יקב אליגוטה

DSC_0176

לפני קצת יותר מעשור

פגש עודד את צביקה פנטי מיקב אליגוטה בגן יאשיה כשבא להתייעץ אתו בנושאי יקב. פנטי היה בדיוק לקראת סוף השפיה (racking) לסנג'ובזה שלו. עד אז רק יקב ישראלי אחד (רמת הגולן) ייצר יין מזן הענבים המופלא הזה וזה שעשה פנטי היה מצוין. "בארץ לא יודעים לעשות סנג'ובזה", אמר פנטי והסביר מדוע. היקב היה אז בן שנה ולצביקה כבר היתה השקפת עולם מבוססת מאד לגבי הכנת יין. את הלבטים של עודד בנושא המה והאיך בְּיקב הוא פטר במשפט: "אתה מושבניק, תעשה מה שאתה רוצה!".

 

הגונב מחבית – יינן

DSC_0171

ביום בהיר אחר, באמצע דצמבר 2014, החליטו יובל ועודד לבקר שוב בגן יאשיה. יובל אמנם גר במשך שנה בעמק חפר, אבל לא הספיק לבקר ביקב של משפחת פנטי. לפעמים דווקא כשמשהו נמצא קרוב אליך אתה דוחה את הסיפוק.

ליקב שני מבנים, האחד לאחסון ומכירה והשני לייצור ואירוח. צביקה, היינן הראשי, הטועם הראשי ובעל הבית, קבל אותנו בברכה והוביל אותנו היישר לתוך חדר החביות. לזה לא ציפינו. יובל נזכר שהפעם האחרונה שטעם יין מהחבית היתה במנדוזה, ארגנטינה, בטיול היין המופלא שלו. צביקה "גנב" יין מהחבית בעזרת "גנב היין" שלו ומזג לנו לכוסות הטעימה. זו היתה חבית של מרלו מבציר 2013, כבר 16 חודשים בחבית. צבעו היה בורדו, עם ארומה של דובדבן בשל, אלון, מעט תבלינים ושזיף יבש. טעמיו כללו דובדבן, שזיף ואלון, עם גוף מלא וסיוDSC_0165מת מעט יבשה ופירותית.

מרלו מפתיע במיוחד, בעיקר לאור חוסר החיבה שלנו לזן הזה. יין טוב. פנטי מכין ממסך של שלושה סוגי מרלו ממקומות שונים בארץ. הוא הגיע למסקנה שלכל אחד מהם יש משהו שונה שאין לאחרים ושהשילוב שלהם עושה טוב.

לאחר מכן טעמנו גם ברברה 2014 (ממיכל נירוסטה), מוסקט דה המבורג 2014 (ענב מאכל), סנג'ובזה 2011 (מבקבוק), קברנה סוביניון 2014 (ממיכל נירוסטה), קברנה סוביניון 2012 (מבקבוק) וגם גראפה עם ג'ינג'ר (gg), שעושה נפלאות לגרון כואב.

יובל אהב בברברה את ארומות הבננה והקצפת ובמוסקט דה המבורג את ארומת הוורדים. לזן הסנג'ובזה שנינו מתחברים מאד. יש כמה יקבים בארץ, כולל אליגוטה, שמצליחים להפיק מענב זה יין נהדר. לסנג'ובזה של צביקה יש צבע אדמדם עם ארומה של דובדבן חמוץ, שזיף, אלון ומעט פלפל שחור. טעמיו כללו תות שדה, דובדבן ואלון, עם גוף מלא וסיומת דובדבנית ומעט יבשה. יין נהדר.

 DSC_0187

 

הוא לא חוּם!!

כמה חודשים עברו והאוסטרלי הגיע לביקור בארץ. ביחד עם עודד קפצו השניים בחזרה לאליגוטה. המוסקט דה המבורג הוא יין שונה מכל מה שאתם מכירים. זה נכון לגבי רוב היינות של היקב. אלו יינות לא שגרתיים שמייצר יינן לא שגרתי. במוסקט דה המבורג, למשל, שהוא כאמור ענב מאכל, יש 30% ענבי שרדונה בוסר, שמטרתם להחמיץ את היין המתוק. הם גם תורמים לשינוי בצבע.

