שבועיים יין, או – איך שתיתי בבון

בפעם הראשונה שערן הציע לי להצטרף לקורס יין בבורגון, צרפת, סירבתי מפני שהרגשתי מושחת. כך היה גם בפעם השניה. בפעם השלישית, בהתאם לאטיקט הפולני, שנחתם בהסכמה בלית ברירה בוורשה, בחושך (אגב גניחות ייאוש, קיטורים וקרכצען), נאלצתי להסכים. ארזתי את חולץ הפקקים שלי ובאתי. למרבה המזל, יובל הגבר-גבר הצטרף גם הוא למסע במסגרת לימודי הייננות שלו, כך שהשחיתות היתה שיתופית. ערן שמח ואמר שסוף סוף יהיה לו עם מי לשתות בערב. מאוחר יותר הוא יצטער על פזיזותו ויזהיר את האחרים: "אל תשימו את הבקבוק ליד יובל ועודד!".

"הטיול השנתי" של בית הספר למקצועות הכרם והיין, אוהלו, בקצרין הוא בעצם קורס במסווה של טיול. יש שיעורים בכתה, סיורים ביקבים, שיעורי טעימות יין, עבודה בכרם, מבחן וארוחות מופלאות. זה אחד הדברים המגניבים ביותר שעשיתי.

vines

בהודעה האוטומטית של אאוט עוף דה אופיס כתבתי שיצאתי לרגע, אחזור בעוד שבועיים עם כבד מוגדל וכולסטרול בשמיים. וזהו.

 

הכל התחיל בשדה התעופה

אני לא מחבב את המקום הזה, יש שם יותר מדי אנשים, עומדים שם בתור ומחכים ומחכים ומחכים, והטיסה תמיד ארוכה אבל לא נוחה וצפוף וחם ואין מקום לשים את הראש והאוכל רע. נו, לפחות לא היה אוכל בטיסה.

נחתנו בליון למזג נח של אוויר, פה ושם טפטוף, אבל נעים. בדרכנו צפונה עצרנו להפסקת קפה ונשנושים בתחנת דלק של צרפתים. אני מחזיק מעצמי בעל הבנה קצת יותר מבסיסית באוכל, אבל נפלתי עם הסנדוויצ'ים המשולשים האלה, שהיו יפים, אבל עסיסיים בקושי רק במרכז ויבשים עד מבאסים מסביב – טעות של רעבים. ערן, לעומתי, ניגש בקור רוח מקצועי ורכש בגט, גבינה, נקניק, ריאט וחרדל. ריאט (rillet) זה פשוט גאוני – בשר מבושל ארוכות בשומן עד שמתרכך ואז נקצץ דק ומשומר בשומן. ממ… גן עדן.

זה המקום לציין שבטיול הזה הדחקתי לחלוטין את כל עקרונות הטבעו-צמחונות עליהם אני מקפיד מאד בארץ מתוך הנחה נאיבית שהצרפתים נחמדים יותר לאוכל שלהם. והאוסטרלי יאמר על זה: "כן… תזכיר לי לשחק אתך פוקר פעם".

ככל שהצפנו החלו שדות החיטה והחרדל להתחלף אט אט בגפנים על מדרונות ההרים שממערב לנו – אנחנו בבורגון. ירוק, צהוב, כחול, עצים, נחלים – יפה, אילען רבי ונקי, ריבונו של רעננה, נקי! למה בארץ לא נקי ככה?

הגענו למכללת CFPPA בעיר בון, שלא כמו הגרמנית, כותבים את שמה כך – Beaune. פוזרנו לחדרים במעונות הסטודנטים (הריקים, לרגל חופשת הקיץ) ויצאנו לרכוש מצרכים לארוחת ערב. במרחק קצר מהמכללה מצאנו צרכניה ולנגד עיניו המשתאות של המוכר רוקנו את המדפים כמיטב המסורת הישראלית. לחם, יין, גבינות, חרדל, עגבניות, אבוקדו, פלפלים, סלמון מעושן ואני דאגתי לחריסה תוניסאית חריפה ופטה כבד. ברחבת המסדרים של המכללה ערכנו פיקניק ערב נעים וטעים. quel domage, היין נמזג לכוסות פלסטיק, ר"ל, תקלה שתוקנה עד מהרה בגיחה הראשונה לסופר.

