על השולחן: מפגש טעימות של יקב רמת הגולן במסעדת שולחן

IMG_8173

יקב רמת הגולן הוביל את מהפכת היין הישראלי והוא מייצר עד היום יין איכותי בטווח מחירים נרחב. לאחרונה הזמין אותנו משרד יחסי הציבור של היקב למפגש טעימות עם נציגי היקב במסעדת "שולחן" שבשדרות רוטשילד. אנחנו אוהבים מפגשים כאלה כי הם מאפשרים לנו לשלב טעימת יינות עם בדיקה של מנות מדגמיות מתפריט המסעדה.

ליקב רמת הגולן יצא שם יוצא דופן בתעשיית היין הישראלית. מצד אחד, זה יקב ענק שמייצר 4-5 מיליון בקבוקים בשנה. מצד שני, היקב מייצר באופן עקבי מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 יינות איכותיים ומעניינים, הייתי אומר אפילו בוטיקיים באופיים. למרות נוכחות הסורים (ולאחרונה אנשי ארגון ISIS, אשר נזרקו מאל-קעדה בגלל שהם פרועים…) על הגדרות, מקפידים ברמת הגולן לעבוד רק עם ענבים מכרמים שרובם ברמת הגולן וחלקם הקטן בגליל. הפוסט הזה נכתב אמנם בעקבות אירוע יח"צ, אבל היינות של רמת הגולן כבר זכו בשפונדרה לתשבחות מבלי שקנה אקדח הוצמד אל עורפנו. היקב חביב במיוחד על הנציגות הצפונית שלנו, אשר אף הפעילה בו שתול. היקב ויינותיו כיכבו במספר פוסטים של הפרקציה הצפונית וגם אני שיבחתי אותו.

נציגי היקב הביאו לטעימה חמשה יינות: ארבעה יינות צעירים וזולים ואחד מבוגר (יחסית) ויקר יותר. הלכנו מן הקל אל הכבד ולקינוח חזרנו אל הקל (מאוד). המחירים המצוינים הם מחירי היקב המומלצים לצרכן.

IMG_8162 IMG_8165

  לא טעמתי (בריא)                                                               לא טעמתי (בריא)

עם היין קיבלנו מספר מנות קלילות מתפריט המסעדה. לשולחן הוגשו שני סלטים שלא טעמתי בתור התרסה למתקפת האוכל הבריא האגרסיבית של העת האIMG_8161חרונה. פניתי מיד למנות שבהן היתה נוכחות מינימלית של מרכיבים בריאים. למרות התפריט הבנאלי משהו של המסעדה, מאפיין ש"שולחן" ירשה מאחותה הגדולה "חדר האוכל", האוכל היה באופן כללי מוצלח מאוד. לפתיחה קיבלנו סלסלת לחמים מצוינים (16 ₪) עם ממרח החציל המפורסם של מסעדת "חדר האוכל". טרטר טונה אדומה עם רוטב סויה, ליים וביצי טוביקו (62 ₪) סיפקה לעומת זאת את הסחורה. התיבול העדין לא הסיח את תשומת הלב מטעמי הטונה העדינים, אבל לדעתי ניתן היה למתן את כמות הרוטב.

 

IMG_8163

  טרטר טונה עם הרבה רוטב. הרבה

IMG_8167

  כוכבי הערב: הקובות

אהבתי גם את קרפצ'יו הבקר עם פרמזן ומוצרלה (58 ₪). גם כאן התוספות והתיבול הדגישו את הטעמים הנפלאים של בשר הבקר הנא. המנה המפתיעה של הערב היה קובה בשר עגל עם טחינה ורימון (לא מצאתי את מחירה באתר המסעדה). הקובה טוגן במידה הנכונה ושמן הטיגון נוקז ממנו היטב, כך שמעטפת הבורגול היתה פריכה והמילוי עסיסי ומלא בטעמים. היה קשה להפסיק לאכול את השחומים האלה.

IMG_8171

  לא יודע אם זה ג'מבו או סתם בואינג: טורטליני

מן העיקריות קיבלנו מנה אחת: ג'מבו טורטליני עם קרם ארטישוק ירושלמי, פורצ'יני ופרמזן (78 ₪). גם כאן היה קשה להפסיק לנשנש את הטורטליני המושלמים מבחינת היחס בין המילוי והמעטפת.

IMG_8176

  קטנים אך ממזרים – בעיקר השמאלי

קינחנו בשני מוסים קטנים של קרם מסקרפונה (לא התאפקתי ואכלתי שניים) ושוקולד עם קרמבל (אין מחיר כי אינם מופיעים בתפריט הרגיל).

האוכל במקרה זה שימש כליווי ליין. לצערי, לא תאמתי היטב את שתיית היין עם המנות, אבל היו מספר מקרים של קליעה בול למטרה.

גמלא סוביניון בלאן 2013 – ניחוח אשכוליות חזק ואפייני לענבים לבנים אלה, אשר גדלים בכרמים הצפוניים והקרים יותר של רמת הגולן. היין מותסס במיכלי נירוסטה ומשם מבוקבק. הניחוח מהווה קדימון לטעם עשבוני משהו וחמיצות של אשכולית. יין לבן קליל וקיצי מאוד (50 ₪).

