הצוללת, חלק 2

מאת דני עוזיאל ~ 11 בספטמבר, 2014. בקטגוריית: גרמניה, היסטוריה.

IMG_8604

מרחב האכילה המצומצם במגורי המלחים

בחלק הקודם של פוסט הצוללת עסקנו בעיקר בנושא אספקת המזון של הצוללות הגרמניות, אחסון המזון, הכנתו ומרחבי האכילה. בחלק זה נבחן את התפריט, נבדוק איך התמודדו עם הפלגות ארוכות במיוחד ונענה על השאלה הקריטית, מדוע שאלת התזונה בצוללות הגרמניות מעניינת מישהו?

חילופי המשמרות בצוללות תואמו בד"כ עם מועד הארוחות. כך יכלו אנשי המשמרת הנכנסת להגיע למשמרתם עם קיבה מלאה, ואנשי המשמרת היוצאת יכלו לאכול מיד עם סיומה. בצי הצוללות לא היתה רשימת מנות סטנדרטית והרכב המנות היה תלוי באספקה וביכולתו של הטבח. בצוללות מסוימות, בהן רוב הצוות הגיע מאזור מסוים בגרמניה, הטבח ניסה להכין מנות אופייניות לאותו אזור. בכל מקרה, הארוחות והמנות שיקפו את התרבות הקולינרית הגרמנית. ארוחת הצהרים היתה לרוב, ובאורח אופייני, הארוחה החמה היחידה ביממה. לארוחת הבוקר הגישו דייסה, לחם, חמאה, ריבה וביצים. לארוחת הערב הגישו בד"כ נקניקיות, מבחר בשרים מעושנים, נקניק כבד, גבינה ושינקיין עם לחם וחמאה. ארוחת הצהרים כללה בתחילת ההפלגה מנות כמו: כבד מטוגן עם פירה, עוף צלוי עם רוטב, תפו"א וכרוב אדום, צלעות עם רוטב, כרוב ניצנים ותפו"א.

לאחר שאזל מלאי המזון הטרי כללה ארוחת הצהרים מנות כמו: מרק תפו"א עם בייקון, בקר משומר עם תפו"א ורוטב, מרק עדשים עם נקניקיית פרנקפורטר, גולאש עם תפו"א, פודינג אורז עם סוכר וקינמון (ראיתי שמגישים מנה כזאת לצהרים במנזה בגרמניה), ולשון שור משומרת עם כרוב אדום מקופסא, תפו"א ורוטב.

 IMG_8619

  ארוחה בצוללת. שימו לב לכלי האוכל האלגנטיים.

ביום השלושים להפלגת אחת הצוללות הגישו בה לצהרים מרק, תבשיל קדרה ופודינג, ולארוחת הערב פודינג אורז, קורנדביף, לחם, חמאה וקפה.

היו מקרים יוצאי דופן בהם צוללות גרמניות יצאו לפטרולים ארוכים במיוחד. בד"כ היו אלו צוללות גדולות יותר מדגם IX (דחי של כ-1,800 טון מתחת למים, 52-60 אנשי צוות), אשר נבנו במספרים קטנים יחסית. צוללות אלוIMG_8602 יכלו לשאת כמובן כמות גדולה יותר של אספקה. במקרה של פטרול ארוך במיוחד חודשה האספקה בנמל ידידותי או באמצעות אונית אספקה. הפטרול המתועד הארוך ביותר שביצעה צוללת גרמנית ארך 205 ימים וכלל הפלגה הלוך וחזור של הצוללת U-181 מבורדו אל האוקינוס ההודי סביב כף התקוה הטובה. במהלך פעילותה במזרח ביצעה הצוללת מספר עגינות בנמלים יפניים ושם חודשה גם אספקת המזון. הפלגה באורך כזה הציבה אתגר קשה במיוחד מבחינת המטבח.

 

זה נראה כמו טיב-טעם, אבל אלה מעדני בשר בצוללת

 

באמצעות שהייה רבה ככל האפשר על פני השטח ואוורור תכוף התנאים בתוך הצוללת היו סבירים יחסית, אבל ההפלגה באזורי אקלים חם יצרה קשיים חדשים. האוכל התקלקל מהר יותר – גם ללא הרטיבות התמידית – ומזיקים שונים התרבו. מספר רב של תיקנים הופיעו במטבח ובמחסני המזון. מלאי האורז שקיבלה הצוללת בנמלים יפניים התמלא עד מהרה בחרקים. באזורי שיט בטוחים יחסית הותר למלחים לנסות את מזלם בדיג והשלל גיוון את התפריט החד-גוני. באחד המקרים לכדו מלחי U-181 כריש גדול והקברניט הורה להכין ממנו ארוחה, אולם הטבח, שלא ידע איך לטפל בבשר המיוחד, הקדיח את תבשילו והיה צורך להשליך את הארוחה לים.

