אני הייתי מוותר על ה "פלטת רות" שבדרך כלל מציעים שם והולך על מנה שלמה של חומוס או קוסקוס או משהו כזה – זה לא כאילו שאנחנו לא מכירים את טעמי המטבח הישראלי. ודרך אגב, כן מדובר במטבח ישראלי, כולל הסלט והגבינה הלבנה. החומוס פה הוא בהחלט רמה מעל זה של Amon או החומוסיה המגעילה, אבל בוא נגיד שבארץ לא הייתי חוזר לכאן בשביל החומוס. מחירים בינוניים, וספרים של חב"ד, אם מישהו ממש רוצה. באופן כללי נחמד. (Via Farini 2a, ממש צמוד לבית הכנסת. טלפון: 0552480888).

תם סדר פסח.

יפה. עד כאן החלק המסובך של מסעדות. זה לא שאף אחת מהן לא נמצאת במדריכים אחרים (רובן כן, למען האמת) וזה לא שאין עוד הרבה מסעדות טובות בפירנצה, אבל אני די יכול לערוב לכך שנכון לעכשיו מה שכתבתי הוא נכון. אבל!!! גרגרנות אינה מתחילה ומסתיימת בשלוש ארוחות ביום! לא ולא! יש הרבה מאד מצבי ביניים שצריך לכסות. למזלכם אני נטול פחד לחלוטין ואמשיך בעוז לתת מענה הולם לכל צורך גרגני.

רגע, רגע, רגע, מר גוטמן, אולי אתה גמרת עם המסעדות, אבל המסעדות לא גמרו איתך… לא שכחת איזה משהו?
טוב, בסדר. נכון, פיצה. אז ככה: פירנצה היא לא ממש עיר לפיצה. זה לא שאי אפשר להשיג כאן פיצה, אבל להלן מה שקורה:
רוב האנשים נוסעים לאיטליה ונהיים רעבים. הם אומרים "טוב, בואו נאכל איזו פיצה". הם רואים דוכן קרוב ונוח שבו יש מין מגש ענק, או אוסף מגשים ענקיים ובהם נחה לה הפיצה המובטחת. הם מצביעים על הפיצה הרצויה, משלמים, נוגסים ומקבלים משהו כמו סול (החומר ההוא שעושים ממנו דברים בגן), טבול בדלי של שמן ומעוטר בגבינה קרה. ואז הם חוזרים לארץ ואומרים "את האמת, הפיצה באיטליה בכלל לא משהו. דומינוס הרבה יותר טעים". וביחס למה שהם אכלו, הם צודקים. הם פשוט נפלו לאחת מהמלכודות הקלאסיות, המפורסמת בהן היא לעולם אל תסתבך במלחמת יבשה באסיה, אבל המפורסמת טיפה פחות היא לא להתעסק עם Pizza a taglio, או "פיצה על פי חתיכה", שזה מה שתיארתי עכשיו. הסיטואציה היחידה שבה ניתן לאכול את הזוועה הזאת היא או כשזה יוצא חם מהתנור (ואז זה די טעים, יש לציין), או כשנורא שיכורים (וגם אז זה די טעים, יש לציין).

פיצה טובה: בשביל פיצה טובה תצטרכו להסב לשולחן. אקסיומה. פיצה טובה עושים כי הזמנת, לא בבוקר. עוד אקסיומה. להלן מקומות לפיצה טובה:

Il Pizzaiuolo: המממ… פיצה…. כל כך טעים… פיצריה נאפוליטנית בפירנצה, בבעלותו של יווני, כמובן. ללא ספק הפיצה הטובה בעיר. בצק מושלם, עם crust שהוא בו"ז פריך ורך. המממ… מאד מאד מוצלח. למי שאוהב פירות ים על הפיצה שלו, המלצתי החמה ללכת על פיצת ארבעת העונות, שכוללת פרשוטו, פטריות, קלאמרי וצדפות, אבל כל פיצה שטעמתי כאן היתה מעולה. יש גם פסטות טובות. מחירים זולים-בינוניים. חובה להזמין מקום לערבים, במיוחד בסופי שבוע. המסעדה נמצאת על Via de Macci, ממש ליד צ'יבראו ו-Osteria de Macci וכל מקום פנוי שעוד היה יכול להיות בה בדרך כלל נתפס על ידי פליטים שנמאס להם לחכות בתור למסעדות הנ"ל. (Via dei Macci 113r, טלפון: 055241171).

בולדבינו: מהמסעדות ההומות בפירנצה. מאד פופולארית עם תיירים, סטודנטים וגם מקומיים ולא בכדי. מומלץ להזמין מקום לערב. מגוון מאוד רחב של מנות, אבל גם פיצות טובות. השם גורר מחיר. בשביל אוכל שהוא לא פיצה יש מקומות טובים יותר. (Via San Giuseppe 22r, טלפון: 055241773).

