תמונות טבעוניות

אחרי כל כך הרבה המלצות, מחמאות וסופרלטיבים אמרנו גומר לטעום את המנות בתפריט הטבעוני של מאיר אדוני ואסף שטרן במסעדת מזללה, רגע לפני שהוא נכחד (התפריט, לא השף). הצלחנו להזמין שלושה מקומות על הבר בערב הלפני אחרון של התפריט, האוסטרלי, הצמחונית ואני, שאין לי כינוי. זוהי הפעם הראשונה שלנו במקום, פרט לכמעט ארוחה שלי עם דני שהפכה בעורמה לארוחה בכתית. כדי לשים את הדברים על הבר כבר בהתחלה, דעו לכם שאין מה להשוות בין כתית למזללה. על אף הבר והכניסה המשותפים, החוויה שונה לגמרי בכל מובן. מזללה היא מסעדה גדולה למדי, מוארת מאד, רועשת משִמחת האוכל והרבה פחות מאופקת ומעונבת מכתית. בכתית היצרים משתוללים, אבל רק בצלחת ובפה.

מנסיוני הדל במסעדות שוות, שמזללה היא ללא ספק אחת מהן, אחת הטקטיקות למניעת מפחי נפש, היא להתעלם לגמרי מהמחירים, מתוך ידיעה שהולך להיות לך טעים ונעים ושזה יעלה לא מעט. שיתפתי מראש את שותפיי לארוחה במחשבה הנ"ל. התפריט הטבעוני, כמו גם התפריט הרגיל מעניין מאד והייתי שמח לטעום כל אחת מהמנות בשניהם. את חלק מהמנות שבתפריט הרגיל זיהינו מטובענות בזה הטבעוני, משימה לא פשוטה לטבח האמיץ.

חשבנו להזמין את שלושת המנות הראשונות בתפריט הטבעוני, אבל זו עם האצות ואטריות השעועית נעדרה באותו ערב. כיוון שכך, ניצלנו האוסטרלי ואני את הפירצה והחלטנו ללכת על אחת הראשונות מהתפריט הרגיל והזמנו את הקרואסון עם מח העגל (87 ₪).

(ריח הנצחון – קרואסון)

בנקודה זו יש לציין שהאוסטרלי בעל מודעוּת מאד מפותחת לסביבה, לעולם וליצורים החיים בו. בכל מקום הוא מקפיד לשאול מאיפה הגיעו הבשר, הביצים, הקפה, או הגבינות, כדי לתמוך כמה שיותר במי שכן בסדר עם היקום. זו רמה גבוהה מאד של נחמדות שאפשר רק ללמוד ממנה ואני משתדל לעשות כן. לפני הארוחה הוא גילה שמזללה נכנסת לקטגוריה של מי שכן בסדר ולכן לא חשבנו פעמיים אם להזמין גם בשר או לא. בחזרה לקרואסון "בולונג'רי", איזו מנה נהדרת! הבצק מושלם והמילוי מושלם ("מוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפו"א ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה", כך התפריט). את הביצה בקשנו להשמיט, אחרי שאישר לנו הברמן שהביצים אינן ביצי חופש. הערה אחת יש לי על הקרואסון, לא היה בו מספיק מילוי לטעמי. בצלחת, ליד העיקר, היו מלפפונים שלא הבנתי מה תפקידם בכח והאוסטרלי דיווח על מרבצי מלח מוגזמים שנתגלו עליהם. הזיתים הסגולים בקערית נראו מתאימים מאד להשלמת הטעמים, אבל היו בלתי אכילים מרוב מליחות. זה משהו שלא היה קורה בכתית, אבל שוב, אין שום מקום להשוואה.

(יפה)

סלט שורשים (77 ₪, בתפריט: "סלקים צבעוניים ולפתות צלויים בבצק מלח וגפת יין קרם סלק ומסטיקה קרמבל לתת, לדר קריספי של פטל אדום, אבק שוש ועשבים חרדליים"), היה מרהיב ביופיו, אבל לגמרי לא ריגש אותי בטעמו. התותים השלמים היו יבשושיים וקצת מנותקים מהשאר. הצלחנו לזהות טעמים רבים במנה והמשחק במרקמים והטכניקות היה מעניין, אבל זהו. בלי להעליב, לא הייתי מזמין אותו שוב.

(המגדל המושלם)

מקסיקו (81 ₪, בתפריט: "נקטרינות צלויות, סלסת עגבניות מעושנות פלפלים צבעוניים צלויים קרם אבוקדו, בצל ירוק, כוסברה בוטנים, טורטיות קריספיות ויניגרט סילאן וצ'ילי איולי צ'ילי מעושן") לעומת זה, היתה מנה קסומה ומכושפת. הייתי אוכל עוד שתיים כאלה. מגדל מרשים של גואקמולה מפורק, עם טורטיות מטוגנות בלי טיפת עודף שמן וטריות באופן שכמעט גרם לי לבכות. הכוסברה במקום, הנקטרינות במקום, הבוטנים במקום והשוס הגדול – צ'יפוטלה בתחתית המגדל. אני משוגע על צ'יפוטלה. היינו תמימי דעים לגבי המנה הזו. תהִיָה אחת היתה לאוסטרלי לגבי האבוקדו, האם זה בכוונה שחלקם קשים וחלקם רכים? את הקרקעית של המנה האצטקית הזו ניגבנו עם לחם המחמצת (24 ₪, לחם השיפון המסקרן אזל) הטעים שנגמר מהר מדי ובלי מילוי חוזר. שוב נזכרתי במשפט של רוגוב בנדון וכפעולת תגמול אפיתי בבית לחם דומה.

