בית מזכוכית. מסעדת Glasshouse, לונדון

מאת דני עוזיאל ~ 12 במאי, 2017. בקטגוריית: אנגליה, ביקורת, ביקורת מסעדה.

WP_20170421_182

ענייני עבודה הביאו אותנו לאיזור קיו, רובע דרום-מערבי של לונדון שידוע במיוחד בגלל הגן הבוטני הענק ששוכן בו ושמוזכר בכל מדריך תיירים של העיר. חוץ מזה, אין הרבה מה לחפש ברובע הבורגני הנעים הזה, אשר נמצא מתחת לנתיבי הגישה לנחיתה של שדה התעופה הית'רו – מה שאומר שיש שם רעש מתמיד של מטוסים. כאשר התברר שנשהה שם שבועיים התחלתי לחפש מקומות קולינריים מעניינים בסביבה. למרבה ההפתעה התברר שליד תחנת הרכבת הצנועה ישנה מסעדה בעלת כוכב מישלן. כמו בתי עסק נוספים בסביבה, גם שמה קשור לגן הבוטני: חממה. המסעדה נפתחה ב-1999 וזכתה בכוכב ב-2002. בניגוד לרוב המסעדות המכוככבות בלונדון, היא נמצאת כאמור הרחק מהמרכזים הסואנים של העיר.

WP_20170421_163 WP_20170421_168

האירוח אינו שונה מן המקובל במסעדות אחרות מסוגה זו. את השולחן הזמנו דרך האינטרנט ונמצא לנו שולחן רק בשעה מוקדמת למדי. לא נורא. הרי גם בצבא ובקיבוץ נהוג לאכול ארוחת ערב בשעה שש.

הזמנו ארוחה של שלוש מנות שעולה 55 פאונד. אהבתי את המספר הרב למדי של אפשרויות שהציע התפריט. במסעדות מכוככבות רבות התפריט במחיר קבוע מצומצם מאוד וכך יושבים להם שני בני תמותה ואוכלים את אותן המנות. קצת משעמם. אני מודה שלא הבנתי מאתר המסעדה מה סגנון הבישול בה, אבל בעקבות הארוחה הייתי מגדיר אותו כבישול בריטי מודרני שמשלב מרכיבים פשוטים, אך איכותיים וחומרי גלם עונתיים. מבחינתי זה בסדר גמור.

WP_20170421_166

  משעשעים. אני לא זוכר מה היה הקרם הוורוד, אבל הוא היה טעים

כמקובל בז'אנר קיבלנו משעשי חיך שונים וטעימים מאוד, שהבולט בהם היה מקרל בכבישה קלה על פרכיות שומן חזיר וגבינת שמנת. כנאמר במחוזותינו, שומן+שומן=תענוג.

WP_20170421_170

  הפארידות שאני מכיר נראות אחרת, אבל מילא

בחרנו יינות אדומים כלשהם וניגשנו להרכיב את התפריט. התלבטנו כהוגן עם הראשונות ולבסוף בחרנו פארידה, מחית סלק, מטבל ביצי דגים, פומפרניקל וגילוחי שומר. המנה היתה טעימה, אבל משהו היה מוזר בצבעו הורוד של בשר הפארידה העדין. אם לא הייתי יודע שמדובר במסעדת מישלן הייתי חושד שזה היה בעצם פורל וורוד. כנראה שהצבע בא מן הכבישה. בכל מקרה, שילוב פירורי לחם פומפרניקל במנה היה מעניין כי הוא הוסיף לה פריכות מסויימת.

WP_20170421_172

  היה שם גם תבשיל חיטה, אבל העיקר היה הבשר

מנה ראשונה נוספת היתה בלוטין ארנבת עם פנצ'טה, שום בר וירקות אביב בנוסח יווני. זו היתה מנה מוצלחת מאוד ששילבה מרכיב שרקוטרי קלאסי עם ירק עונתי. מחית שום הבר הירקרקה היתה תוספת מעניינת במיוחד. כל מרכיבי הראשונות הוכנו בדיוק רב והמנות נראו נהדר, אבל מנת הבשר מצאה חן בעיני יותר ממנת הדג.

