יומני מחניודה 4: עסקית צהרים

מאת דני עוזיאל ~ 12 ביולי, 2013. בקטגוריית: ביקורת מסעדה, בשר, שווקים.

 2013-07-11 12.28.28_resize

מזמן לא הייתי במחנה יהודה בצהרים. מה לעשות, אנשים נורמלים עובדים בשעות האלה. מלבד קניות, בצהרים ישנן בשוק מספר אפשרויות אכילה מעניינות מאוד. בפעם האחרונה שהגעתי לאזור בצהרים אכלתי עסקית ב"רחמו". תמורת 55 ש"ח אפשר לקבל שם מנה עיקרית, סלט ירקות נטול תיבול ורוטב, פיתה, חמוצים ושתיה קלה. למרות שהמנה העיקרית – קציצות ברוטב עגבניות – היתה חביבה, השאר לא הרשים.

מוקדם יותר השבוע אכלתי ארוחה נפלאה במסעדת "המוציא", אותה אני מכניס לקטגורית מסעדות השוק בגלל אופיה ובגלל קרבתה הגיאוגרפית לשוק. הריר נוזל מפי כשאני נזכר בקציצות נסיכת הנילוס ברוטב זיתים ולימונים כבושים שאכלתי שם, אבל לא לשם כך התכנסנו.

ביום חמישי קיצי, אבל לא חם מדי הגעתי שוב לאזור השוק עם החלטה לנסות ארוחת צהרים נוספת. שקלתי, בין השאר, לנסות את אחת מעסקיות הדגים של "מכמורת" החדשה – מסעדתו של חיים אוחנה מהדגים. לאור הביקורת הנפלאה בקטלניותה של שגיא כהן, שהתפרסמה למחרת, כנראה מזל שנמנעתי. האמת, התחשק לי לנסות את המפקדה העורפית של "מוריס", כי חשתי לפתע כמיהה לבשר. כשעברתי ליד המקום ראיתי שבפנים יושבים רק מוריס סניור וחבר בן גילו. הרגשתי לא נוח להפריע לפרלמנט שלהם והמשכתי ל"פורטונה". גם שם לא ניכרה פעילות רבה. שמעתי גדולות ונצורות על איכות הבשר של השיפודיה הזאת, אבל אני מודה שבכל פעם קודמת שעברתי ליד נרתעתי. לא יודע אם זה המיקום והמראה כללי הלא אטרקטיבי של הרחוב, אבל תמיד המשכתי הלאה. הפעם הצצתי פנימה ובעל המקום, אייל ועקנין, בירך אותי. לאייל סיפור מעניין. הוא למד לבשל באוסטרליה ובהמשך עבד באושיות קולינריות כמו "רפאל", "ארקדיה" ו-"1886". כלומר, מדובר באיש שיודע הרבה יותר מן הדרוש להכין שיפוד פחמים. אחרי הרפתקה קצרה במעדניית גבינות ברחוב המקורה של השוק, החליט אייל לחזור למקורות ולפתוח שיפודיה איכותית.

לצד "מוריס", נחשבת "פורטונה" לשיפודיה הטובה בשוק וכנראה בכל ירושלים. כל מי שמעורה מעט בסצנה יודע שכל השיפודיות הישנות (למעט אולי "חצות", אשר עברה רמונט כללי ומיתוג מחדש) הן פאסה. לכך יש כמובן מחיר, אבל על כך בהמשך.

2013-07-11 12.28.36_resize

ב"פורטונה" מציעים שתי עסקיות: ב-65 ש"ח וב-75 ש"ח. הן כוללת שני שיפודים, 9 סוגי סלטים, שתי פיתות ושתיה קלה. בחרתי כמובן בעסקית היקרה, אשר כוללת שיפודי אנטריקוט, נתח קצבים, שקדי עגל, חזה אווז ומעורב ירושלמי.

2013-07-11 12.06.24_resize 2013-07-11 12.07.52_resize

תחילה הגיעו הסלטים. כל הסלטים נראו טריים ויפים. חלקם גם היו מצוינים. אהבתי במיוחד את סלט החציל בעל הטעם המעושן החזק, את סלט הגזר המרוקאי, את הסלק המתקתק ואת סלט המנגולד. פחות התחברתי אל סלט הקישואים, שהיה קצת אנמי, ואל החומוס, שבטעמו שלט טעם של טחינה גולמית. אמנם על כך לא הוכרז בתפריט, אבל בעסקית כלולה קערית של צ'יפס מהטובים שטעמתי. דקים, חמים, פריכים כהוגן וטעימים. אפילו מלח לא הייתי צריך להוסיף.

2013-07-11 12.28.23_resize

לאחר זמן המתנה ארוך למדי (במהלכו בעל הבית בא פעמיים לבדוק שאני עדיין בחיים), הגיעו השיפודים. התחלתי עם נתח הקצבים, שהיה עשוי בדיוק כמו שביקשתי – מדיום. לבשר היה את הטעם המעט "פנימי" האופייני של נתח זה והוא היה עדין ביותר. לאחר שאכלתי שלוש חתיכות ישר מן השיפוד כדי להתרשם מן הטעם, את שאר החתיכות הכנסתי לתוך פיתה שמרחתי מראש בזמן ההמתנה בחומוס ובסלט כרוב. נפלא.

