ישנם אינספור מחקרים על קבלת החלטות במצבי משבר. כולם מדגישים את הצורך באיסוף מסודר של מידע, ניתוחו וביסוס התהליך המוביל לקבלת ההחלטה על בסיס התובנות שעולות מניתוח זה. נוצר הרושם שבחודשיים האחרונים קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל מבוססת על קריאת עטיפות של מסטיק בזוקה. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא הדיון שהיה מאז יום חמישי שעבר בנוגע לסגירת המסעדות ובתי הקפה.
ביום שני אחה"צ, כאשר החרב עדיין תלויה על הצוואר (דחית הביצוע ליום שלישי, המלצת נגד של ועדת הקורונה, החלטה סופית בערב, אח"כ בבוקר. נכון לזמן העלאת הפוסט, המהלך נדחה…) התמודדתי עם סוגית קבלת ההחלטות במלוא כובדה. החלטתי ללכת להיפרד ממקומות אהובים, כי במצב העניינים הנוכחי, סגירה זמנית תהפוך בסבירות גבוהה לקבועה. אז לאן הולכים?
החלטה ראשונה
זה היה קל יחסית: קפה קדוש. השירות צולע, הלקוחות לפעמים מעצבנים, כל מיני תקלות נוטות לקרות, אבל הוויטרינה בכניסה ללא תחרות, לפחות בירושלים. נכנסתי וישבתי במקום האהוב עלי על הדלפק שלאורך החלון. מי שמגיע מוקדם יותר יכול ליהנות ממראה האומללים בתור למשרד הפנים המרושע שממול.
כמו תמיד, ביקור בוויטרינה וסבב שאלות ותשובות עם אחראית שטון הדיבור שלה הזכיר בודקת ביטחונית בנתב"ג, הקל על קבלת ההחלטה הבאה: פחזניה עם קרם ערמונים. כל דבר עם קרם ערמונים טעים. למרבה הצער ברז ה-6% כפרה של הרצל ששבק חיים בשבוע שעבר לא חזר לחיים. "הטכנאי היה היום ולא הצליח להחיות אותה" גרסה המלצרינה. "אם כך, הפוך קטן."
הגיעה יצירת מופת טכנית. הסתבר שמדובר בכלל בקרקלן (Craquelin). ראיתי את זה בפעם הראשונה ב"תחרות האפיה הגדולה של בריטניה". אם עבודה עם בצק רבוך היא מדע טילים (כמו שאמרה לי פעם אופה בצרפת, כשזה נכנס לתנור אפשר רק להתפלל), הרי שקרקלן הוא מדע תילי טילים. כאן שמים מעל הפחזניה סוג של בצק פריך אשר מוסיף לה מרקם נוסף. זה דורש אפיה מדויקת כל כך שיש צורך בשעון מטבח אטומי. בקדוש התמודדו יפה מאוד עם האתגר. מעבר לקרם הערמונים, שטעמו קצת הלך לאיבוד, היה מילוי של קרם פטיסייר. כבר במחצית הבנתי שתהליך קבלת ההחלטות שלי לא היה חכם במיוחד. העוגה היתה כבדה כהוגן וכשיצאתי לאחר ההמתנה הארוכה הרגילה לחשבון, הייתי מלא.
זה היה לפני שבועיים. החיטה השתוללה ולכן קיבלתי במקום סטאוט
החלטה שניה
היה ברור שהפרידה הבאה תהיה בשוק והיה תכנון לפורטונה, אבל לאור הכובד בבטן נאלצתי לוותר. רק אחרי סיבוב קניות ומספר הקפות התקבלה ההחלטה: בירה וכנפיים בהאטץ'.
במעמד ההזמנה סיפר הברמן שהם יהיו סגורים לפחות שבועיים ללא קשר להחלטה שתתקבל בסופו של דבר, ושלרגל חיסול המלאי הם מוכרים שישיה פלוס בקבוק רוטב באפלו עבור 75 ₪. כמובן שניצלתי את ההזדמנות גם לעזור למקום אהוב וגם לחדש את המלאי. ביקשתי רק לחסוך לי את עונשה של הבירה החמוצה יען כי אינני אוהב בירות עם טעם מקולקל. ישבתי כרגיל על הדלפק שבחוץ. שתיתי את החיטה המצוינת ונשנשתי כנפיים חריפות תוך התבוננות במקומות הריקים, על שלט “להשכרה” על הדלת של מכמורת ובבר עם ברזי המים הצבועים הנקראים בירות שקם לא מזמן על חורבות שוקא. משהו דפוק כאן לגמרי בתהליך קבלת ההחלטות.
חזק.
בדיוק קראתי על שלומי מאמורה מיו שפתח בשביתת רעב. דכאון.