(חילול הקודש על רחבת המסדרים, אך באין ציפור שיר…)

לא יהיה קל לשמור כאן על המשקל, אבל הי, זו בעצם המטרה, לא? טו דו לייף.

כשהראש כואב, אחרי פחות מדי חמצן נקי באווירון הדחוס והנסיעה הארוכה בטלטולית משדה התעופה, הלכנו לישון בצפיה לארוחת הבוקר הראשונה על אדמת צרפת בחדר האוכל של המכללה.

 

!Bonjour

קללה על ראשו של זה שהמציא את קפה הפילטר! איזה נוteaזל דלוח וחסר אופי. חבל שלא הבאתי אתי קצת קפה נח'לה עם הל מהבית, לא חשבתי שאגיע למצב של חרפת קפה בצרפת. אין דבר, במרחק 5 דקות הליכה הצלחתי לצוד קפה טוב, בולונג'רי סביר ואינטרנט באוויר. בנוסף, באחד הסיורים שלנו הצלחתי לשים את ידי על מרווה טריה במסלעה של ביאטריס, הייננית של יקב Dubois, ואת הבקרים הבאים התחלתי עם קערית תה צמחים. כן, כוסות השתיה פה קטנות מדי, אז קפה ותה הם שותים במרקיות. מסורת יפה.

חשבתי שאחרי צרפת תהיה לי בעיה לאכול קרואסונים בארץ. אז"ש! (אז זהו, שלא). יש בארץ גם קרואסונים מעולים ויש בצרפת גם קרואסונים גרועים. באחד הבקרים, ליד הקפה המחורבן היתה סלסלת קרואסונים טריים עם שוקולד. כמובן שלקחתי. אוי, זה היה מיותר. תהליך הדדוקציה (אִפְרוּט) שלי היה – אני בצרפת, הם מבינים בקרואסונים. לא מכינים את הקרואסונים בחדר האוכל, אז קרוב לוודאי שקנו אותם במקום שמתמחה באפיה. מה הסיכויים שהם לא טובים? מסתבר שהם קיימים. pas de soucis, תקנתי את הטעם הרע של הקרואסון עם Sablé בבולונג'רי השכונתית.

(ותודה על כל החריסה)

האוכל בחדר האוכל של המכללה היה לא בלתי מזין, אבל עם כל חיבתי למטבחים של קיבוץ, בדיעבד שמחתי מאד שדלגתי על כמה ארוחות.

  

בפרק הבא: קצת יותר מדי מידע על גידול גפנים בבורגון, למה קל לישראלים להסתדר בצרפת ומה יש בקצה המנהרות של היין?

פורסם בקטגוריה יין, צרפת, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא שבועיים יין, או – איך שתיתי בבון

  1. מאת דני‏:

    בתור אחד שעשה מסע דרכים בפינה הזאת של צרפת לא נותר לי אלא להצטרף להמלצות. מהיינות, לעומת זאת, לא כל כך התרשמתי ולכן על קורס יין שם הייתי מוותר.

  2. מאת עודד‏:

    ואמנם, שורת הפונץ' בפרק הבא היא שלא השתגעתי על יינות בורגונדי.

  3. מאת יובל‏:

    אהההההה… איזה כיף היה!!!

  4. מאת מתן‏:

    אכן היה וכך יהיה מסע ארוך ומרתק היה לנו, מחכה לקרוא את ההמשך, למה רוב הטיול הייתי שיכור/מסטול/עייף/עפיץ/מדושן/מעושןועוד….

השאר תגובה