צינה וצנינים בצדיכם

beeresearch

"מה כבר יכול להיות רע בפוקאצ'ה, לָבּנה ובירה?", שאל אותי הסיני הקטן, בעודנו תרים אחרי חניה בעיר המאותגרת חנייתית. "הלָבּנה", עניתי מיד, חושב על הפעמים בהן טעמתי לבנה משעממת בסגנון גבינה לבנה. "הבירה…", הוספתי, נזכר בבירות החמוצות והמסריחות שנפלו בחיקי וכלל לא נעמו לחכּי. "הפוקאצ'ה", אמרנו יחד, חושבים על הנפילות במהלך מסע הפוקאצ'ות שאנחנו מנהלים כבר אי אילו שנים כדי למצוא את המושלמת. מלאי אופטימיות ולבושים חם נכנסנו לצינה בדיזנגוף, כשהנ"ל מנסה לשכנע אותי שאכל פה פעם פוקאצ'ה מצוינת עם לבּנה. לא חשבתי שמה שירחיק אותי מהמקום יהיה דווקא לא קשור באוכל.

ישבנו על שולחן-בר לא בלתי נוח, קיבלנו גינס טובה וקאווה צוננת. ארטישוקים משומרים מאיטליה עם פרמיג'אנו (17 ₪) היו טעימים לי מאד והמנה יחסית גדולה, רק חבל שהגבינה מקומית. עם כל חיבתי לגבינות ישראליות, לא הגענו לרמה האיטלקית של פרמיג'אנו. הלבנה (17 ₪) היתה נחמדה מאד, והחצילים ורצועות הפלפל שעליה הוסיפו לה מאד. על השאר אני מעדיף שלא לכתוב. הפתיע אותי לטובה התפריט, שנוסח בנימה קלה של הומור וללא שגיאות. למדתי להעריך את עניין ההגהה, שמשום מה לא מקבל מספיק התייחסות בבתי אוכל רבים מדי (ע"ע קוראסון עם סולומון).

עד מהרה התחיל המקום להתמלא, הרעש הפך לבלתי נסבל והצפיפות החלה להציק לי בצלעות. מצוקה. החמצן נגמז במהירות והבחור במעיל העור שדחף אותי שוב ושוב בלי לשים לב התגרה בגורלו. מלצרית לא נראתה באופק, לכן קמנו, שילמנו בעמידה ליד הקופה וברחנו משם כל עוד רוחי בי. אז למה בכלל אני כותב על המקום? כי הגינס עלתה 30 ₪. יופי.

לעניות דעתי, שולחן או שניים פחות (4-8 אנשים בסך הכל) והיה הרבה יותר נעים לשבת שם. אם עברתם ליד המקום ואין אנשים, כנסו ושבו על הבר, הוא נראה מרווח יותר.

משם עברנו לשבת במקום שהספקתי כבר לפקוד שנית ולשנות את דעתי לגבי מה שעמדתי לכתוב עליו. לא רחוק מכיכר דיזנגוף (ע"ש צינה, אשתו של מאיר) אכלתי את אחת הפיצות הטובות ביותר שיצא לי לאכול בארץ, אבל השרות היה גרוע מהסוג הקטסטרופלי ומחירי הבירה השערורייתיים גרמו לי להתחרט ולא להמליץ על המקום.

עיון ממוקד בתפריט גילה שיש שם שני סוגי בירה מחבית, פּרוני האיטלקית וגולדסטאר. בהיכרותי עם פרוני (שלא נתקלתי בכוס חצי ליטר שלה) שאלתי האם התמחור הוא כמקובל, לשליש וחצי ליטר נעניתי בשלילה, יען כי מדובר ברבע ושליש ליטר. זה מותר, על אף שלא יפה שאין זה מצוין בתפריט. כוס שליש ליטר של גולדסטאר, בירה ישראלית ותיקה ועממית, עולה כאן 26 ₪, כלומר, אם חישבתי נכון ערך משולש, חצי ליטר עולה 39 ₪!! יקר לי, רבותיי, הגזמתם.

 

מה כבר רציתי? בירה קרה לכל הרוחות!

פורסם בקטגוריה ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, בירה, בירה במחיר שפוי, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא צינה וצנינים בצדיכם

  1. מאת הסיני הקטן‏:

    39 ש"ח זה לפני מע"מ או כולל? 🙂

  2. מאת עודד‏:

    לפני אוברדראפט

  3. מאת יובל‏:

    נראה לי שהרבה לפני שהשנה נגמרת נגיע למסקנות זהות לגבי בשר… יותר זול וטעים לקנות באטליז ולהכין בבית. כנ"ל לגבי בירה, עדיף לקנות בסופר ולשבת בבית, ללא סיגריות, ללא צפיפות (תלוי מי מצטופפת לידך עקב הקור כמובן), ללא מחירים שערוריתיים, ללא שירות רע, וללא עצבים על אי מציאת חניה. אה, ולמשפטך האחרון, הבירה תהיה גם קרה…

השאר תגובה