מה אוכלים בפסחא?

מאת עודד ~ 11 במרץ, 2015. בקטגוריית: בצק, דגים, היסטוריה, עוף, פירות, צ'ילה.

בזמן שהיהודים בחרו להשתעל באביב מאבק של מצות, הלכו הנוצרים על שוקולד וכתף טלה. לקראת חג הפסחא מתמלאות החנויות ברחבי העולם הנוצרי בארנבי שוקולד, אשר כידוע מטילים ביצים צבעוניות. תהיתי לעצמי, האם זה יפה לבשל ארנב בשוקולד ביציו? לא ממש, מה גם שחומר הגלם העיקרי לא מאד נפוץ במחוזותינו הדלים. רגע, אבל מה על טלה בשוקולד? ממ… זה נשמע טוב, אבל נבדוק את הנושא בפעם אחרת. דני הציע לי להרחיק לאי הפסחא, אותו אי דרום-פסיפי מבודד המעוטר פסלי אבן מרשימים, שעד היום מנסים להבין איך ניידו אותם ברחבי האי, ולבדוק מה מתרחש והתרחש שם קולינרית.

Ahu-Tongariki-2013

(מקור התמונה: ויקיפדיה)

אז מה אוכלים בפסחא?

במסעדות שבאי אפשר למצוא כיום כמעט כל סוג אוכל ובעיקר כזה המושפע מהמטבח הצ'יליאני ממזרח ומהאסייתי ממערב. אבל מה שעניין אותי היה דווקא האוכל המקומי המסורתי וההסטוריה של האוכל במקום.

חוקרים של האי מעריכים כי עד שיושב האי לראשונה בסביבות שנת 400 לספירה ובמעט השנים שאחרי כן עדיין גדל בו יער סובטרופי עם עצים גדולים, שיחים ושרכים. מין נפוץ של עצים היו דקלים שפירותיהם דמו לאגוזים ושמהשרף שלהם הכינו סירופ מתוק, יין וסוכר. כשהחקלאות עוד היתה אפשרית, לפני בירוא היער, הצליחו לגדל שם קנה סוכר, בננות, פלנטיין, עץ תות הנייר וירקות שורש כגון בטטה, יאם וטארו.

מאחר ומדובר באי, המאכלים המתבקשים הם דגים, פירות ים וסרטנים למיניהם. ברם, כשמומחים בדקו את שרידי העצמות באי הם גילו להפתעתם שיצורי הים דווקא לא היו המזון העיקרי של המתיישבים הפולינזים (Rapa Nui, שמם). משהלכו העצים והתמעטו באי פחתו גם מסעות הדייג ובמקום דגים ודולפינים עברו הפסחאים לאכול יותר עופות ימיים ועופות יבשה, שחשבו לעצמם שהם הסתדרו אבולוציונית באי מבודד ללא טורפים (את זה אפשר לקרוא בקול של מוטי קירשנבאום). חולדות שהגיעו ביחד עם המתיישבים נכנסו גם הן אל התפריט וכיכבו לא מעט בתבשילי הבשר. חיות בית שקל היה להביא לאי בימי קדם היו תרנגולות, כך שגם ביצים ובשר עוף לא זרים היו למקומיים.

Ahu-Akivi-1

(מקור התמונה: ויקיפדיה)

 

האבנים הלוהטות

בספרו "מאנטארקטיקה עד פפואה" מספר דידי מנוסי על ביקורו באי הפסחא. באחד הלילות טייל על החוף שהיה מואר במדורות רבות. בלילות יפים, הוא מסביר, יוצאים בני המקום לאכול ארוחת ערב בחוץ. כמה דגים או סרטנים נשלפים מהים, מבושלים ובתוספת דייסת בטטות נאכלים טריים טריים. שני מאכלים שאופיינים לארוחה על החוף הם Umu Ta’o ו- Tunu Ahi ששיטות ההכנה שלהם דומות אך שונות.