עוד מתוק:

1. גלידות: לדעתי האישית העיר מחולקת בין שתי גלידריות. נקודה. זה לא ששאר הגלידריות בעיר לא טובות, אבל הן לא טובות כמו אלו. ולכן כשאני רוצה גלידה אני משתדל לעבור בהן.
האחת, Vivoli, היא מפורסמת בצורה מסוכנת וגם קרובה לבית שלי בצורה מסוכנת. מספרים לי שבשיא עונת התיירות יש שם גם תורים של חצי שעה ויותר. אני לא הייתי עומד חצי שעה בתור בשביל גלידה, גם לו זאת של Vivoli. ההתמחות האמיתית שלהם היא גלידה על בסיס שמנת, כך שגם טעמי הפירות שלהם הם על בסיס שמנת.
טעמים מומלצים:
1. שום דבר בעולם כולו, גם לא סדאם חוסיין, לא מנצח את השוקולד-קפה שלהם. נקודה.
2. חוץ מטעם ה"פנטזיה" שלהם, אולי. זה מין משהו כזה… טעים כזה. עם דברים בפנים.
3. וביחד, כמובן, מדובר בשילוב מנצח. אם יש לכם סלידה עזה מפירות מסוכרים אבל, וותרו על הפנטזיה. למרות שלדעתי גם ככה שווה לנסות. אם הייתי דבק בסלידת החצילים שלי לא הייתי אוכל סביח אצל עובד לעולם (והייתי רזה עכשיו באיזה חמש-עשרה קילו… הממ… אולי יש פה איזה לקח נסתר…
4. וכדאי לבקש לשים קצת קצפת על זה. יש להם קצפת נהדרת. (Via Isola delle Stinche 7r, טלפון: 055292334. איך מגיעים: הולכים על Borgo de Greci, הרחוב שמחבר בין הפלאציו ווקיו לסנט. קרוצ'ה ומחפשים את החנות עם הפינוקיואים מעץ. בה פונים שמאלה, בהנחה שהפאלאציו לגבכם ומתחילים ללכת. ממשיכים עם הכביש גם כשהוא מתעקל ובשלב מסוים הגלידריה תהיה משמאלכם. רבים התיירים האומללים שמסתובבים שעות ומנסים למצוא את זה. סגור בשני).

אני לא ממש זוכר את השם של השניה, שתכונה להלן "הגלידריה הסיציליאנית". הסיציליאנים טוענים, יחד עם מחצית מעמי אירופה וערב, את הבעלות על המצאת הגלידה ויש לי נטיה להאמין להם. ההתמחות פה היא בגלידות פירות ובגרניטה. אין מילים בכלל לתאר את ההפתעה כשאתה אוכל גלידת אגסים או תפוחים ומקבל לא רק את הטעם המדויק של הפרי, אלא גם את המרקם! מדהים! הגרניטה שלהם (ברד לפלצנים) היא… פורצת גבולות. פשוט ככה. לא ידעתי שאפשר לעשות דברים כאלה עם גרניטה. (ממש ליד האקדמיה. הולכים על הרחוב של האקדמיה, רק לכיוון ה-duomo ותראו צליה שכתוב עליה "Ice cream".

עוד שלוש המלצות גלידה שלא יעזרו לכם בכלל:
לא טעמתי, אבל חברים נשבעים בגלידריה שנפתחה מחדש עכשיו בשם per che no? , או "למה לא?". אין לי מושג איך או איפה זה, אבל אם אתם פתאום רואים שלט שכתוב עליו "per che no?", אז אולי כדאי.

אם אתם באזור של שוק סן-לורנצו ונורא בא לכם גלידה, אז יש שם גלידריה בשם
Antica Gelateria David, עם תמונה של דוד (שזה לא ממש אינדיקציה לכלום בפירנצה, יש לציין). נראה מקום מפלסטיק, אבל אחלה גלידה. טעם הנוטלה מומלץ בחום, כמו גם השוקולד הרגיל. (Via Sant'Antonino 28r, טלפון: 055218645).

וההמלצה שהכי לא תעזור לכם: מחוץ למרכז העיר, במקום שבו כף רגלו של תייר לא תדרוך לעולם, יש גלידריה מעולה. טעם האגוזים שלהם הוא אורגזמתי, פשוט אין מילה אחרת והמחירים הרבה יותר זולים מאשר במרכז העיר vivoli, דרך אגב, הם גנבים עם המחירים שלהם). כאן אכלתי בפעם הראשונה סנדוויץ' גלידה – מין לחמניה מתוקה כזאת שפשוט שמים בתוכה את הגלידה. טעים, אך מסוכן.