הלאה, לשקדי העגל. זהו כידוע המבחן האולטימטיבי ליכולות תפעול הגריל. גם כאן ידו של בעל הבית לא כשלה. השקדים היו פריכים ומושחמים מבחוץ, ונימוחים מבפנים. אייל סיפר לי שלא רק שהוא מקפיד על איכות השקדים שהוא רוכש, אלא שהוא משרה אותם במים כ-40 דקות כדי להכין אותם לצליה וכדי להוריד את המליחות שלהם. על פי הספר. עם השקדים הגיע לימון גדול כדי לתבל מעט את השקדים. חזרתי איתם על סדר הפעולות של הנתח הקודם: קודם מספר נתחים ישר לפה בשביל הטעם ואח"כ אל תוך הפיתה. יופי.

בין לבין אייל יצא החוצה לעשן וקשקשנו קצת על השוק, עסקיו וסצנת האוכל שלו. לדעתו מדובר בבועה שתתפקע מתישהו, כי הרי לא יכול להיות שכל כך הרבה בתי אוכל יישרדו במתחם קטן יחסית שחלק גדול ממבקריו אינם בעלי אמצעים ואינם בליינים. דעתי אחרת, אבל נשאיר זאת להזדמנות אחרת. אייל גם הפנה את תשומת לבי לסיבה ששיפודיות השוק ריקות באופן חשוד בימים אלה: תשעת הימים שלפני 9 באב, במהלכם אסורה אכילת בשר. הרי עוד הוכחה לכך שהקתוליות נטלה את כל הדברים השליליים מן היהדות.

למרות שהתרשמתי מן האוכל ב"פורטונה", מחיר הארוחה אינו קל לעיכול. חייבים לציין ש"פורטונה" אינה בודדה מבחינה זו. רוב המזללות הטובות של השוק אינן זולות (למי שנדמה שמוסדות "עממיים" כמו "עזורה" ו"רחמו" נותרו זולים, שיתעורר). יחד עם זאת, כנראה שמבחן הטעם והתוצאה הסופי מצדיק את המחירים הגבוהים. מול "פורטונה" יש שיפודיה חשודה מאוד ותוך כדי הארוחה שמעתי שם מישהו מכריז על עסקית ב-39 ש"ח. למרות המחיר האטרקטיבי, אני מודה שלא הייתי נכנס לשם.

בקיצור, בפעם הבאה אשים את נפשי בכפי ואבדוק את "מוריס".

2013-07-11 12.59.08_resize

  בלדי (או שמא בלאדי)

סיבוב קטן בשוק

הכי כיף לשלב ארוחה בשוק עם סיבוב קניות. עונת הפירות בעיצומה וקניתי אפרסקים ותאנים כדי להכין משהו שאני עדיין לא סגור עליו. בינתיים הכנתי מן התאנים סלט פשוט עם גבינה בולגרית, שתיבלתי עם קרם בלסמי, שמנ"ז וניל ונענע אדירת טעמים מאחד מדוכני השוק. מנה סוטה, אבל מאוד "שוקית". בשוק העיראקי טרנד הבלדי הירוק נמצא בעיצומו. כל הירוקים עכשיו בלדי: הבמיה (שבחיים לא אקנה), השעועית (קניתי בשביל סלט ניסואז), המלפפון (קניתי בשביל סלט יווני), הפקוס (שעדיין אין לי אומץ לקנות) ואפילו הקישוא. התיאוריה שלי היא שהסוחרים פשוט לוקחים את כל הסחורה הרגילה שלא נראית יפה, מניחים אותה בדוכן, כותבים "בלדי" ומוכרים במחיר כפול.  יש כיום קונספירציות בכל מקום. חכו חכו, אדוארד סנודן יחשוף גם את זאת.

כתבות בנושאים דומים:

ביקור בחוות העיזים של שי זלצר
רק חמש דקות מה-Mall: שוק הדגים של וושינגטון
אתנחתא בשוק

5 תגובות על יומני מחניודה 4: עסקית צהרים

  1. ענבל

    אכלתי בפורטונה 3 פעמים בשנתיים האחרונות. הפעמיים הראשונות היו מעולות. והפעם האחרונה היתה מאכזבת ביותר. מאוד בעייתית מבחינת תמורה לכסף.

  2. דפנה י.

    תפסיק לפחד מהפקוס, הוא מופלא ונהדר.

  3. עודד

    יש הרבה כאלה בארה"ב?

  4. דני

    בשבוע הבא אני אתמודד עם החרדות וארכוש פקוס.
    ענבל, תוכלי לפרט מה היו הבעיות בפורטונה? אנחנו וקוראינו בהחלט מעוניינים לשמוע.

  5. דני

    הייתי אמש בערב בפורטונה. הזמנו אנטריקוט, נתח קצבים, חזה אווז, מעורב ירושלמי וקבב בקר. אשתו של בעל הבית מלצרה וכשהיא שאלה באיזו מידה אנחנו רוצים את הבשרים, השארנו זאת לשיקולו של אייל. אני שמח לדווח כי האיש יודע לעבוד עם בשר ולצלות אותו בדיוק רב. חזה האווז היה טעים במיוחד.
    קיבלנו גם טעימות מעראק הבזוקה הסוטה של אייל והוא היה טעים מאוד.
    כל הנ"ל (וכמובן מבחר הסלטים) ועוד גולדסטאר לא מסוננת, חצי גולדסטאר מן החבית ושני שלישים מן החבית עלה 336 ש"ח לפני טיפ.
    סיימנו עם גלידות במוסלין. בחרתי לראשונה בעראק מלון ובסברס (חרף השגות המוכר) ושני הטעמים היו מעולים.

הוספת תגובה