WP_20170421_173

  זה הצבע הנכון של צלי חזיר

בעיקריות היתה התלבטות קטנה יותר. היות ובתחילת הארוחה החלטתי להתמקד בבשר, בחרתי בחזיר, סיגר נקניק דם, פירה תפוחים ובצל צלוי. החזיר הצלוי היה מצויין: עדין ועסיסי. יחד עם זאת, הכוכב האמיתי היה סיגר נקניק הדם. מעטפת הבצק לא רק שהיוותה תוספת טעם מעולה למרכיב חלק הפנים (מבחינתי נקניק דם זה מוצר חלקי פנים), אלה גם נתנה לו פריכות נהדרת. זה הזכיר לי קצת את סיגר חלקי הפנים של מסעדת "רפאל" זצ"ל.

WP_20170421_174

  זו אמנם קלישאה, אבל למנה הזאת היה מראה אביבי

מן הצד השני נעשתה טעות טקטית כאשר ספקנית הבשר הזמינה את מנת הפילה טלה צלוי, קונפי בטן, חובצה, סלסה וורדה ופולנטה. מי שלא אוהב בשר לא אמור להזמין מנה שיש בה מרכיב בטן. ואכן, המנה לא כל כך מצאה חן בעיניה. גם לדעתי גלילת בשר הבטן היתה המרכיב הפחות מוצלח בגלל מרקם צמיגי במקצת וטעם קלוש. הפילה היה מצויין וכן התוספות, שכללו ברוקולי ניצנים (דבר חדש יחסית שראיתי גם בשווקים אצלנו) ועלי חסה גמדית צלויים.

גם מן האחרונות התקשנו לבחור. הנטייה היתה ללכת על מנה עם רוברב, אשר בדיוק נמצא בעונה, אבל היות ושנינו לא מבינים למה הירק הזה כל כך פופולרי באנגליה, בחרנו במנות אחרות. כשהן הגיעו התקשינו להתחיל לאכול אותן. הן היו כל כך יפות שחבל היה להרוס.

WP_20170421_178

  זה היה טעים כמו שזה היה יפה

פנקוטה יוגורט, אגוזי לוז קלויים, פרג ותפוז דם היתה מנה נהדרת שהראתה מה אפשר לעשות עם יוגורט צנוע. היו בה גם מספר תוספות שלא הופיעו בתיאור המנה, כמו ספוג שוקולד לבן ועלי בזיליקום, שהפכו אותה למעניינת בהרבה מכפי שהיא נקראה בתפריט.

WP_20170421_177

  זה היה אפילו יותר טעים

יחד עם זאת, המנה שלי, מרנג פסיפלורה, גלידת קוקוס ומנגו מקורמל, לא רק שהיתה טובה יותר, אלא היתה הטובה בכל הארוחה. המרנג הרך, הגלידה החלקה, המנגו המקורמל ומין דגני בוקר, שהופיעו גם באחד ממשעשעי החיך, יצרו את אחת המנות האחרונות הטובות ביותר שאכלתי בשנים האחרונות. ללא ספק סיום הולם לארוחה מעניינת.

חשבנו שנקבל עוד משהו קטן לפרידה, אבל קיבלנו רק חשבון. כשיצאנו היה עדיין קצת אור יום והחנות האורגנית המצויינת שממול היתה עדיין פתוחה. עשינו עוד סיבוב קטן בשכונה והלכנו להתכונן לעוד יום עבודה ארוך. שבעים, מרוצים ועם אטמי אוזניים – נגד רעש המטוסים.

לאתר המסעדה

כתבות בנושאים דומים:

Maze – או, כך ניצלתי מגורדון רמזי
בסוף היו בירות (בתערוכת Culinary 2015)
אדמה, אדמתי. צהרים במטבח של רמה

2 תגובות על בית מזכוכית. מסעדת Glasshouse, לונדון

  1. בוריס ג׳ונסון

    אין כזה דבר איזור קיו. קיו גארדנס הם בריצ׳מונד

  2. דני

    וואו, תגובה מבוג'ו בעצמו. כבוד הוא לי. אתה כמובן צודק. האיזור נקרא ריצ'מונד. אני באמת מתייחס לאזור המצומצם יחסית של איזור תחנת הרכבת, הגנים וכמובן הארכיון הלאומי.

הוספת תגובה