כהרגלנו משכבר הימים יצאנו לדרך ביום שישי סגרירי למדי, אבל אביבי, כדי לבקר בפסטיבל אוכל כפרי נוסף במטה יהודה – ה-13 במספר. את מימי החמצנו הפעם בגלל בלבול בתכנון הזמנים, אבל למרות זאת נהנינו מבירה טובה, יין טוב ולבסוף ארוחה איטלקית-קוצ'ינית בקיבוץ.
אני אוהב ימי שישי מעוננים. ביום שישי הרבה אנשים עסוקים בהכנות לסופה"ש ועננים מונעים מאלה שלא עסוקים לצאת לטבע. מושלם. על פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה כתבתנו כבר מספר פעמים בעבר ולכן אין צורך לתאר שוב את החודש המרהיב הזה. נציין רק כי זה המקום והזמן לאכול מאכלי עדות (לחובבי הז'אנר), לטעום יין ולשתות בירות בוטיק. כמובן שלטבע הפורח יד ורגל באטרקטיביות של האירוע. הכנו תוכנית פעולה כללית למקומות אותם רצינו לבקר, אבל בסופו של דבר זרמנו עם מה שרצינו.
מבשלת שריגים
אחרי התלבטות קשה, במהלכה הוספנו והורדנו מקומות לביקור, נסענו שוב ל"משולש הזהב" של המטה: צומת המושבים שריגים-לאון-צפרירים-גבעת ישעיהו. הייתי צמא ולכן התחלנו במבשלת שריגים. מצאנו את איילון נעול במגפי רפתנים שוטף את הרצפה מחוץ למבשלה ואת עופר רונן מאחורי הברזים בפנים. מוסד יפה בנו להם שני החבר’ה בכניסה לשריגים. כל הבירות שלהם נמזגות במקום מן הברזים – אלו בסגנון אמריקאי 
חופשי של עופר בצד ימין והקלאסיות של איילון משמאל. הסיפור של הצמד ידוע ומוכר. שני אנשי הייטק שהחליטו לאחר שעשו לביתם לעשות את מה שהם באמת אוהבים. לפני כשנתיים הם החליטו לאחד כוחות, להוציא את ציוד הבישול מן הבית ולהקים מבשלה מסודרת כדי לייצר בצורה מסחרית. מדובר ללא ספק במבשלה מקצועית ונקיה להפליא, כפי שניתן לראות בעדות המצולמת משמאל, שצולמה דרך אגב מן הכיור של השירותים. יש במבשלה מקומות ישיבה רבים בפנים ובחוץ וניתן להתענג במקום על כוס בירה ועל כריכים. אני מודה שהייתי שמח לראות כאן תפריט אוכל מעט יותר גדול.
שמחנו מאוד לראות אנשים רבים למדי שנכנסו למקום בשעה מוקדמת למדי (בסביבות 11 בבוקר), טעמו בירות, הצטיידו בכוסות והתיישבו לשתות אותן. כמו שעופר אמר לנו, הכל עניין של תרבות.
הזמנתי שליש חיטה מחוצפת של רונן, שהיתה לי הפעם מעט חמוצה מדי בהתחלה, אבל בסופו של דבר התיישבה היטב. נהגת המשנה אהבה אותה. אחד היתרונות של ההגעה למבשלה הן שישיות במחיר של 75 ש"ח וכמובן שמיהרתי לנצל את ההזדמנות כדי לרכוש אחת עם בירה מכל סוג. על הטריפל של עמק האלה ויתרתי היות ויש לי כבר אחת במקרר. יופי של התחלה לסיור.
משק יין הנס שטרנבך
התשלובת המורכבת ממשק יין/מסעדה/גן אירועים נקראת על שם אביו של בעל הבית גדי שטרנבך. זהו כנראה אחד היקבים עם השמות הציוריים ביותר בארצנו. גדי נטע את הכרם הראשונה בגבעות שסביב מושב גבעת ישעיהו ב-1996 והחל להפיק מהן יין בשנת 2000. בהמשך נוספה מסעדה חקלאית וגן אירועים הנשקף אל נוף מרהיב עין. כיום מייצרים ביקב יין משלוש סדרות עיקריות שעשוי מענבים הגדלים בכרמי המשק או שנרכשים מכרמים שכנות, וכן יין רוזה ויין מחוזק דמוי שרי.
