שבוע בעמק המוזל, גרמניה

אני שומע מהרבה ישראלים שהם נרתעים מנסיעה לגרמניה, ההיסטוריה מפריעה להם. אני ממליץ לקרוא ולהכיר את ההיסטוריה ודווקא כן לנסוע. נעים, טעים ונח מאד לטייל במדינה הגדולה והיפה הזו. עם פרוץ חגי תשרי ארזנו את האינדיאניות וטסנו פרנקפורטה (4.5 שעות בלבד). משם נסענו לעמק המוזל (Mosel), הקרוי על שם הנהר הגדול שנוהר בו צפונה. מקורו של הנהר בצרפת, הוא עובר דרך לוקסמבורג, נכנס לגרמניה ובקרבת העיר קובלנץ הוא חובר לנהר הריין. נחתנו ועשינו ג'י-פי-אסנו לכיוון טראבן טרארבך (Traben Trarbach), המקום שבו נלון בשבוע הקרוב. הרכב ששכרנו היה דווקא לא רע, אם כי החברה שייצרה אותו נמצאת עכשיו בברוך גדול בגלל נסיון הונאה מתוחכם. זו הפעם הראשונה שאני משחרר וסומך על מחשב שיגיד לי לאן לנסוע. דווקא נח, יש על זה כבר פטנט? המציאו?

IMG_20150916_155005a

 

יין!!

כשהתחלנו לרדת מהרמה בעלת הנוף החקלאי-גד"שי (גידולי שדה) לעבר העמק נגלו לעינינו הכרמים. חי נפשי, כמה כרמים!! עד קצה גבול האופק. בעתון Mosel Times סכמו שטח של 8,800 הקטר (88,000 דונם), מעל 4000 ייננים וכ-55 מיליון גפנים. זה הרבה.

 

בטראבן טרארבך ובכלל בעמק המוזל, יש המון תיירים, אבל רובם ככולם גרמנים בני 60+. לא שמענו עברית בכלל בכל השבוע שלנו שם ואנגלית בקושי. באחד המקומות בהם בקרנו אפילו לא דברו אנגלית. נראה שביחד עם האינדיאניות הורדנו שם מאד את ממוצע הגילאים. הנחנו שתיירות פנים בלבד מעלה את הסיכוי לאוכל טוב יותר ואמנם, נתקלנו במעט מאד תפריטים באנגלית. שנינו לא דוברי גרמנית, אבל הצלחנו להתמצא בתפריטים עד מהרה.

כל ישובי האזור ערוכים ומאורגנים היטב לתיירים הפנים גרמניים וכמיטב המסורת הגרמנית, חושבים על הכל מראש. כשחצינו את הגשר לגדה השניה של המוזל, ברציף הראשי של טראבן, היו מוכנים דוכני אוכל מקורים, דוכני טעימות יין ובמה קטנה. אניה שעגנה בדיוק פרקה שלל תיירים שבאו לשתות יין מקומי, ביניהם גם חברי תזמורת עם כלי הנגינה שלהם. הם עלו על הבמה ועשו לנו קצת שרה'לה שרון. בכל אחד מהכפרים אליהם הגענו ושבהם היה פסטיבל יין ברחוב היתה להקה כזו שהסתובבה ועשתה שמייח. זו עונת הפסטיבלים, אבל נראה שלא חסרות להם סיבות לעשות ארועים במשך כל השנה. באחד מדוכני האוכל קנינו 3 נקניקיות בלחמניות וברעצל אחד (סה"כ 9.5€). בדוכן הסמוך היה טארט פלאמבה, אבל כבר היינו מלאים. היה טעים!

street music tt

הלהקה שנגנה ליד הנהר עברה אחר כך לרחוב שלנו ולעת ערב נגנה מתחת לחלוננו וחבריה לגמו יינות שונים בצבע לבן אצל שכנינו הייננים. מאוחר יותר תפסתי עם השכנים שיחה והבנתי שהתזמורתנים מגיעים לטראבן באופן קבוע לטעום יין ולנגן. הם כמעט ולא מכירים יין מישראל, אבל הדוד שמע על יקב רמת הגולן. טעמתי וקניתי ממנו כמה בקבוקים (6€ הבקבוק). רעייתו ספרה לי שמחלק מהיין היא מכינה ריבות וג'לי. ביניהם, ג'לי ריזלינג עם וניל וצ'ילי.

