לוביה יד שניה, עם בעיות צבע פה ושם
לגמרי. כל קיץ אני עושה את אותה הטעות וקונה בשם העונתיות ושאר הדיבורים יפי-הנפש את הזיפט הזה. בכל פעם אני מופתע מחדש מטעמו העצי וממרקמו הסיבי והלא-נעים של התרמיל הזה.
השנה הגדלתי לעשות וקניתי קופסה עם בערך קילו לוביה. הכנתי כמה סוגי תבשילים, מוצלחים פחות ופחות. מה שהפך חלק מהם לאכילים היו מרכיבים נוספים שהסתירו את טעם הלוביה.
אם מישהו בכל זאת נחוש לעבוד עם חומר הגלם הזה, כדאי לחתוך את התרמילים למקטעים של 4 ס”מ ורק אז לבשל. יש לבשל לפחות עשר דקות. אם תחלטו 3-4 דקות, או שתשרו במים רותחים לחמש דקות, כפי שכמה מתכונים במרשתת מציעים, תשארו עם ירק בלתי לעיס.
אפרופו לוביה, אחותה העדינה יותר לעונה, השעועית הירוקה, סובלת מאותם חסרונות. יש לה תחליף מוצלח מאוד בדמות שעועית קפואה, שטעמה המתקתק נעים בהרבה מזה של אחותה הבלדית. היא גם זמינה כל השנה.
ועכשיו לחלק המעשי באמת: מישהו מעוניין בשאריות לוביה יד שניה?
אה… אני חושב שקוראים לי. אני צריך ללכת.
אתמול הצעתי את הלוביה למסירה בארוחת הערב המשפחתית. הנוכחים הגיבו פחות או יותר כמוך.
הצמחונית, כך מסתבר, לא קוראת שפונדרה ולא ידעה להזהר. חזרה משוק הכרמל שמחה וטובת לבב עם שקית לוביה ואפונת שלג.
בנגלה הראשונה בושלו התרמילים שלמים במים ואז עורבבו עם רוטב עגבניות. היה טעים מאד, אם כי פה ושם תרמילי לוביה סיביים. הנגלה השניה חכתה כמה ימים ואז נקצצה ובושלה במים עד לרכות מיטבית ועורבבה עם שמנ"ז, שום, לימון ומ"פ. יצא מצוין!