יאמאס! אתונה למתחילים

DSC01449

  מוכר שבלולים ועשבי בר בשוק – אחד משלל הטיפוסים שמוצאים שם

לפני מספר אמשים הגעתי לתובנה שגרמה לי כמעט להטיח את הראש בקיר: לא כתבתי דבר וחצי דבר על החוויה הנהדרת שהיתה לי באתונה לקראת סוף השנה שעברה. אולי כמות האלכוהול המשובח ששתיתי עיכבה את הפעילות המוחית שנדרשה לכך. הזיכרונות היו כל כך חזקים עד שלמרות שלא ניהלתי שום רישום, לא התקשיתי לשחזר את החוויות בעזרת תצלומים וגוגל מפות. השורה התחתונה: חוויה קצרה מאוד, אבל יוצאת מן הכלל. קרו שם יותר מדי דברים שאני לא מפסיק לפנטז עליהם.

סיור מקדים ואיחור מוצדק

למען האמת, לא תכננתי להגיע ליוון. היא נראתה לי מזרח-ים-תיכונית מדי ומזה לא חסר כאן. הזמנה לכנס משעמם עם מימון מלא עשתה את העבודה וכך מצאתי את עצמי על טיסה קצרה יחסית אך מזעזעת של המוביל הלאומי אל ערש הציוויליזציה המערבית. בגלל אילוצי זמן יכולתי להגיע לאתונה לאחר שהכנס החל. הנחתי על כן את פקלעתי במלון שבמרכז העיר ומיהרתי רגלית לאתר הכנס. למרות המהירות וההשכמה המוקדמת, בדרך שמתי לב לשני דברים חשובים:

1) מסעדה מעניינת עם מבחר של בירות בוטיק מקומיות מעבר לפינת המלון.

2) גרסה מקומית של הביר בזאר עם מבחר ענק של בירות מקומיות מול מקום הכנס.

למרות האיחור לא התאפקתי ועשיתי סיבוב במקום האחרון. למען האמת שקלתי ברצינות לשתות משהו במקום להצטרף לכנס. מכל מקום סימנתי את שני המקומות לשימוש מאוחר יותר.

WP_20181018_004

  המדפים האלה הם שצדו את עיני כשעברתי ליד המקום. זה בא עם הניסיון

Athena’s Cook

במקום הראשון השתמשתי כבר באותו ערב. ארוחת צהרים רצינית קיבלנו בכנס (קייטרינג יווני חביב מאוד) ובערב רציתי רק בירה ואוכל קליל. התיישבתי על הבר מול ברזי הבירות והתחלתי לטעום. תוך כדי עברתי על התפריט ובחרתי במנה יוונית קלאסית: סלט תמנון עם סלט חצילים. זה היה ה"וואו" הראשון של הביקור. שני המרכיבים היו מושלמים. את התמנון בישלו לרכות מדויקת והשרו במרינדה חמצמצה נהדרת. יחד עם סלט החציל הלימוני-מעושן זו היתה מנה מושלמת. שלוש בירות הבוטיק (מדגם מיצג של אייל בהיר, IPA וסטאוט) שטעמתי היו גם הן טובות. סיכמתי ערב ראשון מוצלח מאוד, אם כי התאכזבתי לגלות שרמת המחירים דומה מאוד לנהוג בארצנו

ארוחה יוונית שלא כהלכתה

למחרת היתה לנו ארוחת ערב משותפת במסעדה יוונית ביתית. כשהגענו ציפיתי לגדולות ונצורות, בייחוד לאור האנגלית הבלתי-קיימת של בעלי הבית. קיבלנו שלל מנות מֶזה נהדרות. עתיר ניסיון ממקומות עם קונספט דומה בארץ, הזהרתי את חברי לשולחן שלא להגזים עם המזה כדי להשאיר מקום לעיקריות הענקיות שתכף יגיעו. לפתע קמה המארגנת הראשית והכריזה על המנות האחרונות. מיד החל מאמץ תזזיתי לחסל את מה שנותר על צלחות המזה שעדיין נותרו על השולחן. זאת לא היתה הטעות הטקטית היחידה שעשיתי. לא סמכתי על היינות היווניים ולכן הזמנתי כוס לאגר של מיתוס, הזכורה לטובה מן הטברנה הנפלאה סירטאקי שפעלה בשוק מחנה יהודה בתקופתו הטובה. אחר כך סיפרו לי שהפסדתי יינות מעולים. מה שכן, הקפדתי לשבת ליד מקומיים ומהם קיבלתי במהלך הארוחה מספר טיפים שהתגלו כמועילים מאוד.