1. שוקולד חם: פירנצה ידועה משום מה בתעשיית השוקולד החם שלה. לצערכם, סיכוי רב שהגעתם לפירנצה בקיץ, ותרצו שוקו חם בערך באותה מידה שתחפצו בחוקן בריום. אבל אם בכל זאת קר בסביבה, או שאתם נהנים להזיע, אז אפשר להזמין ciocolata calda כמעט בכל בר בפירנצה, אבל הכי מומלץ הוא זה שבRivoire, על פיאצה דלה סניוריה (ליד האופיצי וה- Pallazo Vecchio, שנראה כמו המלכודת תיירים הכי גדולה בעולם, and it is. בגלל זה צריך להזמין את השוקו החם בעמידה ורצוי בלי קצפת. הטעם שלו עשיר בצורה בלתי רגילה – לא כל כך מתוק כמו עשיר. נהדר.

המקום השני, Vestri, נמצא גם הוא ליד Sketchy tunnel, מצד ימין לפני המנהרה אם באים מ-Vivoli. (Borgo Albizi 11r, טלפון: 0552340374). מדובר באחד השוקולטיירים היחידים בפירנצה ויש שם שוקו חם שמתובל בפלפל חריף. משעשע. יש שם גם מבחר שוקולדים תוצרת עצמית מרשימים.

2. למכורים לשוקולד, בבית הקפה "המינגווי" יש עוגת שוקולד שמכילה שוקולד בשבע צורות שונות או משהו כזה וגרמה ליותר מבחורה אחת להכנס לסצינות הארי וסאלי, לעליצותם הרבה של האיטלקים מסביב. אסור לעשן כי העשן פוגע בשוקולד. נשבע. (Piazza piattellina 9r, טלפון: 055284781).

פשעים וארוחות קלות:

בוא נגיד שאין לכם כוח לשבת ולחגוג את המסורת הקולנרית האיטלקית, שלמרות מכובדותה האינסופית נוטה לגזול כמות נכבדת של זמן ויש יאמרו אפילו ממון. בקיצור, אתם רוצים לחטוף משהו, And fuck slowfood, או לחילופין, נגיד שאתם מחוץ לשעות המקובלות לאוכל באיטליה, אבל עדיין רעבים. מה עושים?

3. בתי קפה:

בפירנצה לא חסרים בתי קפה, אבל הם בהחלט לא מהסוג הישראלי שאפשר לאכול בהם. רוב מה שמגישים ברוב בתי הקפה בפירנצה הם סנדביצ'ים ומאפים בדרגות טריות שונות. גם לא ממש מעודדים אותך לשבת, על ידי זה שגובים ממך פי שלוש בערך אם תעשה כך. אבל, ישנם כמה בתי קפה שבהם בהחלט אפשר לאכול טוב:

1. ארוחות קלות אפשר לתפוס ב-Cafe Les amis, ב-Via Porta-rosa. פתוח מ- 12-15 אחר הצהרים ומגישים מגוון של פסטות ומאפים. השף, אנדראה, היה מורה שלי והוא בחור מאד נחמד. אם תראו אותו (שיער ארוך, מראה מעט אלפי), תמסרו ד"ש.

2. בית קפה נחמד נוסף הוא Caffe Megara, היושב ב-Via della Spada 11/13/15/17 (נשבע לכם! זה מה שכתוב בכרטיס שלהם!), קרוב מאוד לפיאצה דה לה רפובליקה. זה מקום נעים מאד לשבת בו וסתם לשתות קפה, או לאכול ארוחה קלה. יש שפע של חנויות ספרים (בעיקר ספרי אמנות) בסביבה, אם בא לכם.

3. עוד מקום לארוחה קלה הוא Caffe Amerini, על Via della Vigna Nuova 63r – סלטים ענקיים ואווירה די שיקית (הרחוב הוא אחד מרחובות המעצבים הגדולים בפירנצה, עם חנויות של ג'יורג'יו ארמני ושאר חבריו).

בפירנצה קיים גם מוסד ה-Fiaschetterie. מדובר על מקומות שמכינים אוכל מראש, ומוכרים אותו לאכילה במקום וגם לחימום בבית (מקום שמתרכז בעיקר בחימום בבית נקרא Gastronomia אוRosticceria). מאחר וכל מה שעושים זה לחמם את האוכל במיקרו או בתנור, אפשר לאכול שם בכל שעות היממה. Fiaschetterie מומלצת ניתן למצוא ב-Via de benci פינת Via de neri , ממש ליד Osteria de benci (אני מעריך שמדובר באותם בעלים).

