R&R, צבעי הקשת בעיר הקודש

WP_20180703_001

לכל אחד עולם אסוציאציות משלו, ושלי באות ממקומות מוזרים. כך למשל, שמו של הדיינר חסר הכשרות הירושלמי R&R הזכיר לי מיד את המינוח הצבאי האמריקאי, המתייחס אל… חופשה. רק לאחר שקראתי את המאמרים הראשונים שליוו את פתיחת המסעדה הבנתי שמדובר בראשי תיבות שמן של בעלות הבית, רומינה ורעות (או להיפך).

רבות נכתב ופורסם סביב פתיחת המסעדה יוצאת הדופן בירושלים השמרנית והפרימיטיבית. בנות זוג לסביות שפותחות מסעדה לא כשרה הפתוחה בשבת ומגישות מאכלי חזיר רחמנא לצלן לא יכלו לעבור בשקט תחת המכ"ם (ראדאר בעברית). המקום סבל מהתנכלויות שונות ומשונות בדרגה כזאת או אחרת של חומרה. יש לי הרגשה שחלקן נופחו, אבל אין ספק שעיר הקודש לא קיבלה יפה את היוזמה. גם הביקורות לא היו אחידות וחלקן אף התמיהו (מבקר מסוים שאינו אוכל חזיר ובשר עם חלב).

משום מה לא יצא לי להגיע. המסעדה נמצאת בחלק של מרכז העיר, שאיך אגדיר זאת, אין לי כוח אליו. והנה, ביקור של אוכלת חזירים מחו"ל היווה עילה טובה לבדוק את המסעדה.

WP_20180703_002

בפנים סטלה, בחוץ “תגלית”

לאחר קניות של סוף היום בשוק יצאנו אל חלקו התחתון של רחוב יפו. המסעדה נמצאת בבניין הידוע למיטיבי לכת בירושלים כ"בית יואל". יש לי היסטוריה אישית מעניינת עם הבניין הכעור הזה. אי-שם בחול המועד פסח של 1990 שיפצתי את קירותיו החיצוניים. היה לי אם כן דה-ז'ה-ווה קצרצר אל פיגום, דבק שיש ומקדחה כשנכנסנו. חלל המסעדה האורבאני-קר לא היה נעים לי כל כך, אני חייב לומר. האורחת טענה כנגדי שבעיר שלה באנגליה הסגנון הזה נחשב אופנתי. נגיד. על איכותה המאכזבת של מוזיקת הרקע המיינסטרימית הסכמנו. קצת יותר מוזיקה קוויירית לא היתה מזיקה. לפני שעזבנו, האורות עומעמו וניגנו גרסת דאנס מעניינת של "רוק דה קסבה" הנהדר, כך שיכול להיות שנחתנו בשעה פחות טובה. ברזי הבירות משעממים: טובורג, סטלה וגינס. שנינו בחרנו בסטלה, שהיא בסה"כ בירת לאגר חביבה וטובה בהרבה מלאגרים תעשייתיים אחרים.

WP_20180703_006

קלסיקה מפילדלפיה: סטייק פילי עם תוספות מתבקשות

התפריט, לעומת זאת, מעניין בהרבה. רובו מורכב ממנות שונות שאופייניות לדיינרים אמריקאיים, כולל מנות שחיתות שמערבבות בנדיבות רבה חלב עם בשר. בתור חובב מושבע של האוכל הזה – חובב שלא עושה עם זה מספיק – לא היה פשוט לבחור במנה. לבסוף החלטתי על אחת מהמנות האמריקאיות החביבות ביותר עלי: סנדוויץ' סטייק פילי (62 ₪) מדובר בקלסיקה בה מטגנים נתחי סטייק דקים עם בצל, גבינה קשה ולחמניה חצויה, כאשר לבסוף הכל נכנס ללחמניה. לפני שנים רבות נהגתי לאכול את המנה לצהרים בקפיטריה השמנונית של הארכיון הלאומי שליד וושינגטון. טיגנו שם בשר בקר אנונימי כלשהו עם גבינות אמריקאיות בלתי מזוהות ולחמנית הקייטנה הפשוטה ביותר שיש. המנה לא היתה עוברת מבחן בכל מקום אחר, אבל בקפיטריה הזאת היא היתה גן-עדן.

המנה של R&R מרשימה בהרבה. יכול להיות שהטבחיות עושות שימוש באנטריקוט סטנדרטי כלשהו – ולאור מחיר המנה, יש לי תחושה שזה המצב, אבל במבחן התוצאה, הוא היה רך וטעים. המיני-באגט בו ישבה המנה היה פריך מבחוץ ותוכו ספג, אך החזיק יפה את המילוי העשיר. עם המנה הגיע צ'יפס דק ומצופה בפרורי לחם. צ'יפס פריך כמו שצריך וטעים מאוד. שתי תוספות נוספות היו מספר קורנישונים וסלט כרוב חלש. בסך הכל ביצוע מעולה לקלסיקה מפילדלפיה.

WP_20180703_007

בהחלט החומר ממנו עשויים חלומות

מן הצד השני הוזמן בורגר החלומות (76 ₪): המבורגר במשקל 220 גרם עם בייקון מטוגן, גבינה כחולה, ורוקט. גם כאן נרשמה הצלחה מרשימה. קודם כל ברמת הקציצה, אשר נצלתה במדויק למידת מדיום. שנית, הלחמניה היתה מצוינת והחזיקה היטב את התוכן המושחת. שלישית, שילוב של בייקון עם גבינה לא יכול להיות רע. הכל ביחד התחבר למנה מושחתת להפליא. הסלט שהוזמן כתוספת נראה משעמם, אבל הזוללת ציינה שהוא בסדר.

WP_20180703_005

מינון נדיב של טונה, אין מה לדבר

עוד לפני המנות העיקריות, קיבלנו על חשבון הבית ברוסקטה טונה (44 ₪), שהשארנו בצד בגלל שהמנות החמות הגיעו מיד אחריה. תוך כדי אכילתן נפנינו אל צמד הברוסקטות והנה גם כאן נרשמה הצלחה. טונה בכמות נדיבה ובאיכות שלא שיקפה את מחירה הנמוך של המנה. התיבול היה טוב, אבל שילוב הטונה עם איולי שנמרח על הלחם היה מנצח.

למנות אחרונות לא נותר מקום רב ולאור גודלן, החלטנו לותר, למרות שכמה מהן עוררו עניין ("גומי. נחשים, דובונים ומה שביניהם"???).

המסעדה יושבת ליד בר ידוע וחביב מאוד על צעירי "תגלית", שהצליח להשתלט על הכיכר הגדולה שלפני R&R. המסקנה לגבי הבחירה המועדפת עלינו היתה ברורה: "תגלית". שיישארו בבית ויחסכו את כספי המיסים שלי לדברים חשובים יותר. אנחנו מעדיפים את האמריקאיות של R&R.

אין אתר, יש ספר-פרצוף. את התפריט תמצאו בדפית התצלומים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא R&R, צבעי הקשת בעיר הקודש

  1. מאת עודד‏:

    גינס!!!

    דפית??

  2. מאת ע‏:

    נראה טוב. גינס משעמם? אתה יודע מה אולי גינס זה משעמ.. לא. זה לא.

השאר תגובה