מדוע מעניינת אותנו תזונתם של צוותי הצוללות הגרמניות? מדיווחים של מפקדי צוללות שונים עולה כי תזונה טובה היתה אחד המרכיבים המכריעים בשמירת מורל הצוות, ולכן בשמירת היעילות המבצעית של הצוללות הבודדות ושל הזרוע כולה. יעילות זו באה לידי ביטוי באבדות הקשות שגרמו הצוללות הגרמניות לספינות של בעלות הברית. עדות לתרומת המזון לרוח הצוות ניתן לראות בקטע הבא מתוך יומן קולנוע תעמולתי גרמני, בו מתאר צלם צבאי את הקטעים שהוא צילם במהלך הפלגה מבצעית. כאשר הוא מגיע לנושא האוכל (דקה 1:41) הוא מכריז: "הדבר המשמח היחיד!". דרך אגב, השיר ברקע הוא שיר החיילים הנודע "לילי מרלן".

הדאגה למורל הצוותים דרך הקיבה באה לידי ביטוי גם באופן בו טיפלו בצוותי הצוללות בין ההפלגות. הצוותים נשלחו תכופות לחופשה מרוכזת באתרי נופש מפוארים, בייחוד בצרפת הכבושה. במהלך החופשה ניתנו להם ארוחות כיד המלך, אשר כללו מוצרי מזון שלא היו זמינים לרוב האזרחים, שלא לדבר על חיילים בזרועות אחרות. אוכל היווה אם כן חלק מן המנגנון שאפשר את המשך פעולתן של הצוללות הגרמניות בתנאים קשים, אשר החל ממאי 1943, כאשר אירע המהפך במערכה על האוקיאנוס האטלנטי, הפכו לבלתי אפשריים. תזונה סבירה במהלך ההפלגות ואוכל משובח ביניהן היו פיצוי מה לקשיי השירות בצוללות ולסכנה הרבה שהיתה כרוכה בו (סטטיסטית השירות בצוללות הגרמניות היה המסוכן ביותר בכל הצבא הגרמני; כמעט שני שליש ממלחי הצוללות נהרגו במלחמה).

Submarine Poster, caption below

  פוסטר  גיוס לזרוע הצוללות האמריקאית.  הדמות המרכזית: טבח הצוללת בעבודה.

מעניין לציין כי הצוללות האמריקאיות, שניהלו במזרח הרחוק מלחמת צוללות בלתי מוגבלת משלהן נגד יפן, הציעו לצוותיהן תזונה טובה בהרבה מזו של הצוללות הגרמניות הספרטניות. צוללות אלו היו גדולות יותר ותוכננו מלכתחילה להפלגות ארוכות (פטרול אמריקאי ממוצע ארך כחודשיים). כתוצאה מכך, תכנונן כלל מראש מרחבי אחסון נאותים, מקררים, מקפיאים, מכונת גלידה, מטבח גדול וסביבת מחיה נוחה. כמו כן, הן קיבלו בד"כ אספקה של מזון טוב, כולל סטייקים. מובן מאליו שכל המאמץ הזה נעשה משום שגם אצל האמריקאים נחשב האוכל למרכיב מרכזי בשמירה על מורל הצוות בתנאי שירות קשים.  בשיטוטי במרשתת מצאתי מאמר מרתק על נושא האוכל בצוללות האמריקאיות.

למרות שבישראל מספרים שבצוללות יש אוכל מן הטובים בצה"ל, מסתבר שזה לא כך בכל מקום. באחד מפרקי הסדרה המרתקת "משימה בלתי אפשרית" ניסה השף הבריטי המפורסם הסטון בלומנטל לשפר את תזונתם של מלחי הצוללות של צי הוד מלכותה תוך שימוש בטכניקות בישול מודרניות ובחומרי גלם איכותיים.  בסופו של דבר הוא עלה על הרעיון המרתק להכין חלק נכבד מן המאכלים בשיטת הוואקום המודרנית בבסיסי המזון בחוף ולאכסן על הצוללות את שקיות הוואקום. בכך הוא לא רק שיפר באופן משמעותי את איכות האוכל, אלא גם פתר מספר בעיות לוגיסטיות וחסך לטבחי הצוללות עבודה רבה. מעניין אם צי הצוללות הבריטי אימץ את הפתרון הזה.

