בדיחה עממית בחרוזים

מאת עודד ~ 5 בפברואר, 2014. בקטגוריית: היסטוריה, מאכלי מצור, נוסטלגיה, עוף.

בימי ילדותי הנוסטלגיים, כשהיה ערוץ טלוויזיה אחד, התוודעתי היטב למונח "שידור חוזר". כך יצא לי לראות את המחזה אלוף בצלות ואלוף שום מספיק פעמים בשביל להיות מסוגל לדקלם אותו. מוצי אביב, מוני מושונוב, דני ליטני, אבנר חזקיהו, חנה לסלאו ועזרא דגן הציגו את הטקסט של חיים נחמד ביאליק (הברקה של ילדי גן דנית), בעיבודה המופלא של לאה נאור למחזה, בחן שובה לב, וגרמו לי להרגיש שאני משוטט בעולם ביחד עם מוני ודני ומגיע אל האי המוזר ההוא. השיר "הזמנה לארוחה" עשה אותי רעב והרגשתי את מה שהרגישה דמותו של מוני, שרצתה כל כך לאכול, אך מרוב התפארות במבחר לא נתנו לה פירור. רק בתחילת החלק הבא של המחזה הוא יושב סוף סוף לארוחה.

hungry

הזמנה לארוחה
יש
עוגות ויינות ומיני מטעמים,
דגי נהרות ודגי הימים,
דגים מקישון, פישון ודישון
ויין עתיק מימי האדם הראשון.
טוב, אז נשב אני די רעב…
אורח רעב זה מה שאני אוהב!
יש
בשרים אדירים, אילו בשרים!
צלי אש מבושל בחלב ציפורים,
שפמנון ותמנון, צלופח משובח
ורוטב לבן מפלאי אשף המטבח.
טוב, אז נשב אני די רעב…
אורח רעב זה מה שאני אוהב!
יש
יש יין לגוף, ויינות לנשמה,
קורקבן ולשון, ופרה אדומה,
עוגות, רקיקים, פירות מתוקים,
צפיחית בדבש וגם המון צימוקים.
טוב, אז נשב אני די רעב…
אורח רעב זה מה שאני אוהב!
יש!

 IMG_9519a

וכך כתב ח.נ. ביאליק במקור:

הוּא בָא הָאַרְמוֹנָה וּמֶלֶךְ הָאִי הוֹפִיעַ, / וַיְמַלֵּא אֶת-יַד-הָאוֹרֵחַ בַּגָּבִיעַ; / וַיְהִי אַךְ-טָעָם מִדַּם-הָעֵנָב / וַתִּיפָּקַחְנָה עֵינָיו, / וַיַּרְא אֶת-שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַסְּעֻדָּה, / אֶת-כָּל-הַתְּכוּנָה הָרַבָּה וְאֶת כָּל-הַכְּבֻדָּה: / בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל-מַטְעַמִּים, / דְּגֵי נְהָרוֹת וּדְגַת יַמִּים, / צֶאֱצָאֵי קִישׁוֹן וּפִישׁוֹן וְאוֹקְיָנוֹס: / פַּלְמוּדָה וָעֳפִיאָן וְאוֹקָנוֹס, / שְׁפַרְנוּן וּקְבַרְנוּן וּצְלֹפַח, – / אֹרֶךְ כָּל-דָּג אַמָּתַיִם וָטֹפַח, / וְעֵין-הָרֹטֶב כְּעֵין-הַפִּטְדָה וְהַנֹּפֶךְ; / וּבְשַׂר-תַּאֲוָה, בְּשָׂרִים מִבְּשָׂרִים שׁוֹנִים: / שַׂלְוִים וְיוֹנים וּפַסְיוֹנִים, / נָא וּצְלִי-אֵש וּמְבֻשָּׁל בַּחֲלֵב צִפֳּרִים, / וְעֵגֶל-רְעִי וּמְרִיא וְאַלְיַת כָּרִים. / אֵין שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ חָסֵר מְאוּמָה, / גַּם-קֻרְקְבָן שֶׁל-צְפִיר דָּנִיֵּאל וּלְשׁוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה, / מִלְּבַד לֶחֶם חֲמֻדוֹת, עוּגוֹת וּרְקִיקִים, / מֵקְלְעוֹת חַלּוֹת בְּכַרְכֹּם וּבְצִמּוּקִים, / צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבַשׁ וְאֶסְפּוֹגִים מְתוּקִים, / וּמִלְּבַד צְבִי וְאַיָּל וְיַחְמוּר וְדִישוֹן, / וְיֵינוֹת עַתִּיקִים מִימוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן, / מִיִּקְבּוֹ שֶל-לוֹט וּמִגִּתּוֹ שֶל-נֹחַ­­ – ­/ וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשׂמֹחַ.