WP_20181019_010

  טאברנה יוונית – לא בדיוק כמו שדמיינו

Brettos Bar

אחת המארגנות הובילה אותנו אחה"צ דרך המדרחוב עמוס מלכודות התיירים של רחוב Kidatheneon. היא הצביעה על בר בעל מראה מרשים ותיארה אותו כמקום הטוב ביותרWP_20181019_008 באתונה לשתיית אלכוהול. אחרי ארוחת הערב המאכזבת ניסיתי לגייס שותפים לכמה כוסיות. רק שני ישראלים נענו ונזכרנו באותו מקום. הבר האלגנטי הזה מצטיין במבחר עצום של משקאות אלכוהוליים יווניים, אם כי פה ושם התגנבו כמה יינות זרים. סקציית הליקרים והתזקיקים המקומיים שבתפריט משמחת מאוד בגודלה. מלבד אוזו טוב, שתיתי בעקבות טיפ של המקומיים את המשקה הלאומי Tsipouro. כמו הגראפה, גם אותו מזקקים משאריות הענבים שנותרו בתהליך ייצור היין, וכמו הגראפה, גם הוא נפלא. שתיתי גם ליקר מסטיקא מעניין. היה כל כך מוצלח שבערב האחרון שבתי למקום עם עוד מישהו ושתיתי ליקר דבש שמחממים לפני ההגשה בפינג'אן נחושת קטנטן. 

DSC01428

  קשה להאמין שכל זה מגיע מהים שנושק גם לחופינו

אוכלים בשוק

ביקור בשוק המרכזי של אתונה עמד במרכז התוכניות לזמן הפנוי. הגעתי מוקדם יחסית בבוקר שבת וגיליתי שוק מוזר למדי. במרכזו מבנה גדול ומלבני. בתוך ההיקף החיצוני יש כמות אדירה של חנויות בשר שאינן מושכות במיוחד. מעברים צרים מובילים מהרצועה החיצונית לחלל מלבני מרכזי ובו דוכני דגים ופירות ים עוצרי נשימה. הרבה ריר הגרתי על הרצפה הרטובה ממילא של חלל זה. ממערב למבנה ומעבר לרחוב ישנו חלק פתוח עם דוכנים ומעדניות שונות. החלק הזה מזכיר קצת את שוק לוינסקי.

DSC01444DSC01435 

  הכניסה הראשית ישר לאולם הדגים

DSC01436

  אחת מחמארות השוק היותר גדולות. שימו לב לארגז פירות הים הטריים שאינו רק קישוט

בערב הקודם סיפרו לי שבמעברים הצרים שבין שני חלקי המבנה הגדול ישנן חמארות קטנות וחמודות. מצאתי גומחה חביבה וידידותית עם כמה כסאות בר בחוץ והזמנתי כוסית אוזו עם צלוחית מזה. יופי של דרך להתרגע ולתצפת על שלל הטיפוסים והדוכנים.

DSC01420 WP_20181020_003

  זקני השוק                                                                     ארוחת בוקר יוונית                                       

WP_20181020_008    הזכרתי כבר את הדגים ופירות הים?

לאחר שפטרלתי כמה שעות בסביבה ורכשתי גבינות ומוצרים אחרים, שבתי למבנה ופניתי למסעדה עם מראה עממי שצדה את עיני כבר בבוקר. היא הזכירה לי מאוד את מסעדות הפועלים של שוק מחנה יהודה ולכן קצת היססתי. מלצר ידידותי הזמין אותי להיכנס והציג בגאווה את הוויטרינה, בה שלטו סירי תבשילים. בשלב זה שמתי לב שרוב יושבי המסעדה הם מקומיים מבוגרים. החלטתי לשבת ובחרתי במוסקה.

WP_20181020_009 WP_20181020_011

  בשלב זה זללתי כבר פרוסת לחם אחת                          האנשים האלה נראו כאילו הם כל יום שם

המאפה הנפלא הזה הוא מבחן עליון לבישול היווני וגם היתה זו המנה הכי פחות מעוכה בוויטרינה. באותו מעמד הזמנתי כמובן גם כוסית ציפורו לשמחתו הגלויה של המלצר. עם המוסקה הגיע לחם טעים מאוד. קינחתי כמקובל במחוזות אלו בכוסית אוזו. תוך שאני נהנה מהארוחה העממית הצצתי לראות מה אוכלים המבוגרים שמסביב והמראות היו קשים. רובם קיבלו צלחות מרק ענקיות שמתוכן בצבצו חלקי עוף, בקר וטלה שונים. בהחלט לא לרכי הלב. המסעדה לא מופיעה על מפות התיירות שבדקתי ותצטרכו לגלות אותה בעצמכם בחלק הדרום-מזרחי של חלל השוק.