ברחובות כל היישובים באזור היין המובהק הזה מעטרות את קירות הבתים גפנים עם ענבים לבנים או סגולים וכלים חקלאיים ישנים וציוד להפקת יין משמשים פסלים סביבתיים. כך ראינו מחרשות, עגלות וקראשרים שהפכו לעציצים. מה שקורה בסורנטו האיטלקית עם לימונצ'לו קורה כאן עם יין. בכל חנות בגדים, נעליים, בית מרקחת, סקס ותשמישי קדושה יש ענבים או בקבוקי יין.

היין המופק באזור הוא בעיקר יין ריזלינג חמצמץ, או יין לבן אחר חצי יבש או מתוק, אבל כמעט ואין שם יינות אדומים. מזג האוויר המטאורולוגי פשוט לא מתאים להם. במקרה שכן, מספר על כך שלט מאיר עיניים – Rotwein!. ברוב מקומות האוכל תוכלו למצוא גם בירה, אבל בדרך כלל תהיה זו ה-Bitburger. בירה בהירה סבירה, טעימה מעט יותר ממים. חצי ליטר שלה עולה במקומות היקרים 4€ ובסופר 0.8€. מים, לעומת זאת, הם שותים רק מבקבוקים והם יקרים יותר מבירה. היה מקום אחד שבו הצלחנו לקבל מי ברז, אחרי שהמלצר הסביר לנו שזה לא מקובל, אבל שהוא יעקוף את הוראות הבוס ויגיש לנו.

   

אוכל!!

בטראבן שכרנו דירה ממוטבחת ואת רוב ארוחות הערב שלנו בשלנו לבד במטבחנו המאובזר להפליא. עשבי תבלין טריים מצאתי בכניסה למטבח של אחת ממסעדות השכנים וענבים קטפנו במרפסת שלנו. ערב אחד הכנתי רושטי. האינדיאנית הגדולה באה לעזור ולמדה איך הופכים לביבה ענקית במחבת. תגובתה: "מגניב! אני רוצה לטעום את זה!!".

ההשכמה בבוקר הראשון היתה ב-5:00: "בוקר טוב, אפשר לקום!!". האינדיאניות עדיין על שעון ישראל, שעה אחת קדימה. לארוחת הבוקר אוכלים קורנפלייקס עם פירות יער טריים שרכשנו ערב קודם בסופר. כמעט הכל כאן יותר זול מהארץ. אריזת 500 גרם של קורנפלייקס עולה 5 ₪! רק הירקות יקרים נורא ובמהלך הטיול התגעגענו אליהם מאד. ירקות, טחינה וחריף, אלו הדברים היחידים שהיו חסרים.

בכפר Lieser בקרנו בפסטיבל יין רחוב נחמד מאד. המון דוכנים לאורך הרחובות במרכז היישוב, הכל מאורגן בצורה נוחה ואסתטית, המחירים זהים בדוכנים הדומים, נקי ונעים. בעוברנו ליד דוכן הגולאש שבמחבת הענקית הודיעה הקטנה שהיא "חייבת את הבשר הזה!" (משפט שייזכר לדורות). לא התווכחנו. מנת גולאש חזיר בריזלינג (6.5€) הוגשה לנו בקערית מרק ומעליה מספר ענבים טריים. טעים!! הנזיד היה סמיך ומתקתק והוגש עם פרוסות לחם. האינדיאנית התעקשה לקבל דווקא את ה"נשיקה" ובאופן אינסטינקטיבי מתוכנן מראש הוציאה חלק מהלבן ובמקומו מלאה מעט מהגולאש, כמו שלמדו בתכנית מקגייוור שצריך לעשות. הסנדוויצ'ים באותו דוכן נראו מצויין, אבל התמלאנו (היא ואני) כבר מהסמיך הסמיך הזה.

כפעולת תגמול רכשה הצמחונית קערית עם פטריות שמפיניון מטוגנות עם בצל ברוטב תפוחי אדמה. עוד מנה מצויינת שהדגימה כמה פשוט לעשות אוכל טעים מחומרי גלם טריים וטובים. הפטריות היו כמעט פריכות מרוב טריות ואפילו האינדיאנית הגדולה טעמה ואהבה.

 

IMG_20150913_154002a

טוב, שיקרתי, לא הייתי מלא. בדוכן אחר בכפר הבא אכלתי פרוסה יפה של גב חזיר צלוי (Spiessbraten) בתוספת פירה מעורבב עם כרוב כבוש וחתיכות שפק (7.5€). מנה נהדרת עם פירה מבריק שנכנס אוטומטית לרשימת הדברים שאני צריך לנסות בבית.