עוד מקום לחטוף בו משהו קליל הוא המעדניה מול Vivoli. מדובר בהכלאה בין חנות מכולת למעדניה, שפתוחה עד די מאוחר וגם בימי ראשון (יתרון אדיר!). יש שניים-שלושה סוגי פסטה שמחוממים במיקרו בכלים חד פעמיים. לא נשמע כמו החוויה האיטלקית המושלמת, אבל מנה בריאה של פסטה טעימה תעלה לכם בסביבות ה-2 יורו, בכל שעה. גם עושים שם סנדביצ'ים.

סנדביצ'ים: המלך הבלתי מוכתר של הסנדביצ'ים בפירנצה הוא Antico Noe, בתוך Sketchy tunnel (או בשמה הרשמי Volta di san Piero), מול החומוסיה המגעילה. בשלושה יורו וקצת תקבלו סנדביץ' עם כל טוב הארץ, החל מרוסט-ביף וכלה בפרשוטואים למיניהם, ברי ומוצרלה וכו'. הכל בלחמניה טריה וכל הסנדביץ' עובד טוסטיזציה קלה. הולך נהדר יחד עם כוס יין אדום פשוט. המקום היה חביב מאוד על סטודנטים אמריקאים ולכן היה תור משמעותי לפעמים א-לה עובד כשאני שהיתי שם וכשכולם הלכו (בתחילת מאי) הורגשה הקלה משמעותית בגיזרה. שווה לחכות אם רעבים. החסרון של המקום שהוא נסגר בסביבות תשע בלילה.

המקום החביב עלי לסנדביצ'ים בפירנצה הוא Angie's Pub, הפאב השכונתי שלי. מגוון של כארבעים סוגי סנדביצ'ים שמוגשים על בגט חם, גם בשעות לא קונבנציונליות של הלילה. בין השאר יש סנדביצ'ים עם בשר קנגרו. אם מתיאו, הבעלים (נמוך, רזה ודי קירח) נמצא שם, תמסרו ד"ש. הייתי לקוח מצטיין אצלו. גם ההמבורגרים שלהם טובים. עלי חביב במיוחד ההמבורגר עם הרוקט והפרמז'ן. (Via dei Neri 35r).

ב-Via dei Neri יש בתחילת הרחוב בצד ימין (כשבאים מכיוון הפאלאציו ווקיו) מין גאסטרונומיה-סנדביצי'אדה-Fiaschetterie שכזאת. גם ארוחות קלות וגם סנדביצ'ים לפי הזמנה. מוצלח.

על Via dei Benci יש מזנון של אוכל מקסיקני, שנועד ללא ספק להרוות את צמאונם של הסטודנטים האמריקאים. היחס שלהם לזה הוא בערך כמו היחס שלי לחומוסיה המגעילה – זה בא לספק צורך, לאו דווקא לענג. אכלתי פה כמה פעמים וזה נחמד, אם כי עושה דברים… מעניינים לקיבה. פתוח גם עד די מאוחר.

לארוחה קלה עם קלאסה המקום המושלם הוא Enoteca Boldevino –המילה Enoteca היא טיפה רב-משמעית באיטלקית, שמשמעותה בעקרון חנות יין, אבל לפעמים חנות היין מרחיבה את זה לבר יין. Enoteca Boldevino היא דוגמא נהדרת לזה. מבחר יינות מרשים, אם כי חבל שאין יותר יינות לפי הכוס. האוכל נע על ציר הסלטים-קרפצ'יו-קרוסטינים (או כפי שמישהו עשוי למלמל "אוכל של כוסיות") ומתוחזק בכשמונה מנות יומיות, שבדרך כלל יכללו לפחות לזניה אחת (לא תמיד עם בשר! אכלתי כאן לזניה טעימה נורא עם קרם ערמונים, למשל) ולפעמים גם יציאות כמו קוסקוס (לא רע). המקום עצמו מעוצב כדי לשדר נוחות וכיף נורא לשבת בו ולו רק כדי לשתות כוס יין (חלק מהמדריך הזה נכתב שם, למען האמת). הבעלים במשותף היא דנית בשם רבקה (Rebecca, לא ריבקה, דבילים). ובתקופתי הצוות כלל את אחת הבחורות היפות ביותר שראיתי בפירנצה (שהייתה גם סקנדינבית כלשהי). מוכרים שם גם יין כמו בחנות, עם המלצות ששווה להתייחס אליהן. חביב מאד על בנות הקורס שלי. (Via San Giuseppe 18r, טלפון: 0552347220).