WP_20181021_004

  זה אולי לא נראה משהו, אבל זו היתה ארוחה מושלמת

Eugenia

אחרי ערב נוסף של בירות בוטיק ואוכל יווני חסר ייחוד ב-Beertime שברובע Psyri ההיפסטרי פגשנו בדרך לסיבוב שני בבר ברֶטוֹס משתתפת סולידית יותר בכנס. דיברנו קצרות על מסעדה קטנה שראינו לא רחוק מהמלון ועל כך שהיא נראית כמו הדבר האמיתי. היות וטיסתי חזרה נועדה לאחה"צ, החלטתי לסור לשם לפני כן לצהרים. בבוקר עוד הספקתי לשתות שתי בירות ב-Brew Street, חנות בירות הבוטיק שאיתרתי ביום הראשון, ולהצטייד במספר בקבוקים.

WP_20181018_005 WP_20181020_012

  הביר בזאר האתונאי                                                     בירה אחרונה באתונה

עוד סיבוב קטן סביב גבעת האקרופוליס והתפניתי לארוחת הצהרים באווגניה. המסעדה המשפחתית הזעירה הזאת נמצאת בין עמודי בניין מהוה, אבל קשה להחמיץ את המראה הביתי שלה – כולל שתי דודות שעומלות במטבח פתוח לרחוב. השירות ידידותי ובעקבות החוויה המרטיטה בשוק הדגים החלטתי להתמקד בים. הזמנתי שתי מנות פשוטות כדי לראות מה הדודות יודעות לעשות עם חומרי גלם משובחים: קלמארי מטוגן וסרדינים בגריל. גם כאן הגיע לחם מצויין חינם אין כסף. כדי להקל על כאב החזרה הזמנתי גם בקבוקון אוזו משובח. על חשבון הבית קיבלתי קינוחון מסורתי של יוגורט עם דבש ופיסטוקים.

הארוחה היוותה סיכום הולם לכל החוויה האתונאית. מכירים את הסיפורים של תיירים שהגיעו בטעות למסעדה אותנטית לגמרי ומקבלים אוכל פשוט ומדהים? כך זה היה.

הטיסה חזרה מנמל התעופה הנעים של אתונה באחת החברות היווניות הזולות היתה למרבה ההפתעה נעימה בהרבה מאשר הטיסה עם אותה חברה לאומית ששמה רומז על עליה. מאוד סמלי.

פורסם בקטגוריה יוון, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, שווקים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא יאמאס! אתונה למתחילים

  1. מאת עודד‏:

    נפלא. מסעדות שוק שמשתמשות בחומרי גלם טריים ומקומיים הן מתכון להצלחה.

    אני קבלתי דורונים מנסיעה זו ומנסיעה צפונית יותר – ליקר ברגמוט מיקב קקיציס מהאי כיוס, הסמוך לאיזמיר הטורקית. הסלוגן של היקב/מזקקה הוא – "כשאתה שותה הרבה אתה מתעורר כמו שצריך", או משהו כזה. הברגמוט או ברגמונט הוא סוג של תפוז. הליקר נראה כמו שמן זית והוא טעים ומבושם. http://www.kakitsis.gr/more2.php?l=el&id=9398
    בנוסף, בקבוק של שנאפס אגסים גרמני, הלוא הוא הווילי הדליק ובקבוקון מאותגר ורטיקלית נטוי כמו פיזה) של ליקר קרם ואלדמייסטר, צמח שלא הצלחתי למצוא את שמו בעברית – https://pfaf.org/user/plant.aspx?latinname=Galium+odoratum
    על הבקבוק מופיע שם הליקר – Möwen-Schiet, שמשמעותו – לשלשת שחפים. יפה.

  2. מאת דני‏:

    ליקר הברגמוט הגיע מחנות משקאות טובה שמצאתי במקרה מול המלון. טוב שקניתי אותו שם, כי בחנויות הפטורות ממכס הטובות למדי של שדה התעופה לא מצאתי אותו.
    לשלשת השחפים ייחודי לאיים הפריזיים, אבל זו כבר בדיחה אחרת.

השאר תגובה