מחאת הבננות

אמש סטנדרטי אחד, בעקבות ויכוח חוזר על כן או לא בננות בסלט הפירות, סיפרה הצמחונית מה מתרחש במשרדה בכל יום בדיוק בשעה 10:03, כשמגיע השליח עם הפירות. החברה שרה, שיושבת סמוך למטבחון, מודיעה ברמקול: "ב-נ-נ-ו-ת!!" ואז כל הדלתות נפתחות והמוני אנשים יוצאים החוצה ודוהרים אל המטבחון וצועקים: "הי, בננות! קדימה, בננות!". אם לא הגעת בעשר הדקות הראשונות נשארת רק עם קלמנטינות ואגסים במקרה הטוב ואפרסמונים ותפוחים במקרה הרע (בלי לזלזל באגסים ואפרסמונים), הבננות תמיד נחטפות. צרות של הייטקיסטים…

bananaz

הסיפור הזה, מתברר, מתרחש מדי יום ביומו בעוד מקומות בעלי אופי משרדי דומה. זאת ועוד, נראה שבכל משרד עם שגרת פירות יומית יש כמה אנשים שלוקחים לעצמם בננות כדי לאכול מאוחר יותר. ולא די בכך, יש כאלה שלוקחים יותר מבננה אחת, בעוד באופן קבוע יש תמיד פחות בננות מאנשים. הפתיע אותי מאד לגלות שהתופעה עדיין לא עלתה לדיון ציבורי, שלא אורגנו מחאות, לא ננקבו אצבעות ולא הופנו שמות.

לנטע, כך הבנתי, יש בטן מלאה על כך. היא רוצה להגיע למטבחון ולמצוא שם בננה בדרגת הבשלות החביבה עליה. לא ירוקה מדי ולא בשלה מדי, ככה שתהיה באמצע. אם אתה לא מתכוון לאכול את הבננה עכשיו, היא אומרת, אל תקח אותה! השאר אותה לאחרים. רוצה לאגור בננות? אדרבה, דאג להביא לעצמך מהבית.

יש רפלקס ישראלי בסיסי שמתפתח אצלנו בגיל צעיר והוא הצורך לא לצאת פראייר: "אני רוצה בננה, אבל לא עכשיו. רגע, אם אני לא אקח עכשיו, מישהו אחר יהנה ממנה ואני אפסיד!" פעם קראו לזה פראייר, היום קוראים לזה חרדת החמצה. אנשים כמו נטע מתגברים על החרדה הזו ומשאירים את הבננה במטבח, שתבשיל. אנשים אחרים, בין אם מתוך החשש להפסיד ובין אם מתוך הרצון להרגיז (עוד צורך ישראלי מושרש קשות), לוקחים ושומרים לאחר כך.

Yes! We have no bananas

ניסיתי להבין למה הבננות נגמרות קודם. למה בננה טובה יותר מתפוח או אגס? "אתה לא יכול להתחייב על תפוח", כך נטע, בננה היא קטנה ולא צריכה טיפול מיוחד. אבל כשאני עומד מול סלסלה עם תפוחים מתוקים או חמוצים ובננות, הבחירה שלי לאו דווקא פשוטה. אמא שלי אומרת על זה שאני לא דוגמא.

אולי עוד סיבה לביקוש המוגבר לבננות הוא הכמות. אם יש מזה פחות, זה יגמר יותר מהר ושוב: "פחות אנשים יהנו מזה ואני חייב להיות אחד מהם". אורי פתר את הסוגיה בהינף כפית: "אז תזמינו יותר בננות!". אבל נטע מעריכה שאם תהיינה יותר בננות לא תהיה להן אותה פופולאריות. ובאמת, כשאנשים שוכחים את הבננות שהחרישו לעצמם הן עוברות את נקודת האל חזור וחוזרות מבוישות למטבח. כשזה קורה, נטע אופה מהן עוגות. כן, יש להם תנור במשרד.

 

רק שלא תגמרו לי כמו מוטי בננה בציריך

הפתרון שלי להיסטריית הבננה היה, כצפוי, מעט יותר סדיסטי: לקנות פלנטיין כנקמה באגרן הבננות הכפייתי. ביס אחד מבננת פלנטיין טריה היה גורם לו לחשוב על מה שהוא עושה.

פורסם בקטגוריה הגיגים, פירות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא מחאת הבננות

  1. מאת דני‏:

    שיר קלאסי. רעיון טוב עם הפלנטיין. בעצם אפשר לשלוח את זה לכל מי שאנחנו לא אוהבים. במחשבה נוספת, גם בננות רגילות.

  2. מאת עודד‏:

    יו בננה הייטר!

  3. מאת מאיה‏:

    הבננות יותר מבוקשות מכיוון שלא דורשות שום התעסקות,לא לשטוף,לא לחתוך,לא לקלוף עם סכין או קולפן. אין גרעינים שצריך להוציא. אם אוגרים על השולחן (במשרד) אז לא צריך לדאוג שתתלכלך כי יש קליפה. בקיצור מושלם לעצלנים ושאין להם זמן לכלום.
    הבעייה היחידה זה שבמזג אוויר בארץ היא נרקבת מהר.

השאר תגובה