ראינו אנשים מסתובבים עם כוסות יין ונוזל עכור בתוכן. כשירדנו לפשר העניין גילינו שמדובר ב- Super Guter Federweisser, שהוא יין בן יומיים, תירוש ענבים עם תסיסה קלה. גם בדוכנים הוא נמצא בכלי גדול עם ברז מזיגה בתחתיתו ולראשו פקק תסיסה לשחרור הגזים. כשראיתי בקבוקים כאלה בסופר הבנתי שהם אינם פקוקים מחשש שיתפוצצו. רק שרוול הסגירה מולבש לראשם, כדי שהפד"ח יוכל להשתחרר ללא הפרעה. את זה גיליתי אחרי שהשכבתי בתמימות בקבוק בסל הקניות שלנו. בכל האזור ראיתי את מיכלי התירוש האלה, גם במסעדות.

פסטיבלי יין בכל מקום, אבל לא ראיתי הרבה אנשים יוצאים עם קרטונים או בקבוקים בידיהם. נראה שמטרת הביקור העיקרית בארועים אלה היא חברתית. האווירה נעימה במיוחד והאוכל טוב.

 

אז”ש

 

(מנה דכאונית)                                                                 (הצילה את כבוד הארוחה)

רוב "מלכודות התיירים" הגישו אוכל מצוין, אבל היו גם נפילות. באחד הערבים ישבנו במסעדה מקומית בטראבן, שהיתה מקושטת חלקית באופן קיטשי, כמו שדני לימד שצריך להיות במסעדה גרמנית שמכבדת את עצמה. האוכל, למרבה הצער, היה לא משהו בכלל. המלצר, שהיה גם הבעלים, המארח והברמן הגיש לנו באנגלית שבורה מדליוני פילה חזיר שהיו עשויים מדי ועל כן יבשושיים, עם רוטב אבקתי ובתוספת קרוקטים שנראו כאילו יצאו מהשקית שבמקפיא וגם טעמם היה פריזרי. מרק הגולאש של האינדיאנית הקטנה היה מתובל מדי ומיימי מדי והמנה היחידה שהצילה את כבוד הארוחה היתה שפצלה עם גבינה ובצל מטוגן. הביטבורגר האנמית לא שפרה את מצב העניינים יותר מדי וכשחזרנו לדירתנו הרגשתי צורך בפיצוי. פרוסת באגט עם חרדל ונקניק בהחלט שפרה לי את מצב הרוח. הקטנה התנחמה בתפ"א קרים מערב אמש והצמחונית חסלה את התפ"ע עם בלסמי, ריזלינג, פטל וענבים שאפיתי לרגל הראש של השנה.

(שמחה רבה, שמחה רבה)

 

יהיה קפה ועוגה?

כבר בבוקר הראשון שלנו בעיירה קפצנו למאפיה הסמוכה וגילינו לחרדתנו שאולי בעוגות עתירות קרם הגרמנים מבינים, אבל בכל הקשור בבצקים הקרואסוניים הפשוטים יש להם עוד מה ללמוד משכניהם ממערב. משפחת הבורקס והקרואסון במאפיות גרמניה סובלת לא רק ממראה חיוור, אלא גם ממחסור משמעותי בחמאה, דבר שניכר למרבה הצער בטעמם הלא-עשיר. הם סתם בצק משעמם. לא נעים להגיד, אבל הקרואסון הטעים ביותר שאכלנו שהיה גם במרקם הנכון ועם כמות החמאה הנכונה היה זה שקניתי חם-חם בסופר, רגע אחרי שהדודה ממחלקת האפיה הוציאה מגש לוהט מהתנור.

cakes

מאוחר יותר אבחנה הצמחונית שבקונדיטוריות טובות יש אור צהוב. על כן, נצמדנו למקומות הצהובים ולמדנו להמנע מהמאפים החלושים ככל שיכולנו. במאפיה קנינו ג'בטות או באגט להכנת סנדוויצ'ים להמשך היום ואת הבקרים שלנו התחלנו בישיבה בבית קפה עם שלוש פרוסות עוגה ענקיות ממשפחת "עוגות דני". הבנות הלכו לוויטרינה לבחור ושעשעו את הדודות שהזהירו אותן מפני עוגות שהיו ספוגות ביין או ליקר. הוויטרינה המרשימה ביותר שכבשנו היתה בכפר הקטן Beilstein דווקא בבית קפה מקטגוריית מלכודות התיירים הקלאסיות, Café Klapperburg, של משפחת Götz.