נכנסנו ליקב בדיוק בזמן, היות וגדי עמד להתחיל בטעימה לזוג שכבר ישב במקום. טעימה עולה 15 ש"ח ובמידה ורוכשים בעקבותיה יין לא משלמים על הטעימה. התחלנו עם שני יינות חדשים:
ורוד דלה-פרגולה 2011 – נקרא על שם הפרגולה של גן האירועים שבחוץ. זהו יין רוזה שעשוי מענבי קברנה סוביניון. ניחוח פירותי קל וטעם אשכולית בולט. ניתן להגיע ליקב עם כלי מתאים מהבית ולתדלק לפי ליטרים במחיר של 45 ש"ח לליטר.
עמק האלה נובו 2012 – יין צעיר בעל עפיצות נמוכה לשתיה מיידית. עשוי מ-3/4 קברנה סוביניון ו-1/4 קברנה פרנק. טעם עמוק ולא אופייני ליינות צעירים. טעמי פירות יער ומרירות מושהית. גם אותו ניתן לרכוש בתפזורת תמורת 45 ש"ח לליטר.
הטעימות הבאות היו של יינות משתי הסדרות העיקריות של היקב:
ג'נבא ריזרב 2010 – יין קברנה סוביניון ליישון של 5 שנים ומעלה בעל עפיצות כבדה. ניחוחו פירותי ומתובל וניכר בו פוטנציאל יישון רב.
ג'נבא ריזרב 2009 – כאן נוכחנו בחלק מן הפוטנציאל של סדרה זו. טעמיו היו עמוקים ומפותחים יותר מאלו של אחיו הצעיר, אבל אין ספק שעוד מספר שנים היו עושות לו טוב. הצטיידנו בבקבוק לטובת המרתף שאין.
נחל חכליל 2009 – 2/3 קברנה סוביניון ו-1/3 סירה. ניחוח אדמה וטעמי פירות. יין כבד שזועק "בשר ציד" או "בשר אדום עוצמתי". כאן החלטתי במקום לרכוש שישיה.
סיימנו במשהו לא אופייני במיוחד.
יין מחוזק דמוי שרי – יין שנוצר בטעות לאחר שגדי שם שאריות יין בחבית כדי להכין חומץ למסעדה וגילה יום אחד כי נוצר לו שרי. חוזקו המכובד עומד על 18.5% והוא יבש מאוד. ניכרים בו טעמי אלון וניחוח שרי חזק.
על תנור האבן שליד הפרגולה נתקלנו במראות קשים ובריחות מרשימים:
הסתבר שהללו חיכו לקבוצת ארגנטינאים שהחליטו לערוך אירוע על גבעות הרי יהודה. חבל שאנחנו לא ארגנטינאים.
פרטים נוספים: http://www.hsw.co.il/
יקב/מסעדה לה-טרה פרומסה
רציתי בכלל לאכול לצהרים אוכל ערבי. נהגת המשנה רצתה הודי, בסוף הגענו למסעדה שהציעה מטבח איטלקי-קוצ'יני. לא היינו בטוחים שהבחירה טובה, אבל היינו כבר בכיוון ונסענו בנוף תנ"כי מצומת שריגים לקיבוץ גת, הנמצא מצידו המערבי של כביש 6.
מבחוץ, המבנה התעשייתי-קיבוצי לא נראה מבטיח, אבל אחרי שעברנו את הכניסה התגלה יקב שלצידו מסעדה מכובדת למראה. את המקום מפעילים סנדרו ואירית פלגריני. סנדרו יליד פרמה, שעבד כשף באיטליה והתגלגל לישראל. אירית ממוצא קוצ'יני ומכאן המטבח יוצא הדופן. בעת ביקורנו בני הזוג מילאו את כל התפקידים במסעדה. התפריט אמנם היה כתוב בכתב יד, אבל כל השאר נראה מקצועי לעילא. בתפריט אכן היו מנות איטלקיות בעליל ליד מנות הודיות בעליל. לומר את האמת, שמחנו לראות מנות משני המטבחים מוגשות זו לצד זו ולא אחת בתוך השניה. תפריט היין קטן וכולל כמובן את יינות היקב. במהלך פסטיבל האוכל מציעים במסעדה החביבה הזאת ארוחה הכוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ומנה אחרונה קטנה במחיר 110 ש"ח לאדם.