Umu

           (מקור התמונה: ויקיפדיה)

Umu Ta’o הוא מאפה בסגנון ה-Curanto הצ'יליאני, שהוא פרוייקט קולינרי בפני עצמו. בדומה לאפיית מטפונה, חופרים בור גדול באדמה, מניחים בו אבנים לוהטות מהמדורה (במטפונה מניחים גחלים לוהטות), מכסים אותן בעלי פלנטיין או בננה ועליהם מניחים בשכבות פירות ים, דגים, עוף וירקות שורש, מכסים שוב בעלים ושוב באבנים לוהטות ומכסים באדמה. אחרי כשעה של אפיה הכל בפנים רך וטעים להחריד ומספק ארוחה גדולה למספר רב של סועדים.

אבנים לוהטות משמשות כמו שהן ככלי צליה לפילטים טריים של דג במאכל המכונה Tunu Ahi, גימיק קולינרי משעשע שהופיע גם בכמה מסעדות בארץ לפני כמה שנים, בדרך כלל עם חלוקי נחל.

אחת ההשפעות הדרום אמריקאיות נכרת במאכל הידוע אמפנדס, שבאי הפסחא נאכל במילוי דג טונה. וקראתי גם על עוגת הפלנטיין/בננה ודלעת שאופיינית גם בטהיטי, ה- Po’e, שאני בהחלט מתכוון לנסות בהזדמנות. גם אותה אופים בתנור האדמה עם האבנים כשהיא עטופה בעלי בננה והיא יכולה להיות מתוקה או לא (יש 15 סוגים של בננה באי).

מעניין שבניגוד לפינים לא גילו הפסחאים את אפקט הסאונה שנוצר ממזיגת מים על אבנים לוהטות. ובניגוד לברזילאים לא יצרו רום מקנה הסוכר שלהם.

 

אחים לא אוכלים

אחת הסברות לגבי ההסטוריה המסתורית של האי גורסת שכאשר עברה אוכלוסיית האי את הכמות שיכולה היתה האקולוגיה שלו לשאת במקביל למחסור במקורות מזון, החלו מלחמות שהובילו לקניבליזם. במאמרו "Easter’s End" במגזין Discover מאוגוסט 1995, מספר ג'ארד דאימונד שעד היום (ב-1995) השפה המקומית באי רוויה בפניני לשון הקשורות בקניבלזים. נראה שהדבר הפוגע ביותר שאפשר לומר למישהו הוא "הבשר של אמאש'ך עדיין תקוע לי בין השיניים!". עם זאת, מסורת קולינרית יפה זו לא נשתמרה ואין כיום אף מסעדה קניבלית ברחבי אי הפסחא.

 

לקריאה נוספת:

Easter’s End בעברית באתר סנונית.

התאוריות השונות לגבי אופן הנעת הפסלים באי.

 

3 תגובות על מה אוכלים בפסחא?

  1. דני

    ההמנעות מתפריט משופע בדגים ופירות ים זועק להסבר תרבותי כלשהו. מעניין ומוזר.

  2. עודד

    לא הסברתי את עצמי נכון, הם אכלו המון דגים ופירות ים, אבל מאחר ואין שונית מסביב לאי, הדיג הצריך יציאה לים בסירות. כשתושבי האי חיסלו את היער הם חיסלו גם את מקור העץ שלהם לסירות. וכך הלך הדיג והתמעט.
    עוד מי שתרמו לחיסול עצי הדקל היו החולדות שהביאו המתיישבים לאי בלי כוונה.

    כל ההסטוריה של המקום לוטה בערפל ועדיין ניטשים ויכוחים והסברים לגבי מה קרה מתי ולמה. מה שהכי מרתק לטעמי הוא שאת הכתב שמצאו במקום (rongorongo) עד היום לא הצליחו לפענח – http://en.wikipedia.org/wiki/Rongorongo

  3. עודד

    אפיתי Po’e. יצא לא רע. ספק אם אאפה זאת שוב.

הוספת תגובה