מסעדה עם איזור תעשייה

IMG_7913

לאזור התעשייה של תלפיות מגיעים בד"כ רק בגלל אינצידנט תעבורתי כלשהו: תקלה במכונית, טיפול תקופתי, טסט, חידוש רישיון וזוועות אחרות הקשורות במשרד הרישוי. לאדם נורמלי שאינו גר או עובד בסביבה אין שום סיבה הגיונית להגיע לשם.

והנה, במרכזו של אסון אורבני זה שוכנת מסעדה עממית מעניינת, אשר זכתה בשנתיים האחרונות לתשומת ליבם של מבקרי המסעדות, ביניהם המבקר הקפדן ביותר.

המסעדה נקראת "אדון כהן", על שם אביהן המנוח של שתי בעלות הבית, אשר פתחו מסעדה במכולת בה עבד אביהן שנים רבות. שתי האחיות, לבנה ולוסי, מפעילות במקום מסעדת פועלים מן הסוג המשודרג, בו מגישים אך ורק תבשילים מן הסיר לצד ערכת סלטים. במודל זה של מסעדה קל להיקלע אל מלכודת הקלישאות, ולומר את האמת, אלמלא הביקורות הנלהבות שקראתי על המקום לא הייתי טורח להציץ בו.

IMG_7912

  כך היה המקום כשהגעתי בפעם הראשונה – ריק ופוחז

יום אחד לפני כחודשיים נקלעתי בענייני עבודה לאזור התעשייה השנוא וכדי להוציא מתוק מעז, החלטתי לקפוץ אל "אדון כהן". המקום היה ריק כאשר הגעתי ותפסתי את בעלות הבית יושבות ומנשנשות משהו. למרות ההפרעה, לבנה מיד נגשה אלי, הסבירה לי על המסעדה, שאלה איך הגעתי אליה ושאלה מה אני מעוניין לאכול מן התפריט הכתוב בגיר על לוח שמעל המטבח. בתפריט ישנן בד"כ 8-10 מנות עיקריות המוגשות עם תוספת כלשהי ועם ערכת סלטים ולחם אחיד בפרוסות עבות בעלות של 70-75 שקלים. על העלות בהמשך. המנות והרכביהן משתנות בהתאם למצאי של ירקות עונתיים. בפעם הזאת, למשל, היה תבשיל בקר עם במיה. איכשהו היא הציעה לי ארוחת טעימות וכמובן שמיד הסכמתי. הארוחה הפכה להצגת יכולות בתחום הכנת הקציצות כי בסה"כ טעמתי ארבעה סוגי קציצות. כולן, למעט אחת, היו יוצאות מן הכלל והוגשו בצורה אסתטית, שנדיר למצוא במסעדות עממיות. כל הקציצות והתוספות השונות שהוגשו לידן (נוסף לקערית אורז שקיבלתי בנפרד) הצטיינו בתכונה אחת בולטת: עדינות. התיבול נעשה בעדינות רבה, הטיפול בחומרי הגלם היה עדין, המרקם היה עדין  והבישול עדין להפליא. כתוצאה מכך, הקציצות היו עשירות בטעמים, אבל לא בטעמים צעקניים, אלא בהרמוניה מושלמת וחרישית. גם הקציצה שפחות אהבתי, היתה טעימה, אבל קצת משעממת. בכל מקרה, נהניתי כ"כ שכאשר עזבתי טעיתי בחישוב הטיפ והשארתי הרבה יותר ממה שהתכוונתי. מאז חיפשתי סיבה נוספת לחזור, והפעם עם מצלמה.

IMG_7919

  מבחוץ זה נראה כמו חלק מהתפאורה של הסרט "מציצים"

IMG_7910

  ערכת סלטים פשוטה ומוצלחת. שימו לב לשעוונית

במסגרת סידורים חדשים באזור תלפיות סרתי שנית אל "אדון כהן". בעלות הבית זכרו אותי ולבנה אף זכרה שבפעם הקודמת היא הגישה לי ארוחת טעימות של קציצות. הפעם בחרתי במקלובה עם בשר בקר, כרובית וחציל באורז. לפני המנה העיקרית קיבלתי את ערכת הסלטים, אשר כללה סלט עגבניות עם כוסברה (!), סלט עגבניה ופלפל חריף פיקנטי, טחינה טעימה מאוד, סלט כרוב, סלק סלק עם פיקנטיות עדינה, קולרבי בתחמיץ וסלט חצילים שהיה מעט חמצמץ לטעמי. ב"אדון כהן" מגישים, כאמור, עם הסלטים לחם אחיד טרי מאוד שפורסים עבה במטבח כאשר הוא עטוף במפית. הלחם אידיאלי לא רק עם הסלטים, אלא גם במקרה של אירוע מרובה רטבים, כפי שנוכחתי במהלך ארוחת הקציצות.

