אני נכחד, השיעול הזה גומר אותי. בהתקף האחרון הייתי בטוח שהגרון יעוף מהמקום שלו. מה האינטרס האבולוציוני של הגוף להשתעל ככה כשאין שום דבר תקוע בקנה? בשביל מה זה טוב? והשיעול הזה כל כך חזק שאני לא מצליח להרדם. אחר כך אני עייף כל היום מרוב שיעולים. ומה לא ניסיתי? עברתי על כל תרופות הסבתא שיכלתי למצוא, כל תרופות הסבתות הבדואיות, עצות בדוקות של נסים קריספיל, כלום לא עוזר, הצמחונית לא מפסיקה להשתעל!
טוב, לא באמת ניסיתי הכל, יש הרבה מאד עצות ופתרונים. על כל פנים, כמו שזה נראה הצמחונית תמשיך להשתעל בכל חורף כל החורף ואני אמשיך לקטר.
ומהו הלקח? תרופות סבתא, כמו סיפורי סבתא, יש הרבה והן מעניינות לפעמים, משעשעות לעתים, אבל לא אמינות. ובמרוקאית: טרֶק לָאלָה (תודה לרוביק רוזנטל).
ולהלן חלק מהדברים שמציע הטבע כשהגוף שלך משתעל את עצמו לדעת:
(לואיזה)
בספרה "צמחי-מרפא" משנת 1981, ממליצה פנינה טל להתרכז בצמחים המכילים ויטמין C ובכאלו המכילים שמן אתרי, במיוחד תבליני העלים ממשפחת השפתניים. היא מציעה לשתות מיץ לימון בתוספת דבש, ללגום חומץ תפוחים להנאת הכל, למצוץ סוכריות שמן אקליפטוס, לחלוט עלי לואיזה לתה, לשתות סירופ של מי בצל עם דבש (הצעה שחוזרת על עצמה במקומות רבים) ולייבש ולרסק כל מיני שורשים שקשה למצוא בגינה או בסופר.
(תימין/קורנית)
במאמרו משנת 1983 "הרפואה המסורתית בין שבטי הבדואים בנגב", מציין פרופסור עארף אבו רביעה על שתי תרופות בדואיות לשיעול: חליטת תימין ותה קינמון.
(מרווה משולשת)
דרורה חבקין, בספרה "על תבלינים וצמחי מרפא" משנת 1995, מציעה לתקוף את השיעול באמצעות סירופים מטיון דביק, מרוביום, תימין, צתרה וחליטות ממרווה רפואית וכלמינתה.
דבורה ליבוביץ', בספרה "תרופות סבתא" משנת 2004, מציעה עיסוי דבש ואלכוהול לחזה (נשמע נעים, גם למי שעושה את העיסוי) ולפזר על הגרביים פפריקה חריפה (שככה יהיה לי טוב!). משקה זרעי פשתן (כפית זרעים מורתחת ב-3 כוסות מים לרבע שעה) נשמע לי לא מזיק לנסות ודי מקורי. הצמחונית שתתה בכח חצי כוס ואמרה, אגב שיעול, שזה מגעיל. סירופ פירות יבשים (שזיפים, משמשים, תאנים) אפילו נשמע לי טעים במיוחד ומתאים לט"ו בשבט. סירופ דבש וחמאה (עם חצי כוס אלכוהול) לא ראיתי בשום מקום אחר ויש לי הרגשה שזה חייב במס קניה על ייצור משקאות משכרים. עוד מיוחדים הם סירופ קינמון וג'ינג'ר ותה לענה ואקליפטוס. בהצלחה עם זה!
(ג’ינג’ר, חברה יקרה)
באנציקלופדיה המופלאה של נסים קריספיל "ילקוט הצמחים" שיצאה לראשונה בשנות ה-80 ונדפסה שוב ב-2009, קצת קשה לחפש צמחים ו"תרופות" לפי סימפטום. ועם כמה שזה מרתק, די מעייף לעבור עליה ערך-ערך. בחייך, נסים, פרסם איזה מפתח, אפילו באנציקלופדיה תרבות היה כזה. בינתיים מצאתי את הקישור הזה באתר שלו וממנו הגעתי אל חלק מהמלצות הדוקטור: חליטת אזוב מצוי (זעתר), חליטת זוטה לבנה, שמן זית מעורבב עם דבש, מרתח שורש חטמית זיפנית, החומר הרירי שמצוי בחלמית המצויה (חובזה), חליטת עלי חרחבינה (מגרשת גם מלנכוליה), מרתח עלי כרוב שחור, תה זרעי כרויה (קימל, שטובים גם נגד גניבות), חליטת כתלה חריפה, לוף ארצישראלי (זהירות, רעיל!), שורש טרי כתוש של לופית מצויה, שרף לטם שעיר (טוב גם נגד נשירת שיער), חליטת מליסה ועוד ועוד, אבל כאן כבר התעייפתי.
(זוטה לבנה) (אזוב מצוי/זעתר)
לאחרונה למדתי לאהוב את טעמו של מרק מיסו. לפני כשנה הייתי בהרצאה של גליה דור על קולינריה ביפן. היא ספרה שהיפנים מאמינים שמרק מיסו (סויה מותססת) המורכב מציר דגים, מחית מיסו, טופו ובצל ירוק הוא אחד הדברים הכי בריאים לאדם, אפילו כטיפול נגד שיעול וקרינה רדיואקטיבית. את המרק הזה שותים ביפן כארוחת בוקר. עוד דברים שהאנשים האלה אוכלים לארוחת בוקר הם חביתה, חמוצים, דג בגריל, תה ירוק ואצות, אז קחו את זה כחלק מהשיקולים.
(ממרח מיסו ובצל ירוק, רגע לפני המים של המרק)
טוב, נו, לפחות חלק מההצעות טעימות. הרבה בריאות!
מה עם סירופ שמוכרים בבית המרקחת? בפעם האחרונה שהיה לי שיעול התייעצתי עם הרוקחת בבית המרקחת החביב עלי והיא מכרה לי סירופ פירות יער, שלא רק שעשה עבודה טובה, אלא גם היה טעים.
אנחנו, המשפחה שלנו, אוהבים את חיק הטבע, לא משתגעים על תרופות.
ניסית לבשל אתו?
גם אני אוהב את הטבע, אבל כמו שלמדתי על בשרי, לפעמים הטבע לא יודע על מה הוא מדבר, והרוקחים כן.
לפני שנה יצא הספר "צמח ומרפא – צמחי מרפא לפי איברי גוף" של נסים קריספיל ויוסי ג'יברי:
http://www.megama.net/project/plants-and-healing/