ולעומת זאת, למשהו מהיר ונטול קלאסה לחלוטין, מסתובבות בעיר כמה וכמה עגלות שמוכרות Trippa. טריפה, או קישקעס בעברית, זה מעי וקיבת חזיר, שנמכרים לאחר שבושלו במים לא מעט זמן ומוגשים על לחמניה. לא רע, את האמת. לא לאכול מזה שבשוק סן לורנצו, אבל. מקומות מומלצים כן: ליד משרדי האמריקן אקספרס (ברחוב דאנטה), ליד כנסיית סן-אמברוג'יה וברחוב Via Masso Finguerra, מול הקולנוע בערך.

ובתואר החטיף האולטימטיבי ויותר מכך – אוכל השכרות האולטימטיבי: שווארמה!! כן, כן! אין כמו לפה מהבילה בשלוש בלילה כשאתה מתנדנד ברחוב! גם אניני הטעם הגדולים ביותר נופלים למלכודת השווארמה הטעימה! אז מה אם אנחנו באיטליה?! למקום קוראים Mavi ואת האמת, מדובר בשווארמה באמת לא רעה. הם קוראים לזה "Doner Kebab", אבל לי זה עדיין נראה כמו שווארמה, מלבד העובדה שבמקום חומוס וטחינה הם שמים בזה יוגורט (המקום הוא מקום טורקי) ושהפיתה היא לא ממש פיתה – נטולת בשר לחלוטין. חבר ישראלי שאכל שם טען שזה טעים אבל לא שווארמה וזה בעיקר בגלל שסוגי הבשר שם הם בקר (שכמעט אין בשווארמות בישראל), או הודו מעורב עם עוף (כאשר בדרך כלל בארץ זה הודו סולו). בכל מקרה, מומלץ. על Via de Benci, בין Lochness ל-Via dei Neri. פתוח כל יום עד שש בבוקר. (Via de Benci 15r).

איפה לא?
לא לא לא לא לא בשום פנים ואופן לא אוכלים אצל איש הסנדביצ'ים הרשע! איש הסנדביצ'ים הרשע גר בסוף Via dei Neri, בצד של ה-Palazzo Vecchio, ממש בפינה ליד השביל שמוביל אל הארמון. הוא רשע מאד ואסור לאכול אצלו. זה האיש שסרב למכור לי דיאט קולה תוך שהוא עושה קולות של סנוב אוכל לכיווני. I will not have somone oversnub me. שישרף. רק שיירשם ואני לא מתבייש להגיד את זה: אני מת על דיאט קולה.

שעת לילה מאוחרת:

אני לא איש בילויים גדול ובאופן כללי לא יצאתי הרבה (שקר גס). טוב, יצאתי הרבה אבל בעיקר למקומות הקבועים שלי. אני לא אתן המלצות לפאבים וכו' מלבד Angies Pub (אחלה מקום) וה- Mayday club על via dante – מקום מדהים. שילוב בין lounge להזיה. מזכיר קצת את "נחמה" ביפו, למי שזוכר, אבל יותר מגניב. להגיע לשם מסטול זו חוויה מטורפת, או כך מספרים לי. השירותים שווים ביקור.

אבל לפני הלילה המאוחרת, צריך לזכור מוסד חשוב בתרבות הלילה האיטלקית:Aperitivo!
האפריטיבו הוא הגירסא האיטלקית ל-happy hour האמריקאי, רק שמלבד המשקאות המוזלים, מגישים אוכל חינם! האוכל נע בין כמה בייגלעך ואולי מקלות גזר למזנון עם כמה וכמה סוגי פסטות וכו'. האפריטיבו מתחיל בדרך כלל בסביבות חמש-שש ונגמר בסביבות שמונה-תשע.

שני האפריטיבואים הטובים בעיר:
Café Mambo: וואו איזה אפריטיבו! לפחות חמישה סוגי פסטה, עם עוד כמה סלטי פסטה, פיצות קטנות וסנדביצ'ונים וגם המקום עצמו די מגניב והמשקאות לא כל כך יקרים! בהחלט האפריטיבו המנצח. על Via Verdi, קצת אחרי גיבלינה.

סגנית ראשונה: Café la Tore – לא ברור מה השטיק של המקום הזה, אבל נדמה שהוא מנסה להיות ספרדי ולכן הוא מגיש פאייה לאפריטיבו. נכון, ראיתי פאייות עמוסות יותר בפירות ים, אבל לא כאלה שמחולקות בחינם, יחד עם עוד כמה סוגי סלטים וסנדביצ'ונים. למרות שהאפריטיבו של קפה ממבו עשיר יותר, זה של לה טורה הוא האהוב עלי. יש פה גם Sunday brunch בימי ראשון, שאמור להיות הטוב בעיר. מצד שני, נראה לכם שאני אחצה את הנהר (לה טורה נמצא אולטרארנו, או בצד השני של הנהר בשפת העברים, בדרך לפיאצה מיכלאנג'לו, ליד מגדל חום גדול. אולי מכאן מגיע השם tore…) ביום ראשון בבוקר כדי שיגישו לי אורחת בוקר? כל הקטע של Sunday brunch הוא עצלנות, לא מסע כומתה! בכלל, הקטע הספרדי קצת תמוה, מאחר והמקום מעוצב כדיינר אמריקאי ויש בו את הבוהריים המדובר… עדיין אפריטיבו מצטיין. (Lungarno Cellini 65r, טלפון: 055680643).

