כך שברתי את המרפק, ניסרתי לעצמי אצבע וכמעט ריסקתי את הקרסול

הסוף של הרשומה הוא מתכון לזלאביות שאמא שלי מכינה בכל שנה בחנוכה. הסוף של הסיפור הוא ששברתי את המרפק. את הראש של עצם הרדיוס, ליתר דיוק. הצמחונית תמיד אמרה שאני לא אמות בשיבה טובה, אלא אהרוג את עצמי בדרך יצירתית כלשהי ואמנם, פעם בכמה שנים אני כמעט עושה את זה.

איך זה קרה? היתה תנודה בגרוויטציה ונפלתי מסולם בגובה 6 מ' כי עבדתי עם שתי ידיים (ניסרתי ענפי דקל), במקום להחזיק עם יד אחת את הסולם.

ouch

למה? שאלה נהדרת, כי אני דביל.
וחסר אחריות.

יש גבול דק מאד בין אומץ לטִפשוּת, שאני חוצה כל הזמן. אפשר היה להמנע מזה…

למזלי הספקתי תוך כדי נפילה לזרוק את המסור שהיה לי ביד וגם לא ליפול על סלע בזלת ענק.

יש לי הרבה צלקות על הגוף. רובן נולדו כתוצאה מחיבתי לכלי עבודה חדים, חלקן (חתכים וכוויות בידיים) מאהבתי לאוכל ולאש וכולן גם יחד נובעות מהאמת הקשה שאני פשוט לא מספיק זהיר, או לפעמים מתעצל להזהר. הצלקות שיש לי על יד ימין נובעות מחוסר זהירות בסיסית, הצלקות שעל יד שמאל נובעות מזה שאני ימני.

The Palm tree

אחרי הצילום במיון הרופאה קשרה לי סד (למרות שכל כך רציתי גבס, או ג'יפ) ואסור היה לי לנהוג על-פי חוק (שלילת רשיון אם עוצרים אותך). קבלתי שבועיים גימלים, אבל לא הצלחתי להשאר בבית כל כך הרבה זמן וגם לא לא להזיז את היד, כך שהיה שיפור מלווה רגרסיות קלות.

באמצע הלילה בתור לצילום מרפק נזכרתי שבדיוק באותו בית חולים עמדתי בתור למיון לפני 30 שנים עם אצבע מרוטשת בתוך כוס עם סביעור נוזלי (רגע של חוסר תשומת לב עם מסור שולחני, אל תשאלו, דביל…). יצאתי משם עם 11 תפרים ואח מיון עצבני בתיק העבודות שלי. אחת הטובות.

את הקרסול שלי כמעט וריסקתי בצבא  עת חייכתי חיוך חולמני ואידיוטי לשומרת בבונקר, במקום להסתכל לאן שאני הולך. קלאסי… נפלתי כמה עשרות מדרגות ונחבלתי היטב, אבל לא יצאו כוכבים כמו בטלוויזיה. במזל לא שברתי שום דבר חיוני (הראש ממילא לא עבד). ושוב, בילוי מיותר בחדר המיון הקרוב לבסיסך, צילום לקרסול וסיפור מביך לרפרטואר.

אני גבר. אני עושה שטויות ונמשך אל מכשירים חדים ומכונות שעושות רעש (more power!) ויכולות להרוג אותך ברגע של זחיחות הדעת.

The beast

כשהייתי קטן פחדתי מהמשאית שאוספת גזם עם זרוע ומלקחיים בקצה כי הייתי משוכנע שהיא אוכלת ילדים. ועם זאת, בכל פעם שהיתה עוברת ליד הבית הייתי רץ החוצה עם אמא שלי כדי לצפות במפלצת הברזל. למה? גבר… היום אני עדיין נהנה לראות אותה ומדי פעם משאיר גזם כדי לפתות אותה להתקרב, ואז יוצא החוצה לצפות בה. ואני כבר כמעט בכלל לא מפחד שהיא תאכל אותי. זה טפשי, היא אוכלת רק ילדים…

 

זלאביות

Zalabia 4

אלו סופגניות מהירות הכנה, שבדומה לסופגניות הקמח התופח של אסם, גם הן יוצאות חייזריות, רק שכאן הבצק מכיל שמרים. מקורו של המתכון במדור בישול כלשהו בעתון כלשהו מהמאה הקודמת ואני מתנצל שאין לי את פרטי הוריו.

אני כותב זלאביה עם א’ מפני שכך כותבים בערבית (زلابية) ועושה רושם שהמקור הוא בהחלט לא בעברית, אבל כן מזרח-תיכוני.