flamkuchen

חוץ מעוגות נפלאות, אכלנו שם גם טארט פלאמבה, אותו Flamkuchen עליו כתב פה דני בעבר. מתוך הרשימה בחרתי את זה עם רוקט, גבינה, אגוזי מלך ודבש (7.90€). אכלנו אותו אגב קולות פיצוח רמים ליד כרם המשקיף על הנהר והיינו שמחים אך מרוצים.

flamkuchen2

 

סיידר בצורת שטרודל

apples

שמעתי לאחרונה את האמירה שהגרמנים אוהבים פירות, אבל בצורת נוזל. זה נאמר על שנאפס התפוחים ואגסים שהבאתי לטעימה. נפלא, אגב, תודה ששאלתם. דלק טילים איכותי שנוטה להמס כוסות נייר. ואמנם, עצי תפוח שונים ומשונים גדלים באזור הריין והמוזל. גדולים, קטנים, פחוסים, עגולים, ירוקים, אדומים, מתוקים וגם כאלה שאינם אכילים. דווקא הקטנים שנראו לי כמעט כמו דומים (שיזף מצוי) היו בעלי טעם נורא. המון תפוחים, אבל סיידר אין, רק שטרודל. לא נורא, לא קרה כלום.

פטריות

בטיולינו ביערות מצאנו המון פירות יער שאת חלקם זיהיתי ומחלקם נזהרנו, על אף שנראו מעניינים. לצערי לא מצאנו אוכמניות וגם הפטל שכן מצאנו היה חמוץ. גם מגוון הפטריות המרשים תסכל אותי מעט על כך שאינני מתמצא מספיק בענף המיקולוגיה. כי כמו שאומרים בענף, Mycologists have more fungi.

 

דאס שווארצע קעצל

האגדה מספרת שבעיירה Zell התנהל בשנת 1863 משא ומתן על מכירת יין ושלושת הסוחרים שרצו לקנות מבעל יקב את היין שלו במחיר נמוך יותר ממה שציפה גרמו לכך שהמו"מ נקלע למשבר. או-אז קפצה חתולתו השחורה של הדוד על חבית היין, חשפה צפורניה וייללה ככוכבת ריאליטי בעודה שומרת על הסחורה. הסוחרים שהאמינו באמונות טפלות ובסיפורים שיווקיים טובים ראו את זה וויתרו. מאז כל יין שיוצא מהישוב הזה מעוטר בסמל חתולה שחורה על חבית יין. בעצם, גם כל מוצר אחר שנמכר במקום עונד חתולים שחורים. סיפור יפה מוכר טוב.

zellcat

(In wine there is truth, or just a good PR story)

 

Alte Zunftcheune

משפחת Niedersberg היא משפחה של קצבים שבשנת 1995 פתחה את המסעדה במרתף היקב שבבעלותה. המרתף, ששימש יקב ומזקקה לפני 150 שנה, נמצא מתחת לאדמה ובנוי מחדרים שונים. מעולם לא הייתי במסעדה כזו, היא נראית כמו מרתפי הוגוורטס. זו היתה חוויה מיוחדת במינה לאכול שם. במהלך הארוחה יצאתי לטייל בין החדרים כדי לספוג קצת היסטוריה. בנוסף לתחביב הקולינרי שהפך לעבודה, בכל פינה במסעדה מוצג התחביב הנוסף של המשפחה, איסוף כמויות לא הגיוניות של חפצי עתיקות.

המלצר החביב הושיב אותנו בשולחן שליד הבאר העתיקה ולרגלינו זרמו מים מצינור קטן שבקיר. השעה היתה 18:00 והמסעדה היתה מלאה לגמרי. בכל ערב מלא שם, זכרו להזמין מקום מראש!

מרק תפוחי האדמה (4.60€) הוגש עם קצפת וקרוטונים והיה טעים מאד.

 

כשראיתי בתפריט את המילה Griebenschmalz התרגשתי לרגע. גריווען?? כמו של סבתא? אני חייב לנסות! זה היה נפלא. שומן עם בצל מטוגן על פרוסת לחם (4.5€) הוא תענוג שקשה מאד להסביר כמה טוב הוא למי שלא טעם כזה מעולם. חצי ליטר של ביטבורגר עם זה היתה מאד במקום, ביחוד לאור מחירי המים במדינה.