סתם אחד נחמד: Zoe – גם נמצא בצד השני של הארנו, מאחורי כיכר קטנה עם דשא. מקום מאד אופנתי שמתמלא מהר מאד, כך שהאוכל נגמר מהר מאד. שווה להגיע מוקדם, או פשוט להמשיך ל-La Tore. (Via Dei Renai 13r, טלפון: 055243111).

מדריך הקנית המזורז:

בוא נגיד שיש לכם דירה, או מטבח ואתם רוצים לבשל בפירנצה, או רוצים להביא דברים הביתה: מה קונים ואיפה?

אז נתחיל באיפה: יש שני שווקי מזון עיקריים בעיר, האחד – השוק המרכזי (Mercato Centrale), שנמצא באזור סן לורנצו (שם יש את שוק המזכרות הגדול, למי שמרגיש צורך) והשני הוא השוק באזור סן אמברוג'יה. הראשון הוא שוק מקורה כולו וגדול משמעותית יותר. הוא מכיל שתי קומות – התחתית מוקדשת לבשר, דגים וגבינות והעליונה לירקות ופירות. מדובר בשוק מאד מאד מרשים, שחוויה להסתובב בו. אם יש לכם רגישות לחיות מתות אולי כדאי שתדלגו על הקומה הראשונה. לדעתי הבשר פה הוא באיכות יוצאת מן הכלל וזול מאד. שווה במיוחד לציון היא Baroni, חנות הגבינות המטורפת, שבה יש מבחר של כמאתיים סוגי גבינות. השוק משרת באמת את אנשי פירנצה, אבל מודע גם לתפקידו כאטרקציית תיירים ולכן לא חסרות חנויות שמנסות למכור שמני זית במחירים מופקעים, או כל מיני פסטות בצורות (האהובה עלי היא הפסטה בצורת אברי מין) שאמורות להיות, לפי התווית שלהן "מסורת טוסקנית עתיקה". בסדר. להזהר).

שוק סן אמברוג'יה הוא קטן יותר והחלק של הירקות נמצא בחוץ. אני מת על השוק הזה, גם כי הוא קרוב יותר לבית (לכו על Via de Macci עד הסוף ותראו אותו מצד ימין, ממש ליד צ'יבראו) וגם כי לדעתי האיכות של הירקות כאן יותר טובה. בשוק המרכזי לא נותנים למשש את הסחורה, אבל פה זה לפעמים מקובל. במבנה המקורה יש את הקצביות הרגילות וכו' ויש גם חנות אחת, שאין לי מושג למה, אבל היא מוכרת את המוצרלה הכי טעימה שאכלתי בחיי (נמצאת בצד ימין של השוק ,for lack of better words אני עצמי לא סגור על איפה היא, זה קרה במקרה, נשבע).

הבעיה עם שני השווקים האלה היא שהם נסגרים בשתיים בצהרים ולא פתוחים בימי ראשון. למזלכם פירנצה פזורה בחנויות מכולת, חלבניות(lateria), קצביות וחנויות ירקות. אין לי המלצות ספציפיות, מלבד להשוות מחירים. אין ממש הרבה גידולי חממות באיטליה ולפעמים המחירים של ירקות כשהם לא בעונה הם טיפה גבוהים.

בנוסף לכך, יש באיטליה שלוש רשתות גדולות של סופרמרקטים – Standa, Coop ו-Asilunga. האחרונה אמורה להיות אגדית במה שאפשר לקנות שם, אבל לצערי כל מה שיצא לי הוא לבקר ב- Standa הדלוח ליד ביתי, שמעבר להיותו דלוח הוא גם סניף האופל המקומי, מאחר והרשת כולה היא בבעלותו של ברלוסקוני, ראש הממשלה הרשע. זה מרשים שאפשר לקנות פירות ים בסופרמרקט, אבל מעבר לזה הוא באמת לא משהו. פתוח עד מאוחר, אבל וגם בימי ראשון, למרות שבימי ראשון יש תורים גדולים (אתם לא היחידים שנזכרתם מאוחר). ניתן לפתור את הבעיה על ידי זה שהולכים למכולת מול vivoli (ע"ע) ואם רוצים ירקות ופירות ביום ראשון, יש חנות קטנה על Via Verdi (כשאתם על המזרקה של S. Croce עם הפנים לכנסיה, אז זה שמאלה. ימינה זה Via dei Benci).