DSC_0167

גם הפעם קבלנו טעימות מחביות שונות, איזה תענוג. סנג'ובזה 2012 היה נפלא. עודד אמר עליו שצבעו חום (לדידו זו מחמאה ליין ותיק), מה שגרם לפנטי לירות בחזרה: "הוא לא חום והוא אף פעם לא יהיה חום!".

a-ganev

לשיראז 2012 טעם חבית נהדר. האוסטרלי, שרגיש מאד לכל הקשור לזן ענבים זה, אמר שהוא מזכיר מאד את השיראזים מהבית.

קקון 2012, יין ממסך של פטי ורדו וסירה צרפתית, הוא יין כבד וטעים מאד, עם 14.5% אלכוהול. יינננו המליץ לחכות אתו 12 שנים!! היין קרוי על שם התל הסמוך למושב.

 

  

הוונטילטור

חודש מאוחר יותר ושוב הופיע עודד על מפתן חדר החביות של אליגוטה והפעם עם דני. כשאתה מגלה מקום טוב, אתה רוצה להכיר אותו לכמה שיותר חברים. הגענו לארוע מכירה קייצי, בדיוק בזמן להדרכת ילדים. זו הפעם הראשונה לשנינו בסיור לילדים ביקב. ראינו תסיסה של ענבים במיכל ונהנינו מהריח. ואז אחד הדרדקים אמר שזה מסריח. “היינן העירום”, צביקה פנטי, חייך בסבלנות האופיינית לו ולילד שלום.

Aligote

בחדר החביות נטל הנ"ל את ה"גָנֶב" ומזג לנו סמיון לבן נפלא לטעימה. לא האמנו שזה יין שיש לו עוד זמן רב יחסית לבלות בחבית. כשהתפזר הטף הוא שאל בהתלהבות אם בא לנו לטעום ברברה בתסיסה מלולקטית (תסיסה שניה) מהמיכל. הוא הבין טוב מאד עם מי יש לו עסק. השלוק הראשון של הברברה היה מוזר וחלבי. שני השלוקים הבאים היו נהדרים. דני רצה בקבוק של זה, אבל פנטי אמר שהבקבוק יתפוצץ לו בדרך.

IMG_8973

בחצר המשפחה טעמנו את היינות המוכרים והטובים של אליגוטה. לידם הגישו קצת גבינות של יעקבס, לחם מצוין ושמן זית, שגם הוא תוצרת המשק. כשהסתובבנו בחצר צלמנו את החפצים העתיקים השונים שנמצאים בה והתפעלנו מן הוונטילטור העתיק, שכנראה ניסה להמריא.

 

 

היינו בהרבה אירועי יין, אבל לא מרבים יצאנו עם קרטון לכל אחד. לדני התמלא הארגז באדומים – אחד מכל סוג, אז הוא לקח בנפרד גם את המוסקט דה המבורג. אה, כן, וגם בקבוק שמנ"ז. עודד אהב מאד את הסנג'ובזה והקקון. היין כנראה נעם לחכנו.

 tickets(וגם מדביק מדבקות ראשי)

DSC_0177

 

יקב אליגוטה, מושב גן יאשיה

  

לקריאה נוספת:

כתבה של דני רובין ורענן רוגל משנת 2006

כתבה של דיויד רודס משנת 2012

פורסם בקטגוריה ביקורת יין, יין, יקבים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to יקב אליגוטה

  1. מאת יובל‏:

    אין ספק שצביקה מייצר יינות מעולים. מה שמשתמע מכך ששניכם יצאתם עם ארגז יין, זה שגם המחירים סבירים. יין מעולה במחיר טוב תמיד שילוב מצוין. כשיהיה קצת זמן אשמח לחזור לאליגוטה לעוד סיבוב טעימות ורכישה.

השאר תגובה