 

האינדיאנית הגדולה הזמינה את המנה המפורסמת של כיכר קממבר מצופה פירורי לחם ומטוגנת בתוספת רוטב חמוציות והצליחה לאכול קצת פחות מחצי ממנה. (7.50€)

הקטנה קבלה שניצל בקר עם צ'יפס (6.5€). השניצל היה מצוין ודווקא הצ'יפס היו החלק הפחות מוצלח של הארוחה. כיוון שהיתה זו מנת ילדים, היא קבלה אתה גם סוכריה על מקל, למורת רוחה של אחותה.

 

והצמחונית, על אף נטיות הטבעונות שלה, הזמינה תפ”א אפוי עם תרד וגבינה (8.8€). בלתי אפשרי להיות טבעוני בגרמניה אם אתה לא מבשל לעצמך. המנה היתה טעימה מאד והגיעה להפתעתנו עם הרבה ירקות טריים. אם לשפוט לפי המחירים בסופר, יתכן שזה משדר יוקרה.

 

המנה הטעימה ביותר בארוחה היתה כמובן שלי. צוואר חזיר ממולא עם בצל מטוגן ותפ”א מטוגנים (13.8€) היתה מנה מדוייקת ועשויה לעילא.

 

resto

פרט למסעדה מתחזקים הבעלים הנחמדים גם דירות נופש להשכרה, ביניהן זו שלנו. היא מומלצת בחום! שימו לב, גם במסעדה וגם בדירה אין אפשרות לשלם באשראי.

 

ארוחת פרידה

 IMG_20150919_104846a  IMG_20150919_105348a

עם כל הכבוד לבישול שלי, ביום האחרון שלנו בגרמניה הרגשתי שחווינו קצת פחות מדי אוכל מקומי. לשמחתנו מה רבה, בכפר הסמוך אלינו, Wolf, נערך פסטיבל יין מקומי. הרחוב הראשי נסגר, הדוכנים הוקמו, המנגלים הודלקו וכולם באו, על אף הגשם האקראי.

הקטנה ואני פצחנו בשפצלה עם ראגו איילה מופלא עם פטריות וריבת חמוציות (9€). הגישה לנו אותו הבחורה מהשבוע שעבר בדוכן הגולאש. היה לראגו הזה ריח חזק מאד של יין, איזה כיף! מכיוון שכך, קפצתי לדוכן הסמוך להביא כוס של Weissburgunder, ששכנתנו בטראבן לימדה אותי שהוא מקבילו הגרמני של ה-Pinot Blanc.

IMG_1457a

הצמחונית וצמחוניתנו אכלו את אותן שפצלה עם רוטב פטריות מעולה (6€). לשפצלה היה טעם חזק ונעים של מוסקט.

 

לביבות תפ"א (Reibekuchen) עם רסק תפוחים (2.5€ +0.5€ לרסק) היו נהדרות ושונות מכל לביבה שאכלנו עד כה. היה להן מרקם חלק ורך מבפנים ופריך מבחוץ. השילוב עם רסק תפוחים גאוני. דני ספר לי שהן מוגשות גם עם שמנת חמוצה.

 

(Spiessbraten)

לשווארמה של הגרמנים קוראים Spiessbraten, על שם השיפוד שמחזיק אותה. לבשר שמניחים על רשת ומסובבים מעל מדורת בולי עץ קוראים Schwenkbraten, על שם ה”נדנדה”. הראשון משך את עיני ואפי יותר מהשני וכך כסחתי לחמניה עם שתי פרוסות בשר עסיסי, חרדל וקטשופ קארי שלא שייך, אבל שמתי. (4€)

 

 

 

 

 

(Schwenkbraten)

 

קנחנו עם עוגות לצלילי התזמורת המקומית והורנו לנווטנו להחזיר אותנו לפרקנפורט. בשדה התעופה סגרנו סך של 1117 ק”מ שלא עלו כל כך הרבה. מחיר ליטר דיזל עלה לנו 1.089€. שעת חניה, אגב, עולה קצת פחות מיורו אחד, שערוריה! הנסיעות המרובות לא היו קלות לאינדיאניות וברובן הן בדקו את הסבלנות שלנו. בחור שחזר לאחרונה עם המשפחה משבוע באירופה סיכם את החוויה שלו: "היה לנו מזג אוויר מחורבן ויש לנו ילדים מחורבנים". הצמחונית אמרה על זה: "לא היה לנו מבאס, מזג האוויר היה הפכפך, הילדות גם היו הפכפכות וסה"כ היה כיף". 