גמלא השמורה רוזה סירה 2013 – ציינו בעבר את ההתפתחות הגדולה של יינות הרוזה בישראל בשנים האחרונות. אלה יינות שמתאימים מאוד לאקלים הים תיכוני. במקרה זה מדובר ברוזה יבש בעל ניחוח תותים אבל טעם של דובדבן חמצמץ. ענבי הסירה שמשמשים להכנתו מקבלים תגבור קל של ענבי ויונייה. יין זה התאים להפליא למנת טרטר הטונה ויש לי הרגשה שיעבוד נהדר עם מנות ים נוספות (60 ₪).

הר חרמון אינדיגו 2013 – בלנד של קברנה סוביניון וסירה בעל צבע סגול יפה. הזכיר לי מאוד באופיו ובקונספט שלו את היסמין האדום של רקנאטי (רק שבו הבלנד הוא של ק"ס ומרלו), כלומר, יין אדום צעיר בעל חמיצות מאוזנת. ניחוח קלוש יחסית של פירות יער וטעם בולט של פירות יער כהים וחמוצים. יין צעיר לא רע, אשר התאים היטב לקובה העגל (45 ₪).IMG_8174

ירדן מרלו 2009 – יין בעל צבע בורדו עמוק ויפה אשר התיישן 18 חודשים בחביות עץ. ניחוח פירותי ועצי בולט. טעמי שזיף, שוקולד מריר ועץ. חמיצות מאוזנת אשר מצביעה על התאמתו ליישון. יין שהייתי שמח לשתות עם סטייק בקר טוב או עם בשר ציד (105 ₪).

הר חרמון מוסקטו 2013 – ליינות קינוח יש עדנה בשנים האחרונות בתעשיית היין הישראלי, אבל רבים מהם מזכירים לי יותר מדי את היינות הלבנים החצי-יבשים הישנים ואת טעמם התרופתי. לצערי גם יין זה נפל לקטגוריה זו, למרות שהוא מעודן. יש לו ניחוח פירותי בולט וטעמי פירות מתוקים של תפוח ואולי אגס. בעבוע עדין מוסיף לעידון שלו אבל לא מחזק את אופיו (45 ₪). 

תוך כדי הארוחה ניהלתי שיחה עם מנהל השיווק של יקב רמת הגולן. שאלתי אותו מה דעת היקב שלו על הטענות לקיומה של בועה בתעשיית היין, ועל התחרות עם תעשיית הבירה התוססת. תחזיתו בשני הנושאים אינה אופטימית. לדעתו בועת היין עומדת לפני פקיעה שתחסל חלק ניכר מיקבי הבוטיק. יקב רמת הגולן יעמוד בכך בגלל הבסיס הכלכלי האיתן שלו ובגלל מעמדו המוביל בתעשיית היין. בתעשיית הבירה הוא אינו רואה מתחרה רצינית על חיכו של הלקוח הישראלי בגלל שכאן הוא צופה קריסה גדולה אף יותר. אני חייב לומר שאני לא לגמרי משוכנע לגבי תחזיות יום הדין הללו. שתי התעשיות עונות על צורך הולך ומתפתח, באיטיות, יש לומר, של הצרכן הישראלי למשקאות אלכוהוליים איכותיים. את הבעיה העיקרית אני רואה דווקא בשוק היין, אשר סובל מתדמית אליטיסטית וסגורה. ארנון ציין כי הדרך העיקרית אל הלקוחות היא באמצעות מסעדות וחנויות יין, אבל הרי לשם מגיעה מראש אוכלוסיה שכבר "נמצאת שם". שוק הבירה, לעומת זאת, מצטייר כתוסס, חופשי ודינמי יותר. כמו כן, התחושה היא שהבירה מתאימה יותר לאקלים החם של ישראל. ביום ראשון, למשל, הסתובבנו בערב בשוק מחנה יהודה והרושם שקיבלנו היה שמוזגים שם יותר בירה מאשר יין. סביר אם כך שכמו בכל תחום עסקי מתפתח אחר, נראה תהליך של הצטמצמות וברירה טבעית הדרגתי בשתי התעשיות. מי שיתנהל בצורה טובה ישרוד, ומי שלא ייעלם. ובנימה אופטימית זו נרים כוסית לחיי היקבים והמבשלות שבדרך.

  יום ראשון בערב, שוק מחנה יהודה: תמונה אופטימית (באדיבות עודד)

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to על השולחן: מפגש טעימות של יקב רמת הגולן במסעדת שולחן

  1. מאת יובל‏:

    נשמע כמו אירוע נחמד. הירדן מרלו 2009 נשמע כמו יין שהייתי מתחבר אליו, כל השאר צעירים מידיי לטעמי. אחלה תמונה של הקובה, לא רואים שמן ככה שמבינים שהוא איכותי.

השאר תגובה