מחשבות כפירה על ליקוט

IMG_8031

כבר שנים שאני מסתובב בעונות המתאימות בשדות ובגינות ומלקט כל מיני צמחים שנמצאים אתנו לרגע או שניים. בחורף ובאביב הזה פעילות הליקוט הצטמצמה אמנם הודות למיני סגרים ונסיבות פרטיות שונות, אבל היתה סיבה נוספת ליבול הדל. הגעתי למסקנה שרוב הדברים שמלקטים לא ראויים להיכנס לסיר או למחבת. בסופו של דבר, לרוב העלים והגבעולים יש טעם של כלום במקרה הטוב, וטעם כמו פנימית של אופניים במקרה הרע. ברוב המקרים חייבים לשלב אותם עם כמה מרכיבים טעימים יותר כדי שיצא מהם משהו אכיל.

יש אמנם פריטים בודדים שהם דליקטס בפני עצמם, אבל הם נדירים מאוד. אז מה היה לנו שם?

חוביזה – טעמה נוטה לכלום ומרקמה כמו של נייר לניקוי עדשות. יש אמנם סלט חם עם יוגורט שאפשר להכין ממנה, אבל בסופו של דבר תרומת העלים לטעמו של הסלט זניחה ונותרים רק עם המרקם הלא-נעים.

עולש – אמנם יש לו יותר טעם, אבל זה טעם של מה שזחלים אמורים לאכול ולא בני אדם. גם כאן סלט חם הוא אופציה במקרה שאין ברירה. אם משלבים אותו בסלט רצוי להוסיף הרבה עלים טעימים שמקורם אינו מליקוט.

איסטיס – אותו כנ"ל.

חרדל – חורך פיות ידוע בגלל חריפותו האכזרית. ניתן לשלב בסלט, אבל בכמות מזערית, כי אחרת יהיה צורך להזמין מכבי אש.

חרצית – למען האמת, העלים מפתיעים בטעמם הרענן, אבל גם הם חייבים ליווי מסיבי של עלים אחרים בסלט וכן רוטב אימתני.

20210311_123227

  ככה מבזבזים בוראטה – עם שקד ירוק פרוס

שקד ירוק – למה? ואנשים עוד משלמים על דבר הבוסר הזה כשמוכרים אותו בשווקים בעונתו.

צתרה – אחד מעשבי התיבול המיותרים. תרומתה לתבשיל זעומה ובצורתה הטריה היא אינה נעימה בפה.

חמציץ – חמוץ! מספרים לי גם שאכילת כמות גדולה יכולה ליצור מצבים מעניינים במערכת העיכול. מה שכן, כמו שאר הפרחים האכילים, פרחיו יכולים לשמש קישוט נאה.

IMG_8781

  סרפד – handle with care

סרפד – הסיכון הכרוך בליקוטו לגמרי לא שווה את התוצאה. טעמו סתמי לגמרי.

לוף – מעולם לא הכנתי, אבל ראיתי את תהליך הבישול הארוך והמורכב וטעמתי את התוצאה. במילה אחת: לא.

20200402_105612

  כליל החורש – מראהו נפלא, טעמו לא

כליל החורש – אספתי פעם ושילבתי בסלט. לא ברור על מה כל המהומה. מרירים מדי.

חסת המצפן – הלו!? טעם!? איפה אתה?

20200509_105219

  שדות זעתר לנצח

זעתר – אחד מצמחי הליקוט הבודדים ששימושיו רבים וטעמו טוב. מעבר לתיבול, אפשר להכין ממנו פסטו וטחינה מעולים.

IMG_8744

  אספרגוס הופך לחביתה באדיבות שפונדרה

אספרגוס – הצמח השני ששווה את המאמץ הרב הכרוך בליקוטו וכתבנו על כך מספיק בעבר. אמנם אינו מתקרב בטעמו לאספרגוס הירוק המתורבת, ולא כל שכן לאספרגוס הלבן האצילי, אבל בהחלט מספק את הסחורה מבחינת טעם.

אז למה בכל זאת להמשיך ללקט? בעיקר בגלל שזה כיף ובגלל שיש בכך סוג של חיבור לטבע ההולך ונעלם. ולכל ההמלצות הרגילות למלקטים, אוסיף המלצה אחת: בדרך לליקוט הצטיידו במאפה טוב. זה הרבה יותר טעים מכל מה שתלקטו.

20210302_115020

  לקט מקונדיטוריית דוד לאור במבשרת

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), הגיגים, עשבי תבלין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא מחשבות כפירה על ליקוט

  1. מאת עודד‏:

    הגיגיך נגעו לכבדי ואני מסכים עם רוב הדברים. בנוסף, יש כמה עלים ופרחים טעימים להפליא שמצריכים מעט מאד מאמץ, דוגמת השום המשולש, מרווה, תימין.
    לקטים מכורים ישבעו לך גם בסגולות הפלא המוכחות של העלים, גם אם אינם ערבים לחך. זוהי עוד נקודה למחשבה בבואנו ללקט מיני חסה.
    אגב, מכל הנ"ל, המכעיס ביותר לדידי הוא השקד הירוק.

  2. מאת חנה‏:

    אתה כל כך צודק. הרבה רעש על לא כלום, אבל זה אופנתי ולכן זה תופס

  3. מאת דני‏:

    שום בר אכן טוב וגם מרווה, אבל המנגולד מהגינה שלכם הרבה יותר טוב מכל שאר העלים.

  4. מאת ע‏:

    תכלס

השאר תגובה