אמל”ח

בצק:

2 כוסות קמח

10 גרם שמרים טריים

½1 כוס מים פושרים

  

שמן לטיגון עמוק

 

סירופ:

½ כוס מים

1 כוס סוכר

 

תו”ל

מערבלים במיקסר את השמרים במים הפושרים.

מוסיפים את הקמח ומערבלים במהירות בינונית.

מניחים לתפיחה של שעה.

Zalabia 1

מחממים את השמן (טריק ישן כרוך בטיגון חתיכת גזר קטנה בשמן) ובעזרת כף מחליקים בזהירות את הבצק אל השמן.

Zalabia 2  Zalabia 3

הופכים כל זלאביה אל הצד הלא מטוגן.

בעזרת כף מחוררת מוציאים את הבצק המטוגן אל מסננת, או צלחת עם נייר סופג.

הסירופ: מרתיחים את הסוכר והמים ושופכים על הזלאביות המוכנות.

Zalabia 5

 

The Sick Note \ Patrick Cooksey

Dear Sir, I write this note to you to tell you of me plight
And at the time of writing I am not a pretty sight
Me body is all black and blue, me face a deathly gray
And I write this note to say why Paddy's not at work today

While working on the 14th floor, some bricks I had to clear
Now to throw them down from such a height was not a good idea
The foreman wasn't very pleased, he being an awkward – sod
He said I'd have to cart them down the ladders in my hod

Clearing all these bricks by hand it was so very slow
So I hoisted up a barrel and secured the rope below
But in me haste to do the job I was too blind to see
That a barrel full of building bricks was heavier than me

So when I untied the rope the barrel fell like lead
And clinging tightly to the rope I started up instead
I shot up like a rocket till to my dismay I found
That half way up I met the bloody barrel coming down

Well, the barrel broke me shoulder as to the ground it sped
And when I reached the top I banged the pulley with me head
Well, I clung on tight though numb with shock from this almighty blow
And the barrel spilled out half the bricks fourteen floors below

When these bricks had fallen from the barrel to the floor
I then outweighed the barrel and so started down once more
Still clinging tightly to the rope I sped towards the ground
And I landed on the broken bricks that were all scattered round

I lay there groaning on the ground, I thought I'd passed the worst
When the barrel hit the pulley wheel and then the bottom burst
Well, a shower of bricks rained down on me: I hadn't got a hope
As I lay there moaning on the ground, I let go the bloody rope

The barrel then being heavier it started down once more
And landed right across me as I lay upon the floor
Well, it broke three ribs and me left arm and I can only say
That I hope you'll understand why Paddy's not at work today

      

Source: Musixmatch

Songwriters: Patrick Cooksey

 

אז מה היה לנו שם?

זלאביות

אמל”ח

בצק:

2 כוסות קמח

10 גרם שמרים טריים

½1 כוס מים פושרים

  

שמן לטיגון עמוק

 

סירופ:

½ כוס מים

1 כוס סוכר

 

תו”ל

מערבלים במיקסר את השמרים במים הפושרים.

מוסיפים את הקמח ומערבלים במהירות בינונית.

מניחים לתפיחה של שעה.

מחממים את השמן ובעזרת כפית מחליקים בזהירות את הבצק אל השמן.

הופכים כל זלאביה אל הצד הלא מטוגן.

בעזרת כף מחוררת מוציאים את הבצק המטוגן אל מסננת, או צלחת עם נייר סופג.

הסירופ: מרתיחים את הסוכר והמים ושופכים על הזלאביות המוכנות.

פורסם בקטגוריה בצק, הגיגים, קינוחים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא כך שברתי את המרפק, ניסרתי לעצמי אצבע וכמעט ריסקתי את הקרסול

  1. מאת חנה‏:

    במסגרת ה"תאונות" שלך, האם בטעות שכחת את אותו כפיס עץ שנכנס לידך ועשית ניתוח עצמי להוצאתו? אגב, הזלאביות הגיעו אלינו בזכות השכנה התימניה הנחמדה צביה שעשתה בחנוכה לכבוד הדלקת נרות שכונתית בביתה.

  2. מאת דני‏:

    צחקתי בקול רם, אבל תהיתי איך הגיבה שומרת הבונקר על הפעלול?

  3. מאת עודד‏:

    אני לא בטוח שהיא שמה לב שנעלמתי בבת אחת. בכל מקרה, כשצלעתי החוצה אחרי כמה שעות לא יצרתי אתה קשר עין.

  4. מאת עודד‏:

השאר תגובה