את היין ששתינו בארוחה הבאנו מהבית לאחר תיאום עם המארחת. חוקי המקום קובעים שאין להביא יין שנמצא בתפריט ודמי החליצה עולים 45 ₪. זה היה Blanc De Noir 2014 של יקב אמפורה, יין עם סיפור מעניין, אבל טעם די רגיל של סמוק.

הצמחונית נהנתה מאד ממנת קובה סולת (79 ₪, בתפריט: "במילוי כרישה, שקדים ירוקים משמש אוזבקי, מרק חמוסטה של סלרי, קישוא בלאדי, תרד, גרגרי חומוס לימונים כבושים"). אני חשבתי שהמרק טעים, אבל שהקובות סובלות משתי בעיות, שאחת מהן תמוהה מאד בעיני. מילא מתיקות היתר בבצק הרך והמוצלח שלהן (בסרטון באתר המסעדה מסביר מאיר אדוני שהוא מכיל סולת, קמח, ג'ריש, מים, שמן, מלח וסוכר), אבל היה בהן יחס לא נכון בין כמות המילוי לכמות הבצק. אחת מסגולותיה של קובה טובה היא מעטפת דקה של בצק, וכאן בקושי הצלחנו להרגיש בטעמו של המילוי מפאת כל הבצק הזה. פספוס רציני מאד למי שהכין אותן, שלבטח יש לו הרבה יותר נסיון ממני בקובות. אורית, מי שלימדה אותי להכין קובות סולת הסבירה היטב איך אחרי שהכדור ממולא עוברים על היקפו וצובטים את שאריות הבצק ומאז אני מקפיד על כך.

שלוש לחמניות באן אדמת אסיה (79 ₪, בתפריט: "דלורית צלוייה בחלב קוקוס, דבש תמרים, חומץ אורז, ממרח בוטנים וקארי, חמוצים אסייתיים דפי אורז מרושתים") היו מנה כמעט מושלמת. המילוי היה נפלא וריחני ונספג היטב בלחמניות המאודות הרכות, ההגשה היתה יפה בשקיות נייר דמוי-עתון-בצרפתית על גבי מתקן פלאפלים, אבל גם כאן, לעניות דעתי, פחות מדי מילוי. עוד כף אחת בכל לחמניה וזה היה בול.

בשלב זה של הארוחה הפטירה הצמחונית "זהו, אני לא יכולה יותר" ותגובת הגברים היתה הנפת היד מול פניה בסבוב וחזרה על המשפט בסגנון אובי וואן קנובי "כן, את לא יכולה יותר… These are not the droids you are looking for".

על אף הצהרותיה, עם קינוחים אין לה בעיה, לצמחונית. היא אהבה מאד את המרק האקזוטי (47 ₪, בתפריט: "הדרים, פסיפלורה, חלב קוקוס פירות העונה, טפיוקה, סורבה מנגו, טוויל אננס") ויצאה מגדרה מקסטת שוקולד מריר (47 ₪, בתפריט: " אבק חמאת בוטנים, סורבה קוקוס, בננות בקרמל, שקדים מסוכרים"), שהיתה מנה משובחת לכל הדעות. השוקולד היה מרוכז ומפתיע בטעמו הטוב ורק אבק חמאת הבוטנים היה מיותר לדידנו.

(חומר טוב)

 

שתי הערות אחרונות: למים שקבלנו במהלך הארוחה היה טעם לוואי נורא, אם כי פחות מזעזע מאלו שיש בשוק מחנה יהודה. בעיה בטעם מי הברז אפשר לפתור בקלות עם מסנן פשוט. בנוסף, מנות שמחירן 79 ₪ תהיינה מכובדות יותר אם מחירן יהיה 80 ₪, זה לא הולם את המקום.

לסיכום, התפריט הטבעוני מרתק ומוכיח כמה יצירתיים ומיומנים האנשים שמאחוריו. לא הייתי נסחף לתיאורי המנות הציוריים שהסתובבו במרשתת בחודשיים האחרונים, אלו מתאימים יותר למה שקורה מעבר לקיר, בצד של כתית. התפריט מיוחד, המנות מותקנות ברמה גבוהה מאד ברוב המקרים, אבל הוא לא חף מטעויות. על כל פנים, כל הכבוד על ההשקעה בתפריט שכזה ובזמן שהוקצה להגשתו. נשמח אם חלק מהמנות תמצאנה את מקומן בתפריט הרגיל של מזללה. אני חושב שכל מסעדה שמכבדת את עצמה צריכה לדאוג לקטגוריה טבעונית בתפריט שלה, ושתכיל הרבה יותר מכמה תוספות שליד הסטייק שהוסבו למנה לשם הכסת”ח. כבר די ברור שזו לא אופנה חולפת, יותר ויותר אנשים דואגים להיות נחמדים יותר לעולם בו הם חיים ומוותרים על מעט מהציניות שכל כך קל להתרגל אליה. נכון שאם אתה אוכל המבורגר אתה לא בהכרח רוצה לפגוש את הפרה, אבל אם אתה יכול לדאוג שהיא תסבול פחות, אתה בכיוון הנכון ללהיות בסדר.

 

מזללה

נחלת בנימין 57, תל אביב

 

לקריאה נוספת:

ביקורו של דני במזללה לפני שנתיים בדיוק