IMG_7914

  הר הגעש מקלובה התפרץ הבוקר

המקלובה מגיעה כפי שהיינו מצפים לקבל מנה הפוכה: בצורת הר שעל פסגתו פרוסה גדולה של בשר בקר. גם הפעם המאפיין הבולט ביותר של המנה היתה עדינות בכל רבדיה. הבשר היה נימוח ועשיר בטעם, האורז תובל במתינות רבה, למרות שצבעו הצהוב רמז אחרת והירקות השתלבו במנה בצורה מושלמת. ללא ספק הומאז' ראוי למנה הערבית המסורתית, אשר מסעדות ערביות רבות מגישות בצורה גסה. לצערי הפעם לא יכולתי לשתות בקבוק גולדסטאר עם האוכל, כפי שראוי לעשות, ולכן הסתפקתי בכוס מים.    

IMG_7917

  בעלות הבית לא הכירו את הסיפור שמאחורי הפוסטר וחסכתי אותו מהן

נעים לשבת ב"אדון כהן". אני אוהב לשבת בחלל הפנימי, אשר מעוצב בדומה לאוכל: בעדינות ובאיפוק נשיים. על קיר אחד תלוי תצלום שחור-לבן של אדון כהן ועל הקיר השני הפוסטר המפורסם של "רוזי הממסמרת" ממלחמת העולם השניה. בחוץ ישנו מקום ישיבה תחת סככה, אבל הוא קרוב מדי לטעמי לעולם החיצון. כשיצאתי החוצה התבוננתי במסעדה הקטנה של האחיות כהן ואני עדיין מתקשה להבין איך מבצר עדינות כזה מתקיים בסביבה כל כך גסה ובהמית.

IMG_7920

  המיקום המיקום…

לסיום, מחירי המנות ב"אדון כהן" דורשים דיון. רק לשם ההשוואה עם שלוש אגדות עממיות ירושלמיות נוספות, אצל "רחמו" תשלמו 55 זוזים על חבילה דומה שכוללת גם משקה קל לא-מוגז. ב"עזורה" תיפרדו מ-55-80 שקלים למנה עם כמה חמוצים ושתי פיתות. ב"סנדוויץ' של צ'וצ'י", אשר ממוקם במקום לא פחות נידח מ"אדון כהן", העלות של מנה+ערכת סלטים+פיתות היא 49 ש"ח.  מכאן אני מגיע לשתי מסקנות עיקריות: הראשונה היא שהמסעדות העממיות של הליגה הגבוהה לא ממש עממיות במחיריהן. הדבר ניכר בעיקר בעממיות של השוק, אשר גילו מזמן כי עם כל הכבוד לוותיקי השוק, הכסף הגדול נמצא אצל גלי התיירים. לאור זאת ולאור מיקומה הנידח, מסעדת "אדון כהן" בולטת במחיריה הגבוהים. אינני יודע ממה זה נובע ואני מקווה מאוד שהסיבה לכך הם חומרי גלם משובחים והערך המוסף של בשלנית כשרונית. כאן כל אחד צריך לעשות את החישוב שלו. יש כאלה שמתאים להם לשלם 75 פונט על ארוחה עממית ויש כאלה שיעדיפו להשקיע את הכסף באוכל מתוחכם יותר, או להכניסו לחלופין לתוכנית חיסכון, למשל. מכל מקום, כל מי שאוכל עממי קרוב לליבו צריך לטעום לפחות פעם אחת את מאכליה של לבנה כהן.  אחרי שני ביקורים מוצלחים, ברור לי שאשוב לשם בפעם הבאה שאקלע שלא מרצוני לאזור תלפיות בצהרים.

 

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, מאכלי מצור. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא מסעדה עם איזור תעשייה

  1. מאת עודד‏:

    70-75 ₪ לארוחה בשרית עם מבחר סלטים נשמע לי לא נורא, אבל גם לא עממי. וכפי שאמרת, ביחס לעממיות אחרות זה יקר. גם ביחס לאיך שהמקום נראה והמיקום שלו זה קצת בעייתי. מעניין איך הסביבה תופסת אותן. האם יש קהל לקוחות קבוע?

  2. מאת דני‏:

    אני מבין שיש קבועים. אין תיירים כמו בשוק ואין אנשי השכונה כמו אצל צ'וצ'י, אבל יש אנשים שעובדים בסביבה ויש אנשים שבאים במיוחד.

  3. מאת דפנה י.‏:

    נראה ונשמע נהדר. עשית לי חשק.

    בפעם הבאה בישראל.

השאר תגובה