כשאני מגיע אל שוק מחנה יהודה עם אנשים, אני המוביל. שנים של שוטטות בסמטאות השוק וכן מעקב קרוב אחר ההתפתחויות שאירעו בו בשנים האחרונות העניקו לי תואר ראשון בשוקולוגיה. מכאן התחילה בעצם סדרת יומני מחניודה. בפוסט הזה האבולוציה התהפכה: המוביל הפך למובל.
גילוי נאות: הסיור בשוק אליו הוזמנתי נערך בחסות חברת שטראוס לרגל השקת מוצר חדש שתכף נעסוק בו, או ליתר דיוק, בדרך המעניינת בה בחרו לשווקו. האירוע נדחה בשבוע בגלל אירועי השלג, וטוב שכך, כי התברר שגם בימים שאחרי הסופה השוק לא עבד בעוצמה מלאה בגלל הנזקים הכבדים שגרם הלבן הזה. הייתי היחיד שהגיע לסיור מתוך ירושלים וכך, בשעה שחיכיתי לקבוצה שהגיעה בהסעה מאורגנת מן המרכז, שוטטתי לי להנאתי בשוק כמו תייר.
מראות קשים בבוקר בשוק
לצערי, בבקרים אני עובד והפעם ראיתי מה אני מפסיד: סחורה טריה, ניחוחות רעננים, ארוחות בוקר מצוינות ואווירה נעימה. תוך כדי השוטטות הלכתי לבדוק מידע מודיעיני טרי שהגיע אלי יום לפני כן בדבר דוכן חדש ומסקרן של מזון. המקור גם סיפר לי שטלי פרידמן, כוהנת האוכל הגדולה של השוק, נראתה מצלמת במקום כתבה או פרסומת. בקיצור, הלכתי לבדוק וברגע שראיתי את המקום נפל האסימון בקול חבטה כבדה. שמו של הדוכן "רק סלק" והכיתוב "של אחלה" באותיות קטנות מתחתיו הסגיר מיד את מטרת האירוע. בקיצור, חברת שטראוס משיקה סלט חדש בסדרת סלטי "אחלה" שלה, והפעם זהו סלט סלק. כדי לפרסם את המוצר, החברה שכרה לשבועיים את דוכן הפיצה השוכן ברחוב הראשי המקורה של השוק והסבה אותו במהלך זריז לדוכן המציע מספר מאכלי סלק במחיר של 5 ש"ח למנה קטנה. הדוכן יפעל עוד שבוע ואח"כ הוא יחזור לבעליו המקורי ולתפקידו המקורי. מסתבר שהצבת הדוכן התנהלה בסודי סודות ורבים חשבו שאכן מדובר בדוכן אוכל חדש ותמים בהנהלתה של טלי. במהלך הסיור הגענו כמובן לדוכן וטעמנו חלק ניכר מן המנות שהוא מציע. היו מספר סלטים קטנים עם ירקות שורש, או עם פירות, אגוזים וגבינה כחולה. המאכל שבאמת הותיר אותי פעור פה היתה גלידת סלק נפלאה שמכינים מסלק ומשמנת מתוקה 32%. למרבה הצער, המאכל הזה יישאר בגדר גימיק שייעלם עם הדוכן. בעלת מוסלין היקרה, למקרה שאת קוראת את הפוסט…
ללא ספק רגע השיא של הסיור: גלידת סלק. נקווה שמוסלין ירימו את הכפפה…
עוד לפני שהגענו לבקר בדוכן, חילקו לנו כסף לבזבוזים וסל של שוק כדי "לעשות שוק". המדריך יותם, אשר עובד עם טלי, הוביל אותנו למספר תחנות קלאסיות לביקור בשוק. הרושם שלי הוא שרוב התחנות כיסו את העלות שהיתה כרוכה בטעימות, ואף יותר מכך.
התחלנו בחצר הסודית של חוכמת הבורקס, לדעתי דוכן הבורקס הטוב ביותר בשוק בזכות השילוב של תוכן מעולה עם בצק הגון. קיבלנו טעימות בורקס במילוי גבינה ותרד, וכן קעריות ירקות, גבינות, טחינה וסחוג. הציעו לנו שתיה חמה ובחרתי בסחלב, משקה שאינני מחבב באופן כללי, אבל שהפעם בהחלט ערב לחיכי. ההתחלה היתה טובה, אבל היינו צריכים להתאפק לא לטרוף את הבורקסים כדי להשאיר מקום לעוד טעימות.