IMG_20150914_151446a

 

התסמיך (אסוציאציה) הפרנקפורטי שלי

יאיר ניצני, באחד מגלגוליו בתור האשם תמיד, נשאל על ידי דורי בן זאב במה הוא עוסק. הוא משיב שב-5 השנים האחרונות הוא מייבא עובש מפרנקפורט, אבל שזה לא כל כך הולך לו, כי אין בארץ אנשים שרוצים לקנות עובש מיובא מפרנקפורט. אז הוא מוכר בחזרה את העובש לפרנקפורט. הם טוענים שם שיש להם איזה פראייר אחד במידל איסט שקונה מהם את העובש במחיר מופקע.

 

 

מקומות נחמדים ששווים ביקור

http://www.rhein-mosel-dreieck.de/en/wandern/ehrbachklamm.aspx – שמורת טבע מיוערת.

http://www.hochwildschutzpark.de/ – גן חיות גדול. היינו בו לגמרי לבד בגין גשם. ראינו והאכלנו הרבה חיות רטובות. חוויה מיוחדת.

http://burg-eltz.de/en/ – טירה יפהפיה.

http://sesselbahn-boppard.de/ – רכבל מעל העיר שמשקיף על ה”עיקול הכי עיקולי של הריין”. מומלץ לעלות ברכבל ולרדת ברגל.

http://www.klotti.de/en/ – לונה פארק שרובו בהפעלה עצמית. בישראל זה לא היה עובד…

 

* חלק מהתמונות צולמו ע”י האינדיאניות כחלק מבולמוס צילום שאחז אותן

** תודה למיכל בן ארי מנור מ”רואה עולם”, שכתבה על הטיול שלה בעמק המוזל, בזכותה הגענו לדירה בטראבן

פורסם בקטגוריה ביקורת אירוע, ביקורת בירה, ביקורת יין, ביקורת מסעדה, בירה במחיר שפוי, בשר ציד, גבינות, גרמניה, חזיר, יין, יקבים, נקניקיות, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות בנושא שבוע בעמק המוזל, גרמניה

  1. מאת דני‏:

    לא פשוט למצוא בירה באמת טעימה בצפון ובמערב גרמניה. פה ושם יש מבשלות קטנות טובות, אבל צריך למצוא אותן. גם אני לא הצלחתי להבין את תוספת הירקות הטריים למנות במסעדות רבות מסוג זה. אני חושב שזה קשור יותר לתודעת בריאות.
    לסיכום, אפשר לבלות בגרמניה את כל החיים בפסטיבלי רחוב ולאכול נהדר.

  2. מאת Eyal‏:

    איזו סקירה נפלאה! תודה!
    שמחתי ללמוד על עוד מנהג קולינרי או שניים (וזאת למרות שבמצטבר ביליתי די הרבה שנים בסביבה נשואת המאמר…:-) )

  3. מאת עודד‏:

    אפרופו תודעת בריאות, התפתח היום דיון "איך לעזאזל הגמנים נשארים רזים/בריאים עם כל האוכל הזה שלהם?". הטענה המשכנעת ביותר אחרי גנטיקה היתה, שבניגוד לישראלים או אמריקאים, הם אוכלים במידה.

  4. מאת יובל‏:

    כרגיל, עושה חשק אדיר לצאת ולטייל… הכל באמת נראה חלומי, נקי וטעים. כל הכרמים עושים לי חשק עז לכוס יין לבן, למרות שאני אוהב יותר אדום. כל תמונות החזירונים עושות לי חשק ללכת וללמוד ריתוך ומסגרות, וגם לצלות איזה חזיר על האש…

  5. מאת מאיה‏:

    וגם נראה שהם פשוט עושים ספורט (אולי זה במקום ארוחות משפחתיות בשישי-שבת…).
    כשהיינו באוסטריה ראינו לא מעט פעמים אנשים מבוגרים או משפחות עם ילדים קטנים שעולים בהר כאילו זה כלום. עם בגדי שבת (ראשון). וגם במזג אוויר קר ומושלג עולים בהר עם אופניים.

  6. מאת מיכל מנור‏:

    איזה כייף להיזכר….
    גיליתי היום במקרה את התגובה שלך אצלי בבלוג ומיד נכנסתי לקרוא את הסיפור.

    הייתה לכם חפשה מאד טעימה במוזל ובאמת הכי כייף זה לא לשמוע עברית במשך שבוע שלם.

    שמחה לשמוע שגם אתם נהניתם בדירות ובמסעדה של משפחת Niedersberg.

השאר תגובה