על חיטה, שקדים וסיור עשבים

זהו, גמרתי עם האנטיביוטיקה. של מי היה הרעיון המטומטם הזה לאכול חיטה? אה, שלי…

לפני שבועיים, בהפסקת הצהריים, יצאתי לטייל בשדה של חיטה. מצאתי שיבולת שעוד לא נקצרה, מוללתי, נשפתי, ניקיתי אותה. הגרגרים בפה, עכשיו בלי המוץ, אני לועס ובולע ומרגיש איזה קוץ. חשבתי שיעבור, חשבתי שיצא לבד, אבל אחרי שבוע הרגשתי שאני נכחד. כשהכאב הגיע כבר עד לריאות הסכמתי לתת לרופא לראות – עם משקפת של חרקים מעל האף, הוא הביט בגרון ועם פינצטה שלף קצה של שיבולת מהשקד השמאלי, שבוע של אנטיביוטיקה רשם לי… וזהו.

בלי קשר, לפני מספר אתמולים הצטרפנו לסיור ליקוט בהדרכת אורי מאיר-צ'יזיק. זה זמן רב (מאז כתבות ה"שנה של אוכל מקומי") שאני עוקב אחרי מעלליו ורשימותיו של אורי ותהיתי איך יהיה להשתתף בסיור, שכן אנחנו משפחה ליקוטית בהחלט. קשרנו את האינדיאניות לפני שתספקנה לארגן מרד ויצאנו ליער עופר, במורדות המערביים של הכרמל.

סיור ליקוט

מחקרים מראים, כך צ'יזיק, שככל שיש יותר אנשים במקום מסוים, שקוטפים ומלקטים מן הטבע, יש שימוש מועט יותר בתרופות ושפעם זה היה הרבה יותר נפוץ. בשנים האחרונות, כך אני חש, חלה עליה בהתעניינות בלימוד מיומנויות קדומות שהולכות ונשכחות, ביניהן ליקוט עשבי בר למאכל. אני מקווה שזו לא אופנה חולפת ושהידע שאנחנו מעבירים לאינדיאניות שלנו יטמע ויעבור הלאה.

את הסיור סיימנו בארוחה גדולה וטעימה עם דברים שליקטנו. היה נחמד מאד, למדנו כמה דברים חדשים והכי חשוב – האינדיאניות לא קיטרו בכלל ואף ניכר שנהנו.

 

 

 

 

חרדל לבן – אם קוטפים אותו בנחל דישון, אפשר להכין ממנו חרדל דישון. (בדיחה של אורי)

 

 

 

סברס – אוכלים את הפרחים, הפירות והגבעולים הצעירים. תולשים בזהירות את הקוצים מהעלים וחותכים לסלט קישקשתא. ראיתי שאפשר גם לצלות אותם על גחלים.

 

שום משולש

 

 

סרפד כדורים – עכשיו כשהוא יבש, הוא לא צורב. ניתן לאסוף את הכדורים, למולל, לנשוף ולאכול את הזרעים.

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כף אווז האשפות – מקורו בבוליביה. זוהי למעשה קינואה בר. הזרעים והעלים אכילים וטעימים.

 

עוד ראינו ודברנו על תות, עולש (בתחילת החורף אוכלים את העלים המתקתקים, עכשיו כשפרחים סגולים מקשטים אותו, העלים מרים מדי), חרחבינה מכחילה (העלים חריפים וטעימים, כעת כשהיא סגולה, לא אוכלים ממנה), פיגם (רוטא), קורנית מקורקפת (תימין), אשחר ארצישראלי (הפירות השחורים מתוקים בקיץ), שיבולת שועל (לקטים-ציידים לא ליקטו דגנים), חוביזה (“צמח הבר לליקוט החשוב ביותר באזורנו”), צלפים (עכשיו העונה!! https://shpondra-7sfiw1eob4.live-website.com/2010/06/capers/) וחרוב.

  

אני ממליץ לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של אורי ואחרי עמודים של קבוצות ליקוט, מהן אפשר ללמוד הרבה על צמחים שימושיים בסביבתנו.

 

זהירות! על אף הידע הרב בספרות ובמרשתת, אל תאכלו צמחים שאתם לא מכירים ולא בטוחים שהם טובים למאכל. בנוסף, לקטו באחריות והשאירו גם לבאים אחריכם.

 

הבת של אבא שלה…

פורסם בקטגוריה בריא, ילדים, עשבי תבלין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא על חיטה, שקדים וסיור עשבים

  1. מאת דני‏:

    הסיפור עם הקוץ מזכיר לי אירוע שהיה לי עם עצם של דג. בינינו, רוב הצמחים שמלקטים לא הכי טעימים בעולם. מה שכן, זה כיף ללקט.

  2. מאת עודד‏:

    לא כולם טעימים, זה נכון, אבל משווקים אותם כבריאים מאד. וזה באמת כיף לזהות וללקט ולספר סיפורים על צמחים.

השאר תגובה