 

תודה: לעופר, אשר עבר על הטקסט הראשוני והעיר את הערותיו המקצועיות.

הערה לגבי החומר המצולם: מלבד התצלום האחרון, כל התצלומים נלקחו מספריהם של בוכהיים ובוש.  היות ומדובר בתצלומים שנעשו במסגרת עבודתם עבור מנגנון התעמולה של גרמניה הנאצית, אני רואה בהם public domain.

9 תגובות על הצוללת, חלק 2

  1. עודד

    הקדיח את תבשילו, הא? איך לעזאזל גרדת את הביטוי הזה? מרשים מאד.

    יצא לי לבקר במטבח של אח"י גל – קטן מאד. כל הכבוד לטבחים שהצליחו לספק ממנו אוכל ראוי במשך כל השנים עד הגעת צוללות הדולפין. המטבח של הדולפין מרווח ומאובזר יותר, אבל גם הוא חדר קטן למדי.
    במאמר אליו הפנית כתוב שבחלק מהצוללות היו מכונות גלידה ועמדות טיגון בשמן עמוק – שני דברים שלעניות דעתי אפשר היה להסתדר בלעדיהם.

  2. דני

    גם אני ראיתי את המטבח של "גל" במוזאון. בל נשכח אבל שזו צולללת שנועדה להפלגות קצרות יחסית. אפשר היה להסתדר בלי מכונת גלידה וטיגון עמוק, אבל אצל האמריקאים תנאי השירות הטובים מילאו כאמור תפקיד חשוב ולכן אם התאפשר, השתמשו בכל אמצעי נוחות אפשרי.

  3. עודד

    אם כבר, מהאמריקאים הייתי מצפה למתקן ברביקיו (עם אגזוז לים), חדר לייצור בירה או מונשיין, מכונת פופקורן וחמאת בוטנים קבועה בתפריט.

  4. חנה

    כתבה מרתקת. כל הכבוד שהצלחת לשמור על העניין למרות כל הפרטים הקטנים. ואי אפשר שלא להזכיר את ציון הטבח של צוללת דולפין שבזכותו ספר המתכונים המשפחתי התמלא במתכוני בצקים ובעיקר לחם.

  5. נעמי

    מאד נהניתי לקרוא! כתבה מצוינת ומאלפת. לא מכירה צוללות אבל מנקודת המבט שלי החיים שם נשמעים די סיוט…

  6. Eyal

    שוב, תודה על כתבה מרתקת. ממש במקרה, ביקרתי בשבת האחרונה בצוללת U205 המוצגת במוזיאון הטכני בעיר SPEYER שבגרמניה, ולא הפסקתי לחשוב על אותם שבילו שעות רבות כל כך בכלי צפוף ומורכב שכזה. צילמתי כמה תמונות, אך לא את המטבח, שהוא קטן להחריד ולא ברור כיצד ניתן היה להסתדר בו.
    תמונה, שלא אני צילמתי, אפשר לראות כאן:
    http://kultur-tipps.com/zu-besuch-im-technik-museum-speyer-52/img_20140517_165426/

  7. דני

    תודה על הקישור אייל. זהו המטבחון של צוללת מערב-גרמנית מדגם 205 (U-9 במזואון שפייר), אשר הופעלה ע"י 22 אנשי צוות ונועדה להפלגות קצרות טווח. יחד עם זאת, הוא אינו שונה בהרבה מהמטבחון של הצוללות מדגם VII, אשר פעלו כאמור הרחק בתוככי האוקיאנוס האטלנטי עם מספר כפול של אנשי צוות.

  8. Eyal

    ובכן מדובר באמת במוזיאון טכני מרתק שניתן למצוא בו כמעט הכל (חוץ מאשר אוכל טעים). בהזדמנות זו משתף בתמונה של הפרחח שלי בעמדת הניהוג, משחק ב"איפה השארתי את המפתחות של הצוללת?" 🙂
    http://www.pic-upload.de/view-24626402/DSC_9072.jpg.html

  9. ינון

    דני אכן מרתק,
    לא מבין איך האמריקאים לא הפריטו את המטבח בצוללת לטובת סניפי מקדונלדס 🙂

הוספת תגובה