לגבי ה"מה", קצת קשה להגיד, הרי כל אחד וטעמו. אחת הבעיות המרכזיות היא כשבאים לאיטליה ומגלים מיליון וששה סוגים של גבינות, בשרים וירקות שאף פעם לא ראיתם. סיבוב קניות ממוצע שלי כלל את הדברים הבאים:

מוצרלה – יש שני סוגים, מחלב בופלה (יקר) ומחלב פרה (פחות יקר). מוצרלה טובה מאד כשהיא טריה, אז אם אתם הולכים לקניות כל יום עדיף לקנות חבילות קטנות. אני הייתי גומר בכיף חבילת מוצרלה ביום, אבל אז השמנתי כל כך שלא יכולתי לצאת דרך הדלת. ואז רזיתי, כמובן. אחרי שפותחים בבית צריך לשמור את מה שנשאר במים.

פקורינו – המממ… פקורינו… ההיית או חלמנו חלום. אחד הדברים שהכי מבעיתים אותי בלעזוב את איטליה הוא העדר הפקורינו המסתמן. מדובר בגבינת כבשים חצי קשה (אני חושב שהיא חצי קשה, נו, כמו כל גבינה צהובה). יש מיליון סוגים, אבל הם מתחלקים בגדול לטריה (fresco) או מיושנת (vecchio). אני אישית מת על הטריה. בברוני בשוק המרכזי מוכרים פקורינו טריה עם כמהין. כשטעמנו את זה בפעם הראשונה ממש חטפתי שוק מכמה שזה טעים. וחזק.

פרמז'יאנו – זה פחות לסיבובי קניות יומיומיים, אלא יותר פעם בחודש שכזה. הפרמז'ן מגיעה בדרגות יישון שונות ובאופן כללי, ככל שהיא יותר ישנה, כך טעמה עז יותר (והיא יקרה יותר). אני בדרך כלל הולך על גבינה מיושנת שנה-שנתיים. יותר מזה זה חזק מדי בשבילי.

פרשוטו – הוא נקניק חזיר, בערך הפסטרמה של האיטלקים. יש שלושה סוגים עיקריים: קרודו (crudo) , או "נא". הוא לא באמת נא, אלא מומלח ומיובש בתהליך ארוך מאוד. Cotto, מבושל וורדרד יותר (נראה כמו שינקין) ו-Arosto, שזה אפוי, שלדעתי הוא הכי פחות מוצלח. אני בדרך כלל בוחר בקרודו או במבושל, כשהראשון בדרך כלל קשה יותר. שניהם טעימים. הפרשוטו הטוב ביותר מגיע מפארמה, שבמחוז אמיליה-רומאנו. יש גם של חזיר בר, אבל לא טעמתי.

סלאמי – מיליון סוגים, מוצלח מאד כאן. צריך להזהר מהסלמים הקטנים (כאלה שלא קונים במשקל, אלא רק את כל הנקניק), כי יש להם נטייה להיות מאד מאד יקרים ולהגמר מאד מהר בביתי.

קבנוסים – דווקא לא ראיתי כאן הרבה, מלבד אלה שעשויים מחזיר בר (Chinghale), שהם… סיביים אך עזי טעם (באמת!) ואני אוהב להשתמש בהם דווקא בבישול. בשוק סן אמברוג'יה בחוץ יש דוכן שמוכר אותם תוצרת בית. טעים.

לחם – ראה ערך "מאפיות"

ירקות – יש פה המון סוגי עגבניות. חלקן מאוד מוזרות לנו, הישראלים, שרגילים לראות בעיקר את המוטציות הסופרמרקטיות. העגבניות שנראות כמו דלעת קטנה נקראות "פיורנטינות" והן מתוקות מאוד ומתאימות לסלט ולקפרזה. העגבניות המאורכות יותר נקראות "סן מרצנו" והן טיפה יותר יקרות, אבל נהדרות. נחשבות מהעגבניות הטובות בעולם ואי אפשר ממש להשיג אותן בחורף. בגלל זה קיים קונספט ה"פילטי", שזה עגבניות מקולפות משומרות. מצוין לבישול.
לעומת זאת, כבר ארבעה חודשים לא אכלתי מלפפון. אין לי מושג איך אומרים את זה באיטלקית ולא ראיתי פה משהו שנראה כמו מלפפון (או שראיתי ובסוף הסתבר שזה בעצם קישוא). ירק ששווה להסתכל עליו הוא הארטישוק (carcofi). הם מאד שונים מאלה הישראלים, קטנים יותר, סגולים יותר ונראים כמו פרחים.
והעיקר – לא לפחד כלל. רק בגלל שזה נראה כאילו זה גדל מתחת לפני הים או בפלנטה אחרת לא אומר שזה יתקוף אתכם בלילה. זה רק מעלה את הסבירות.