(מתוך פרוייקט בן יהודה)

 

לפי המתואר בערך הויקיפדי של אלוף בצלות ואלוף שום, יש ביצירה של ביאליק הרבה מעבר לבדיחה עממית ואת זאת הבנתי כבר בגיל חד ספרתי, היתה זו התפכחות מוקדמת. את המחזה כולו אפשר לקרוא באתרה של לאה נאור ולצפות בו אפשר באתה צינור:

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי  חלק רביעי  חלק חמישי

 

 

שמאלץ

הריח הראשון שנתפס באף שלך כשנכנסת למטבחים של כל אחת מסבתותיי הרבות היה ריח השמאלץ. שתיהן גידלו תרנגולות בחצר ושתיהן הכינו את אותו השמאלץ באזורי חיוג שונים של הארץ. זה הבסיס הפונדמנטלי של מאכלי המצור האשכנזים, נקמת פולין במרגרינה. אני מבין את הרתיעה האינסטינקטיבית שיש מאופן ההכנה ומרשימת המרכיבים, אבל למי שלא טעם את זה, קשה לתאר את ההנאה הצרופה שבאכילת פרוסת לחם עם שמאלץ ומעט מלח. במלים אחרות, בפעם הבאה שאתם מנקים עוף, אל תשליכו את השומן והעור, התיכו אותם בעדינות עם הרבה בצל ושמרו במקרר לעת טוסט.

אמל"ח

שומן עוף או אווז

הרבה בצל, קצוץ

עור של עוף, קצוץ

 

תו"ל

בסיר על אש קטנה מטגנים את שומן העוף עם כמות נכבדת של בצל קצוץ (ושום, למשקיעים) ועור של עוף. העור המטוגן מכונה גריווען ומרקמו בסוף הטיגון האיטי הזה הוא מרקם של ביסלי גריל.

מטגנים עד שהבצל והעור נעשים שחומים ופריכים. שומרים בצנצנת במקרר. אחרי פעם אחת שתטגנו חביתה על שמאלץ, לא תרצו לאכול חביתה אחרת לעולם.

להגשה, מורחים על טוסט, או לחם טרי וממליחים.

 IMG_9520b

 

אני לא יודע איך סבתא שלי היתה מגיבה למתכון הבא, אבל ללא ספק זה היה כרוך בהרמת גבות.

 

ריבת בצל

למה? כי זה טעים נורא, למרות שאם לא טעמת, סביר שזה יישמע לך סוטה.

בבצל, כך נתברר, יש לא מעט סוכר, או שלא. בכל אופן, זה נשמע כמו משהו שאומרים על בצל. כשזורקים בצל לטיגון על שמן חם ועל להבה גבוהה הוא מזהיב ונחרך די מהר. אני אוהב את הטעם הזה, גם אם לפעמים הוא מר מרוב טיגון. לעומת זה, אם מתחילים את הטיגון כשהשמן עדיין לא רותח ומנמיכים את הלהבה, הבצל מיטגן לאטו ומתקרמל. קצת סבלנות ואתם מקבלים בצל מתקתק וריח נפלא בבית (חמאה רק תוסיף פה, אגב). אם נוסיף לזה גם סוכר, חומץ בלסמי, שגם הוא מתקרמל ידוע, תבלינים ואולי גם יין אדום שנשאר לכם מאתמול בערב, נבשל לאט לאט עד שיסמיך מעט, נקבל ריבה משובחת שתשתלב יופי עם מאכלי בשר, גבינה ובצקים. אמא שלי אפתה לא מזמן לחם שבתוכו ריבת בצל. פרוסה ממנו עם גבינת עזים טובה היא תענוג עילאי.

 

ומהו הפתרון היעיל ביותר נגד הדמעות?

large

(חיילים מקלפים בצל בטוברוק, לוב, 15/10/1941, מלחה”ע השניה)

(IWM (E 6034 ©

 

(הבצל, ירק יוצא מן הכלל)

 

לקריאה נוספת:

מדוע השום מסריח והבצל מדמיע?

למה השום הופך כחול?

כתבות בנושאים דומים:

וידויים של מח גרגרן
אוהבים נקניקיות? למה לכל הרוחות?
בירת הקובה העולמית

2 תגובות על בדיחה עממית בחרוזים

  1. אהרון

    הגריבען נחשב לתחליף הכשר של הבייקון, ככה לפחות לפי הויקיפדיה.
    לדעתי זה הקוויאר של העניים.
    מת לטעום את זה שוב.

  2. דני

    המאכל המתאים ביותר לריבת בצל זה ממרח כבד עוף, או אפילו טוב יותר, פואה גרה. שחיתות…

הוספת תגובה