הגענו אל פיצוחי מזרחי, אגדת שוק ידועה שהחלה כמעצמה גרעינית והחלה למכור לאורך השנים מוצרים מתקדמים כמו קינואה אדומה, אורז בר, תערובת גרעינים לסלט והתחתית של התחתית מבחינת ותיקי השוק: תערובת גרנולה שבעל הבית פיתח ושמכינים במקום. טעמנו את הגרנולה עם יוגורט והיא היתה מספיק סימפטית כדי שארכוש קופסה שלה (15 ש"ח).
אגדה בחייהם: דודי (מימין) ואלי באשר עם חברות
נראה כמו טופי, מצלצל כמו פטה, אבל זו גבינה נורווגית ששמה מורכב
מכאן התקדמנו אל ממלכת הגבינות פרומז'ארי באשר. על האחים אלי ודודי באשר נשפך דיו רב. שני האחים ירשו את חנות הגבינות והחמוצים הפשוטה של אביהם והפכו אותה לאימפריה בעלת סניפים בת"א וברעננה. מעמדם מבוסס עד כדי כך שטלי הצטרפה אלינו בנקודה זו וניהלה את הטעימות יחד עם אלי. ברגע שהתקדמנו אל נקודת הטעימה חטפתי זפטה אדירה של ניחוח כמהין. מבט מהיר מסביב גילה ערימה של חמאת כמהין, ממנה טעמנו דקות אחדות לאחר מכן. מי היה מאמין לפני 10 שנים שימכרו מוצר כזה בשוק מחנה יהודה. בין הגבינות שטעמנו אהבתי במיוחד את הגרוייר, החאודה הנדירה בת 12 שנה, הצ'דר שמיוצרת עם מלח ים וגבינה נורווגית מרתקת בעלת מראה של טופי, מרקם של פטה כבדים וטעם מתקתק. שמה בישראל Gudbradsdalen.
מקדימה בצד ימין חלבת הקפה, שלדברי בעל הבית טובה כמו ויאגרה
אחרי שהתבדחנו מעט המשכנו לממלכה נוספת: ממלכת החלבה. שתי טעימות שבלטו היו של חלבת טלי, ע"ש טלי פרידמן, אשר מתובלת בלא פחות מ-10 תבלינים. בעל הבית הבטיח 4 קילו חלבה במתנה למי שיצליח לנחש את התבלינים. במאמץ 
משותף, שאודה שלא נטלתי בו חלק, הצליחה הקבוצה לפענח 9 מתוך עשרת התבלינים. כ"כ קרוב ועדיין רחוק. ניסינו גם חלבת קפה מעניינת מאוד. לצערי אני לא אוהב את מרקם החלבה ולכן, למרות הטעמים המוצלחים, נותרתי סקפטי. זו גם הסיבה שבכל פעם שאני עובר שם ונציג הממלכה מציע לי טעימה, אני מסרב בנימוס. למה לבזבז את זמני ואת זמנם?
ההמשך הטבעי מכאן היה לטחינה המלך, אשר שייכת לאותה משפחה. אני מכיר היטב את החנות ולכן הסתפקתי כאן רק בהמלצות והבהרות לאלה שלא הצליחו להדחק פנימה לטעימות. בתצלום משמאל ניתן לראות קופסאות עם שניים מן הטעמים המוזרים ביותר שלהם: שוקולד ונוגט. אני מודה שאני מחבב למדי את הטחינה בטעם במבה, אשר משתלבת יפה עם מנות קיציות שונות.
אלה לא גגות תל אביב
עם סיום הסיור הוזמנו לעלות לאטלייה של טלי, אשר הכניסה הסודית אליו חבויה בערך מול המטבחון של שיפודיית "מוריס". שמעתי רבות על המקום ותהיתי איזה מראה נשקף ממרפסת הגג שלו, עליה נערכים אירועים קולינריים. מראה יפה, אני חייב לומר. התרשמתי במיוחד מן המראה מלמעלה של הגגות שהותקנו מעל רוב רחובות השוק במסגרת מתיחת הפנים הכללית שנערכה לו. על הגג קיבלנו תדרוך מפי נציג חברת שטראוס וקיבלנו תקרובת קלה שהכינו טלי ואנשיה: סלט עלים טרי, חציל שרוף עם טחינה גולמית של ממלכת הטחינה, וסביצ'ה דג ים. למרבה הצער טעימות של מאפי החצ'אפוריה הגאונית הובטחו, אבל לא הספיקו להגיע.
מכאן התפזרתי לסופ"ש ארוך בצפון הרחוק כשאני מלא בחוויות. כיף בשוק בשעות בהן חלק ניכר מבני התמותה נאלצים לסבול בעבודה. אם אתם מצליחים לפנות יום באמצע השבוע, כדאי להגיע.
והרי הטריילר ליומני מחניודה הבא: משפחה ותיקה משנה את עסקיה והופכת מערה בנוסח טורה בורה למקום האלגנטי ביותר של השוק.