תחילה קיבלנו כד מים ולחם עם שמן זית מצוין ללא תוספת תשלום.
בחרנו לראשונה מרק עדשים וג'ינג’ר, שהגברת אהבה ואני חשבתי שהיה מעט קלוש. לעצמי בחרתי שקדי עגל עם פטריות מלך היער. שקדי עגל תמיד מהווים מבחן ליכולות של שף ואני שמח לומר שכאן נעשתה עבודה מצוינת. הבשר היה רך ועדין מאוד. הפטריות ורוטב יין לבן נהדר השלימו אותו היטב. על חשבון הבית קיבלנו קרפצ'יו דלעת עם קשיו ושמן זית. למען האמת, התלבטנו אם להזמין אותה וכעת הסתבר שהיא בהחלט שווה הזמנה. מסתבר שיש דברים טובים שאפשר לעשות עם דלעת טריה.
לעיקריות בחרנו חזה עוף בקארי ירוק וחלב קוקוס עבורה, ותבשיל קוצ'יני מסורתי בשם איספטי עבורי. שיעשע אותנו שכתוספת למנות הציעו לנו אורז או פולנטה. כמובן שבחרנו באורז כדי שלא לערבב מין במין. מה לעשות, אנחנו טהרנים. אחרי מספר נגיסות החלפנו את המנות, היות ותבשיל העוף העדין להפליא דיבר אלי יותר. בשר הבקר של האיספטי היה לי סיבי מדי והרוטב שלו מתקתק מדי, אבל הגברת, כאמור, נהנתה ממנו.
לקינוח קיבלנו עוגת אגסים ועוגת שוקולד ללא קמח. שתיהן היו טובות מאוד, אם כי קטנות מאוד.
הנהגת היתה צריכה לנהוג ולכן רק אני שתיתי. הזמנתי כוס פרימיטיבו 2008. לתומי שאלתי מאיזה זן ענבים היין עשוי ואז הסתבר שפרימיטיבו הוא השם האיטלקי לזינפנדל. חמוד. היין היה קצת תוקפני בהתחלה, אבל לאחר קצת חדרור הוא התמתן והיה נעים למדי.
הגענו ללה טרה פרומסה כברירת מחדל ועם קצת חששות, אבל אכלנו שם ארוחה מהנה מאוד. אמנם מחירה יקר לארוחה דמוית עסקית, אבל המנות היו עשויות היטב וטובות עד טובות מאוד. בפעם הבאה נבדוק יותר לעומק את היינות. באמת הארץ מובטחת.
פרטים נוספים: http://www.ltpwinery.com/
בדיוק שמעתי את החבר בנט מספר שביקר בגבעת התורמוסים. מעניין גם הוא קפץ לבירה אחר כך. בעצם לא.
העלים שמונחים על מנות הבשר הם עלי קארי?
המסעדה נשמעת מוזרה, אני לא בטוח שהייתי מנסה אלמלא קראתי עליה ביקורת חיובית. מרגיע מאד לקרוא שאין ערבוב איטלקי-קוצ'יני. אולי כדאי היה לנסח את זה אחרת בשם. לא הצלחתי לחשוב איך.
לגבי יקב שטרנבך, נשמע מאד מעניין, טרם טעמתי מיינותיו.
נגסתי את הצמח שהניחו על המנות, אבל לא הצלחתי לזהות אותו. למען האמת תיאור המטבח של המסעדה כ"איטלקי-קוצ'יני" הקפיץ אותה לרדאר שלנו מתוך שלל המסעדות הכורדיות/מקומיות שבפרוספקט. כאמור, לא התאכזבנו.
השילובים והטעמים מאוד מפתים. מקווה שנספיק לבקר לפני שהפסטיבל יגמר. יש מקומות שפתוחים גם בשבת?
תודה וסוף שבוע טוב
יש אפילו מקומות שפתוחים רק בשבת. מומלץ לעיין בעלון הפסטיבל:
http://dl.dropbox.com/u/28542702/foodfest13/foodfest13.html