כתבתי כבר על כובע הנזיר בגינה שלנו, שהחל מבויש ועד מהרה הפך לטרוריסט שצריך להזכיר לו מדי פעם מי פה בעל הבית. הצמחונית אמרה השנה שהיא תשתמש בו כמה שיותר בבישול כדי להחזיק אותו קטן.
תגובת כובע הנזיר: "!Bring it on".
בכל שנה, כשהוא נותן קפיצת גדילה, רגע לפני שמתחמם שוב, אני מתחיל לדלל את הצמחים: עוקר במשיכה קלה ומשאיר על אדמה חשופה בגינה, כדי שירקבו ויעשירו אותה. אך אין מדובר פה בנזיר פראייר, לא-לא. הפרחח הזה יודע להמשיך לגדול גם מחוץ לאדמה. בכל שנה מחדש, אחרי שכבר הספקתי לשכוח, אני שם לב לזה ועובר לשיטת העקירה והפירוק למקטעים קטנים, שככל הנראה יעילה יותר בדיכוי הצמח.
תגובת הנ"ל לאסטרטגיה שלי: "פחח…".