דברים להביא לארץ:

שמן זית: אף אדם שפוי באיטליה לא משלם יותר מעשרה יורו לבקבוק שמן זית, גם לא אם הוא נמסק על ידי האפיפיור. אל תתנו למישהו לשכנע אתכם אחרת. שווה גם להביא בקבוקון קטן של שמן כמהין, שהוא בדרך כלל מרוכז מאוד בטעמו הכמהיני, למי שאוהב, כמובן. יש המון סוגים של שמן זית ובינתיים הטוסקני הוא מהאהובים עלי. שמן הזית הטוב ביותר שטעמתי בחיי היה באיזה מקום נידח בקיאנטי, שאין לי שום מושג איך להגיע אליו שוב. אבל הוא היה מדהים.

פטריות: פטריות פורצ'יני מיובשות יש גם בארץ, אם אתם רוצים, אבל ממרחי כמהין יש פחות. שווה.

חומץ: כאן אנחנו נכנסים לבעיה. חומץ בלסמי ממודנה הוא אחד הדברים הכי טעימים והכי מפתיעים בטעמם כשפוגשים אותם בפעם הראשונה, שאפשר לקנות. הבעיה היא שבקבוק בגודל של קסת דיו קטנה, של חומץ שיושן 12 שנה (הכי בסיסי. יש גם כאלה של עשרים, חמישים וכו') יעלה לכם בסביבות ה-50 יורו. וכמובן שלא תשימו אותו באופן חופשי בסלט אחר כך. לדעתי שווה לחזור מאיטליה עם בקבוק כזה, אבל.

יין ואלכוהול: אני בכלל לא מתחיל להכנס ליין כאן. בוא רק נאמר שיינות איטלקיים זה יותר מקיאנטי. לגבי אלכוהול, אני הייתי מביא הביתה בקבוק של אמארו (האהוב עלי זה זה ממונטנגרו), הדיג'סטיף המדובר. או גראפה, אם חסר לכם נפט.

מתוקים וקינוחים: באצ'י, אם רוצים, אבל הקינוח הטוסקני האולטימטיבי, שאני יודע שלא נשמע משהו אבל הוא פשוט טעים, הם ביסקוטי טבולים ב-Vinsanto, שהוא יין קינוח טוסקני. השילוב הזה, משום מה, מנצח.

מכשירים: איטליה היא ללא ספק המקום הנכון לקנות מכונת פסטה, אם נראה לכם שתשתמשו בה, כמובן. בשלושים יורו אפשר לקנות מכונה ידנית בהחלט סבירה. מכונה כזאת תעלה יותר לכיוון המאה ומשהו דולר בארה"ב. אם אתם ממש רוצים לקנות סכינים, חנות הסכינים החביבה עלי היא A. Bianda Coltelleria, שטוענים להיות בעסק למעלה ממאה שנה. שרות לבבי ודובר אנגלית רהוטה ומבחר סכינים מרשים למדי. (Via della Vigna Nuova 86r).

זהו. את האמת, כמובן שאני לא מספר לכם את הכל. גם כי אי אפשר וגם כי אני רוצה איזשהו יתרון כשאני מארח מישהו פה, אחרת זה יראה כאילו אני קורא את הכל מהספר (ותודה לעידו ברייט, שעלה על זה שמישהו אחר קורא הכל מהספר). שתי נקודות חשובות לסיום: הראשונה, כמובן שאני עומד לרשותכם ותכתבו ותשאלו אם אתם רוצים לדעת עוד. השניה וזו החשובה באמת, אם אוכל חשוב לכם, כדאי לתכנן מראש. אין דבר יותר מעצבן מאשר להתרוצץ שעה ולחפש את המסעדה כשחם וכולם רעבים. זה קרה לי מספיק פעמים וזה לא נעים, כי בדרך כלל בשלב מסוים גם נהיים מאוד רעבים ואז עצבניים יותר וכשחם ו… טוב, הבנתם. המסעדות שהמלצתי עליהן הן טובות, אבל אני לא חושב שהן שוות עצבים. אם אתם יודעים איפה תהיו בצהרים או בערב, אולי כדאי שתעשו איזה סיור מקדים כדי לראות איפה אוכלים. סתם הצעה.